נס פך השמן – הסיפור האמיתי

"לפני הרבה מאוד שנים כבשו את הארץ היוונים. הם טימאו את המקדש והציבו בו פסלים ודרשו שהיהודים ישתחוו לאלילים. מתתיהו, יהודה ואחיו המכבים, לחמו בהם באומץ, מעטים מול רבים. אחרי שהמכבים ניצחו את היוונים חזרו למקדש הכוהנים ומצאו רק כד שמן קטן להדליק את המנורה. ואז קרה נס נפלא: השמן בכד הקטן לא נגמר, שמונה ימים ולילות הוא בער" - כך בפשטות מתואר סיפור החנוכה, בספר הילדים 'הפתעה לחנוכה'. מישהו חשב אחרת?

ובכן, מסתבר שהסיפור קצת יותר מורכב ולא קרה כל כך מהר, וגם אחרי שהוא קרה - זה לא ממש נגמר. ידעתם למשל, שמתחילת המרד ועד שעזב אחרון חיילי היוונים את תחומי ארץ ישראל חלפו 25 שנה? לקראת חג החנוכה הבא עלינו לטובה, ישבנו לשיחה עם ההיסטוריון ד"ר גרשון בר כוכבא, שבקי היטב בנבכי תקופת המכבים. "אין פה גילויים חדשים, המטרה היא רק לרענן את הזיכרון בפרטים הקטנים של התהליך שהציבור לא תמיד זוכר" - הוא מבקש להדגיש, ומתחיל לספר.

הסיפור מתחיל בשנת 198 לפני הספירה, אז השליט יווני-סלוקי היה אנטיוכוס השלישי, שהוא אביו של אנטיוכוס המוכר לנו מחנוכה. הוא הסתדר מצוין עם היהודים; הם עזרו לו לא מעט ומנגד עזר להם חזרה וגם נתן להם פטור ממיסים. הבעיה התחילה אצל בנו אנטיוכוס הרביעי, אפיפאנס - המפואר אך אנשים כינו אותו אפימנס דהיינו המשוגע. הוא עלה לשלטון בשנת 175 לפני הספירה.. עם עלייתו לשלטון הוא ירש לא רק את הממלכה אלא גם חוב הגדול כלפי הרומאים. בנקודה הזאת נכנס לתמונה מתיוון בשם יאסון - אחיו של הכהן הגדול, שבא לאנטיוכוס ואמר לו: אתה צריך כסף, תדיח את אחי, תמנה אותי במקומו ואסדר לך את החוב. יאסון פתוח מאוד לתרבות היוונית, והוא בונה מבני תרבות יוונים בירושלים ועל הר הבית ובין לבין מכניס גם עבודה זרה. בשלב הזה עדיין אין כפייה דתית, אבל מי שיש בו קצת רגישות יהודית, לא יכול להתקרב. לכאורה כל התרבות היוונית החדשה מדברת רק על ספורט, אבל המשמעות האמיתית של זה - עבודה זרה לגוף האדם עצמו.

בתקופת כהונתו ירושלים מקבלת עוד שם 'אנטיוכיה'. בשנת 170 לפני הספירה, מנלאוס, מתיוון קיצוני מקבל את המינוי להיות הכהן הגדול, לאחר ששילם הרבה כסף לאנטיוכוס אפיפאנס. בניגוד ליאסון שרק הכניס את העבודה זרה ואת המשמעויות של זה, אבל לא כפה אותם, מנלאוס גם כופה את התרבות ההלניסטית ובתקופתו יש את מה שמכונה 'גזרות הדת', דהיינו: איסור ברית מילה, איסור לימוד תורה, איסור שמירת שבת, איסור להתאסף ללימוד תורה. הוא דואג שחיילים יוונים יסתובבו בכפרים ובישובים כדי לאכוף את הגזרות האלו. הגזרות האלה נמשכות משהו קצת יותר מ3 שנים. בתוך התקופה הזאת מתרחשים שני סיפורים מפורסמים, המופיעים באריכות רבה בספר מכבים ד', אותם רוב הציבור מכיר. הראשון הוא של אשה ושבעת בניה שאולצו להשתחוות לפסל, הם סרבו בתוקף ומתו בעינויים קשים. השני הוא על אלעזר הזקן שגם כן עינו אותו עינויי תופת כדי שיאכל בשר טמא ולבסוף מת תחת עינויים כבדים.

