הם בעשור השני והשלישי לחייהם וכבר הקימו בתים משלהם אבל הבית השונה בו הם גדלו השאיר בו את חותמם. שלושה "ילדים" שגדלו למשפחה בה אחד מההורים דתי ואחד מההורים חילוני מספרים על חינוך בסביבה מורכבת ומיוחדת, על היתרונות, החסרונות, המשקעים- במידה ויש כאלה, ועל הבחירה, שהם עצמם עשו, בסופו של דבר. מה הם בחרו? אילו בתים הם הקימו בעצמם? התשובה מורכבת כמו בית ההורים.
"היתרון הכי גדול בבית כזה הוא האפשרות לקבל את התמונה המלאה, בניגוד ללקבל דעה אחת על הנושא קיבלתי שתי דעות שהבסיס שלהן שונה לגמרי, מה שאיפשר לי בכלל את הבחירה הזאת עבור שתי האופציות" מספר יונתן (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה), בן 27, נשוי כשנה, גדל לאמא חילוניה ולאבא דתי וכיום מנהל אורח חיים דתי.
"החיסרון הוא לגדול בבית שלא בדיוק מוגדר עד הסוף. תמיד יש סוג של מתח בין ההורים לגבי הילדים, במידות מסויימות, כששאלתי את ההורים שלי מה הם היו מעדיפים שאהיה כל אחד אמר לי 'אני מעדיף שתהיה דתי/חילוני', תלוי את מי שאלתי".
כשהחלטת להיות דתי, הרגשת שבאיזשהו מובן אתה מכאיב לאמא שלך?
"מכאיב זו לא המילה הנכונה. היא הבינה שרק אחות אחת מכולנו בחרה להיות חילונית, זו לא הייתה אכזבה אבל כן הבנתי שהיא לא הכי מרוצה מהעניין".
מתי החלטת שאתה הולך לכיוון הדתי?
"בגיל הצבא בערך, היה לי סוג של משבר אמוני והתחלתי לשחק עם זה קצת. פשוט היה לי לא טוב, הרגשתי לא טוב עם עצמי. אז אמרתי 'כנראה שיש משהו מעבר לזה', מעבר לרמה הבסיסית שבה לומדים בישיבה או בתיכון. בחרתי לנסות ללמוד עוד ואז לקבל את ההחלטה וכשלמדתי מצאתי כן נישה שמדברת אלי. היה ברור לי שאני רוצה להיות דתי לא רק כי גדלתי במסגרות דתיות".
את העובדה שהוא ואחותו הגדולה כן החליטו לבחור בדת, מסביר יונתן בהתנהלות של אביו. "אבא שלי הוא לא דתי מהסוג הרגיל. הוא מעולם לא הכריח ומעולם לא גרם לדת להיות מוגדרת כמשהו מציק. זה תמיד היה עניין של בחירה 'אתה רוצה ללכת לבית כנסת בשבת בבוקר? לא, סבבה, תישאר לישון'".
יונתן לא הרגיש קונפליקט משמעותי בין בתי הספר הדתיים בהם למד ובין המתרחש בבית: "ביסודי רוב החברים שלי די התלהבו מזה שאני לא חייב ללכת לבית כנסת בשבת בבוקר והמורים מעולם לא שאלו אותי. בישיבה התיכונית זה אולי היה קצת מוזר".
כשהיית בשלב הדייטים, הבית שבו גדלת השפיע על החיפוש שלך?
"בטח, לגמרי. אני רציתי ליצור בית כזה. אני חושב שילדים תמיד רוצים ליצור את הבית שהם גדלו בו, אם הם חושבים שהבית שלהם טוב ואני בהחלט חשבתי ועדיין חושב ככה. מאוד אהבתי את הצורה שבה גדלתי, לראות את שני הצדדים, אז בהחלט היה לי רצון כזה. אבל הרצונות לא תמיד מסתדרים עם המציאות, לאלוקים יש תכניות אחרות" צוחק יונתן, שהתחתן לפני כמעט שנה עם בחורה דתייה.
היה שיח בינך ובין האחיות שלך לגבי הבחירה של כל אחד?
"עם אחותי הקטנה דיברתי, היא הראשונה שעשתה את הבחירה ובחרה בעולם החילוני. היה שיח על זה בהתחלה, כשכל אחד היה בשלב שהוא עשה את הבחירה שלו אבל לא מעבר לזה. אחרי זה היה לכל אחד מאוד ברור למה השני בחר את מה שהוא בחר ולי לפחות לא היה רצון לדבר על זה".
הורדתי את הכיפה והרגשתי שלם עם עצמי
איתי, בן 27, גדל בבית הפוך מזה של יונתן. אמא שלו דתייה ואבא שלו חילוני, הוא ואחיו נשלחו למסגרות דתיות כמו יונתן, אבל בתהליך ארוך החליט איתי שהוא בוחר בדרך של אבא.
"תמיד הייתה לי יותר נטייה לצד החילוני אבל ממש ממש רציתי להיות דתי, כי כולם מסביבי היו דתיים וכי לגדול בחברה דתית, באיזשהו מקום, זה אומר שכן מצופה ממך להמשיך להיות דתי אחר כך. מאוד מצופה אפילו. כן רציתי להיות דתי ונורא רציתי להאמין ולהתפלל ולהתחזק, אבל איפשהו בפנים פשוט לא הסתדרתי עם זה אף פעם. לא התיישב לי נכון בראש" מספר איתי.
הייתה נקודה מסויימת שבה הרגשת שאתה מקבל החלטה?
"כן. הלכתי למכינה קדם צבאית, והייתי שם ביום כיפור, זה זמן שבו כולם מגיעים למכינה, מי שרוצה מתפלל, מי שלא רוצה לא מתפלל, יש שיעורים על חשבון נפש ונושאים כאלה. ישבתי לבדי ביום כיפור וחשבתי. הבנתי שאני לא כל כך מתחבר לתפילות ובהחלטה ספונטנית של אותו הרגע, שעד אליו ניסיתי להיות דתי, החלטתי לנסות עכשיו להיות חילוני ולראות איך זה, מקסימום אני יכול לחזור אחורה. הורדתי את הכיפה ובפעם הראשונה במשך הרבה זמן הרגשתי ממש שלם עם עצמי".
איך ההורים הגיבו על זה?
"ברגע שחזרתי הבייתה לקחתי את ההורים שלי לשיחה וסיפרתי להם. אמא שלי קצת בכתה והיה לה קשה עם זה ואבא שלי אמר שאין בעיה אבל אין מצב שבו אני מתנהג בבית או באיזור של הבית בצורה לא דתית, הם לא רצו שאני אתחיל לקחת את האוטו ולצאת בשישי בערב ולשבור את רוח השבת. אחרי שסיפרתי להם, זה כן הרגיש קצת ביג דיל, אז כינסתי את כל המשפחה וסיפרתי להם. אחים שלי אמרו שזה היה ברור כבר ממזמן והם אפילו לא מבינים למה עשיתי את הכינוס הזה. וזהו".
"בפועל כשהתחלתי להיות חילוני, לא היה כל כך הרבה הבדל בין מה שעשיתי לפני לבין מה שעשיתי אחרי. כי עדיין גרתי בבית ובבית שמרו כשרות ושבת וכל החברים שלי היו דתיים. זה השתנה בהדרגה, לאט לאט התחלתי לשמור פחות שבת ולשמוע מוזיקה. אחרי שהשתחררתי מהצבא יצאתי לטיול של כמה חודשים ושם לא שמרתי שום דבר, לא שבת ולא כשרות. כשחזרתי והתחלתי ללמוד באוניברסיטה זה התגבר. ככל שהייתי יותר רחוק מהבית והייתי יותר אדון לעצמי ויכולתי לבחור- אז עשיתי פחות".
מה היתרונות של לגדול בבית שהוא חצי-חצי?
"אנחנו הלכנו לחינוך דתי אבל יכול להיות שהייתה יותר נטייה של 'זה בסדר להיות חילוני' כי אבא שלי היה חילוני. אבא שלי בחר כן לשמור שבת וכשרות אז הייתה הדחקה של החלק החילוני קצת. יכול להיות שהיה לי יותר קל, מאשר אדם שגדל בבית דתי, לחזור בשאלה. גם אחותי אמרה שהיה לה יותר נוח להפוך לחילונית כי זה כבר קיים בבית, היא לא צריכה לפרוץ משהו".
איתי נשוי כמעט שנה, אישתו גם היא דתל"שית והם מקפידים לשמור כשרות כדי שהמשפחה והחברים יוכלו לבקר ולאכול בלי חשש "זה נורא חשוב לנו שאנשים יוכלו לבוא לבקר ולא תהיה בעיה מבחינת כשרות. אבל אני לא מאמין בשמירת כשרות ואנחנו לא מאמינים בכל הלכות כשרות. זה כן קשה באיזשהו מקום".
איך תרצה שהילדים שלך יתחנכו?