(צילום: Shutterstock)

בשנת לפני הספירה, 167 לאחר שלוש שנים של גזרות, נקעה נפשם של היהודים והמרד פורץ. ישנם שני סיפורים שמתארים את הארוע שמעורר את המרד. יש את הסיפור המפורסם של מתתיהו במודיעין, כשהגיעו לשם היוונים ודרשו ממנו כמוכתר הכפר לבוא ולהקריב קרבן לפסל. הוא כמובן סרב, אך היה בקהל מתיוון אחד שהסכים להקריב במקומו. מתתיהו מתנפל עליו והורג אותו ואת החיילים היוונים שהיו שם וזאת היתה הכרזת המרד. הסיפור השני שמופיע במדרש חנוכה שהוא מקור קצת יותר מאוחר, בו מסופר על יהודית שכנראה לפי הסיפור במדרש היתה אחותו של יהודה המכבי. בהתאם לאחת הגזרות, היא היתה צריכה ללכת בליל החתונה אל ההגמון. במקום זאת, היא פשוט פרעה את עצמה מול הקהל. יהודה המכבי והאחים הזדעזעו ממה שעשתה, היא הגיבה ואמרה: "זה מזעזע אתכם, אבל זה שאני צריכה ללכת אל הגוי זה לא מזעזע אתכם?" בעצם היא זאת שעוררה אותם למרד.

בניגוד למה שאנשים חושבים, המרד לא היה קצר בכלל. בהגדרות זמן מדויקות יותר, המרד נמשך 25 שנה, דהיינו: מהרגע שהמרד פרץ ועד שעזב אחרון היוונים את הארץ והוקמה ממלכה עצמאית של בית חשמונאי. מפרוץ המרד ועד לטיהור המקדש זה כבר פרק זמן שיותר מכירים: 3 שנים. המקדש טוהר אחרי הקרב הרביעי, אותו מנהל יהודה המכבי בבית צור. אחרי הניצחון הוא עולה משם לבית המקדש ומטהר אותו בכ"ה בכסלו ומתחיל את שמונת ימי חנוכת המזבח.

הסיפור לא מסתיים כאן. היוונים לא ויתרו על ההפסד הצורב ולראשונה חזרו לארץ עם פילים. הקרב החמישי הוא קרב תבוסה ליהודה המכבי, אלעזר אחיו נהרג בו. הישוב אלעזר בגוש עציון, הממוקם באזור הקרב נקרא על שמו. יהודה המכבי יוצא לשני קרבות נוספים נגד מפקד יווני בשם ניקנור ומנצח אותו, אבל בקרב השמיני והאחרון של יהודה המכבי הוא נאלץ להתמודד עם אחד מבכירי המפקדים היוונים בשם בקחידס. בקרב הזה יש מארב מתוכנן מראש, בו הכניסו את יהודה המכבי למצב בלתי אפשרי. בקרב הזה יהודה המכבי נהרג, שבע שנים לאחר פרוץ המרד וארבע שנים אחר טיהור המקדש. כתוצאה מהתבוסה הקשה בה יהודה נהרג, בקחידס עם היוונים והמתיוונים, משתלטים מחדש על ירושלים ומטמאים את המקדש ובעצם ביטלו את כל הניצחונות שהיו לפני כן על ידי יהודה המכבי.