"אנחנו כן מאוד רוצים שהם יכירו מה זה שבת וידעו מה זה תפילות. כי זה חשוב להכיר את זה. בשביל אישתי זה יותר במשמעות של להיות חלק מהעם היהודי. בשבילי זה יותר חלק ממה שיש כאן בארץ. אחת הסיבות שאני רואה צורך להכיר את הדת היא כי זה משהו נורא חשוב שמשפיע על החיים פה ואתה צריך להכיר את זה ולדעת את הצד השני. כמו שלומדים היסטוריה, ככה אני מסתכל על זה. אם אתה לא יודע את הדברים האלו חסרה לך עוד דרך להסתכל על החיים, מבחינתי זו דרך חשובה ובמקרה של המדינה שלנו זה חלק נורא אינטגרלי מכל מה שקורה. חשוב לי שהילדים שלי יוכלו יום אחד ללכת לבית כנסת ולא תהיה להם בעיה של 'מה אני עושה עכשיו?' שיהיה להם איזשהו ידע".
"ההשלכות הן בעיקר על הילדים, ילד לא צריך לקבל החלטות בגיל כזה"
רעות, בת 33, היום נשואה ואמא לחמישה ילדים, גדלה לאבא חילוני ואמא דתייה, את שנות היסודי העבירה בבית ספר חילוני ולקראת התיכון החליטה לעבור ללמוד באולפנא.
"אני חושבת שרוב הילדים במשפחות כאלה בדרך כלל חוזרים בשאלה. אנחנו חמישה ילדים. אני היחידה שדתייה ברמה גבוהה. יש לי אחות אחת ששומרת שבת, השאר לא דתיים". אומרת רעות, שמסתכלת בצורה ביקורתית יחסית על הצורה בה גדלה, וידעה בשלב מוקדם יחסית שתבחר לגדל את ילדיה אחרת "בגלל שההורים רוצים לחיות בשלום אחד עם השני, הם מתפשרים על הרבה דברים וההתפרשות הזו באה על חשבון הדת. נוצר מצב שאתה לא מנחיל לילד שלך ערך מסויים וברור, יותר מנחילים מידות מאשר יהדות, מבחינה דתית אני לא קיבלתי שום דבר מהבית. כשהחלטתי ללכת לחינוך דתי ידעתי מה זה הדלקת נרות וקריאת שמע. לא היה לי מושג מה זו תפילת עמידה".
רעות ואחותה הגדולה נשלחו לבית ספר יסודי חילוני ואחיה הקטנים נשלחו לבית ספר ממלכתי דתי. את החינוך העל-יסודי בחרו הילדים לפי רצונם. "אני עשיתי את המעבר לבד מחינוך חילוני לדתי. למדתי באולפנא, המטען הדתי שלי הוא בזכות האולפנא ולא בזכות שום דבר אחר".
מתי החלטת שאת רוצה להיות דתייה?
"כשהחלטתי לעבור לחינוך דתי זה היה ברמה הטכנית, פשוט ראיתי שהחבר'ה הדתיים ברמה איכותית יותר גבוהה מהחבר'ה החילונים- ראיתי את החברים של אחותי הגדולה ואת החברים של האחים הקטנים שלי מהחינוך הדתי, לא יודעת איך הקב"ה נתן לי את הזכות להבין את זה בכיתה ו' אבל הבנתי שיש הבדל משמעותי והלכתי רק בשביל לקבל את החינוך הדתי מבחינת ערכים וחברה. חשבתי שאני אלך לשם, אקבל את מה שהם דורשים- אלך עם חצאית וחולצה צנועה ובסוף י"ב אני אמשיך הלאה חזרה בדרכי. אבל קיבלתי שם חינוך טוב ובכיתה ט' כבר הבנתי שאני לא הולכת לחזור למה שהיה".
את רואה יתרונות לגדול במשפחה כזאת?
"לא. היתרון הכי גדול הוא שהיה לי ברור שאני מתחתנת עם מישהו ברמה דתית שלי. שאני לא מתפשרת על זה. ידעתי שחשוב לי מישהו ששומר מצוות, לומד תורה, מישהו שהיה בישיבה וקובע עיתים. היה לי חשוב שחינוך הילדים יעשה ביחד, בשיתוף, בלי שום התנצלויות ואי נעימויות אחד מול השני ובלי התפשרויות. שנחנך את הילדים בצורה מאוד ברורה ואחידה".
איך הדינמיקה המשפחתית היום כשאת היחידה שבחרת להיות דתייה?