יונתן, אחיו של יהודה לוקח את כל מי שריח תורה ויהדות בליבו ובורח איתם למדבר יהודה. הוא מקים ממשלה גולה במדבר יהודה. בו אפשר להתחבא, כי הצבא היווני לא יגיע כל כך בקלות, בגלל קשיי הדרך והחום וחוסר אוכל ומזון. בין לבין יונתן יוצא לעשות מארבים, פוגע ביוונים ובורח חזרה למדבר יהודה. הוא פועל כך במשך 7 שנים, כאשר חשוב לזכור כי במשך הזמן הזה בית המקדש טמא לגמרי. בינתיים חלו שינויי שלטון בממלכה הסלוקית ועולה שליט חדש בשם אלכסנדר באלאס.

בשנת 153 לפני הספירה, בזכות ההסכמים בין השליט היווני סלוקי, יונתן מקבל מינוי להיות כהן גדול ומגיע לירושלים. בשלב הזה יונתן ממשיך לפעול באופן איטי במשך 9 שנים נוספות לדחיקה סופית של היוונים מתחומי הארץ. 9 שנים לאחר מכן יש שינויי שלטון של השליטים הסלוקיים, מגיע אדם שהוא יותר מדינאי מאשר איש צבא בשם טריפון שרוצה להפיל את יונתן בפח. הוא יוצר איתו קשר ואומר לו "חבל על המלחמה, בא נשב נסדיר זאת בצורה מדינית". יונתן היה מדינאי מבריק, אבל במקרה הזה טעה ובגדול. הוא הלך והתיישב איתו למשא ומתן, במהלכן טריפון תפס אותו בשבי ובהמשך גם רוצח אותו. זה קורה בשנת 143 לפני הספירה.

הבן אחרון שמעון נשאר לפליטה. בפעילות דיפלומטית מדינית הוא מצליח להשתלט במהירות על הממלכה ובסופו של דבר הוא מסיים לדחוק את אחרוני היוונים מהארץ וגם הורס עד היסוד את ה'חקרה' המבצר שסימל יותר מכל את השלטון היווני בארץ. בשנת מינוס 142 בטקס מאוד מפואר מכובד הוא מכריז על הקמת המדינה העצמאית ממלכת בית חשמונאי.

כך מסתיימות להם 25 שנה של מרד. הוא פרץ בשנת 167 לפני הספירה והסתיים ב 142 לפני הספירה. יש בו עליות, ירידות ומדובר בסיפור מורכב, קשה וארוך. הניצחון וטיהור המקדש הגיע תודות למעוף של יהודה המכבי, שהתחיל את התהליך. אמנם הוא לא זכה לראות את סופו. אבל הוא זה שחולל אותו עם הרבה סיעתא דשמייא.

(

לקראת סוף הראיון, מפריך גרשון שלושה מיתוסים חשובים עליהם גדלנו. "ידעתם שלפי ספר המכבים - מתתיהו לא זכה לראות בטיהור המקדש? הוא נפטר בשיבה טובה, כשנה לאחר פרוץ המרד".

"חוץ מזה, מרתק לדעת כי שמו של יהודה המכבי, המנהיג הדגול, שבאמצעותו חולל לנו ה' את חג החנוכה - לא מופיע אפילו פעם אחת בכל ספרות חז"ל. בבלי, ירושלמי, מדרשי אגדה, הלכה. אפס. נעדר לחלוטין. כולנו שרים כל החג על המכבים, אבל אופס, הכינוי מכבי - היה רק של יהודה. לכל אחד מחמשת האחים היה כינוי משלו. יוחנן - הגדי. שמעון - הטרסי. (לא ההוא מהנצרות). יהודה - המכבי. אלעזר - החורני. יונתן - חפוש. בגלל האישיות של יהודה המכבי הכינוי שלו הפך להיות החשוב, והסמל של חנוכה".

"לגבי צורת איות השם 'מכבי', המחקר טוען עם ק' מלשון 'מקבת' דהיינו: פטיש. במסורת ישראל מובא עם כ', ראשי תיבות מי כמוך בא-לים ה' או מתתיהו כהן בן יוחנן. מעבר לזה, מכבי בגימטרייא 72 שזה רמז לשם ה' המפורש שפועל איתנו במלחמות ישראל" - הוא אומר בחיוך ומאחל לכולנו חג שמח מלא באור".