"זה לא פשוט. הרבה פעמים אני חושבת פעמיים אם לשלוח או לא לשלוח את הילדים להורים שלי לבד וחושבת פעמיים לפני שאנחנו נוסעים אליהם. לליל הסדר השנה לא הלכנו בגלל האווירה. זה מאוד מגביל. בגלל שאני כן בקשר מצויין עם אחים שלי אז אנחנו כן נפגשים. יש בזה קושי אבל מנסים לזרום כמה שיותר".
הבית שרעות גדלה בו השתנה מבחינת שמירת שבת וכשרות במהלך השנים "כשהייתי קטנה אז אבא שלי כן היה נוסע בשבת. כשהאחים הקטנים שלי נכנסו לבית ספר יסודי דתי אז פחות נסענו. הייתה תקופה שאבא שלי היה רואה טלוויזיה והיינו סוגרים פשוט את הדלת לחדר, קידוש תמיד היה. עכשיו כשאנחנו מגיעים לשבת אנחנו לא רואים אותם מחללים שבת".
רעות מספרת שהוריה קיבלו בהבנה את הבחירה שלה במסלול דתי. "הם מאוד מקבלים את זה, יש דברים שיותר קלים ויש דברים שיותר קשים, הכשרויות שאנחנו מקפידים עליהם זה משהו שאבא שלי לא מבין למה צריך להוציא עליו כסף אבל בגדול הם קיבלו את זה מאוד באהבה".
מה התובנה העיקרית שלך מהדרך שבה גדלת?
"שלא מתפשרים בדת. עם כמה שאנשים חושבים שזוגיות עם בן אדם חילוני תסתדר ותצליח, אין פה שאלה. בתור זוג זה יפה ונחמד שאתם מסתדרים אבל ההשלכות הם בעיקר על הילדים, אני ספגתי את זה בתור ילדה וזה מה שהכי כואב לי. ילד לא צריך לקבל החלטות בגיל כזה ואם אתה חושב שהדת נכונה ואמיתית אתה צריך להגיד את זה לילד שלך בפה מלא ולא בניחושים. אמת היא אמת ואין התפשרויות. זוג שאחד דתי ואחד לא דתי בדרך כלל הנטייה להתפשרות היא מהכיוון הדתי כי זה הצד שיותר כובל וזה לא בריא ונכון".
את חושבת שאמא שלך ויתרה על ההתקדמות הרוחנית שלה לצורך הזוגיות?
"שמרתי הרבה זמן סוג של טינה לאמא שלי, על כך שהייתי צריכה לפלס את הדרך לדת לבד בלי עזרה והרגשתי שאחרי שהגעתי למקום שלי היא הרגישה שיש לה 'גב' והתחילה להתחזק. מאוד קשה לי עם זה גם היום- אבל זה משהו שברור לי שהוא עבודה פנימית שאני צריכה לעשות".
מה שחשוב הוא זוגיות טובה
"ברמה הראשונית הנושא הוא לא דתי או לא דתי, הנושא הוא איך ההורים חיים ביניהם ומתוך זה איזה מסר הם מעבירים לילדים, על הזוגיות ועל המשפחתיות" אומרת תמי סמט, פסיכולוגית ומנהלת מכון באר אמונה. "אם הזוגיות טובה בין ההורים אז הילדים יגדלו עם המורכבות של הנושא הדתי והחילוני בצורה טובה. זה לא אומר שההורים צריכים לחשוב אותו הדבר אבל זה אומר שהם צריכים לחיות בכבוד ובשיתוף עם הסכמות על תחומים משפחתיים בהם נדרשת החלטה, כמו האם לנסוע בשבת או לא לנסוע בשבת".
סמט מדגישה כי "אסור שהילדים ירגישו שהם צריכים לבחור בין אבא ואמא. הם צריכים להרגיש ששני ההורים באמת נותנים כבוד ומגבים את הבחירה, ובהרבה מקרים זה לא קורה. ברוב המקרים זה כן נשאר נקודת מחלוקת מתמדת ואז זה באמת יוצר הרבה מאוד מתחים וקשיים בין ההורים והילדים".
"בתהליך ההתפתחות יש שלבים שבהם הכל נראה ברור ומובן מאליו לילד ואת תהליך הגיבוש האישי שלו הוא עובר בגיל ההתבגרות על סמך הבסיס שהוא רכש כילד. מאוד משמעותי למשפחה כזו להגדיר מה הערכים הבסיסים שכן מעבירים לילד בתור הבסיס הלא מעורער, שלא על כל דבר יש עליו סימן שאלה. זה תהליך שהוא אפשרי אבל מחייב המון הידברות ומודעות של ההורים לתהליך שהם עושים מול הילדים. זו הורות מאוד מחייבת. כל הורות מחייבת והורות כזאת ביתר תוקף".