באונסק"ו הטילו ספק בקשר שבין העם היהודי לירושלים, ואף הגדילו היום לעשות וקראו לישראל להפסיק את הפגיעה במקומות הקדושים בירושלים. ממצא נדיר וחשוב מימי בית ראשון, מלמד על שהחלטות הזויות לחוד ועובדות ומציאות לחוד.
בפעילות מבצעית יזומה של היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות נתגלתה תעודה עשויה פפירוס, מתקופת בית ראשון (המאה ה-7 לפנה"ס), המציינת במפורש את שמה של העיר ירושלים. זהו המקור החוץ-מקראי הקדום ביותר המזכיר את ירושלים בכתב העברי. התעודה, שנשדדה באופן בלתי חוקי מאחת ממערות מדבר יהודה על ידי חוליית שודדי עתיקות ונתפסה במבצע מורכב ע"י היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, הוצגה היום (ד') במסיבת עיתונאים בירושלים.
על התעודה העשויה פפירוס (נייר שיוצר מצמח הגומא), שרדו שתי שורות הכתובות בכתב עברי קדום. בדיקת זיהוי כתב של האותיות ובדיקה נוספת, קבעו כי יש לתארך את הממצא למאה ה-7 לפנה"ס, כלומר לשלהי ימי בית המקדש הראשון. רוב האותיות ניתנות לזיהוי בבירור, כשהטקסט המלא הוא: [מא]מת. המלך. מנערתה. נבלים. יין. ירשלמה.
 |
|
(צילום: שי הלוי באדיבות רשות העתיקות)
|
מדובר בתעודת משלוח מקורית ונדירה מימי בית-ראשון, המעידה על תשלום מיסים או העברת סחורה למחסנים בעיר הבירה של הממלכה בירושלים בתקופה זו. בתעודה מפורט מעמדה של שולחת המשלוח (אמת המלך), שם היישוב ממנו
נשלח המשלוח (נערתה), תוכן הכדים (יין) מספרם או כמותם (נבלַים) ויעדם (ירשלמה). נערתה הנזכרת בטקסט, היא נערתה המוזכרת בתיאור גבול אפרים ובנימין. לדברי ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, "התעודה שלפנינו מהווה עדות נדירה ביותר לקיומו של מנהל מסודר בממלכת יהודה. התעודה מבליטה את מרכזיותה של ירושלים כבירה הכלכלית של הממלכה במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס. לפי המקרא, שלטו בירושלים בתקופה זו המלכים מנשה, אמון או יאשיהו, ואולם לא ניתן לדעת בוודאות למי ממלכי ירושלים הוענק משלוח היין".
פרופסור (אמריטוס) שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל לחקר המקרא, מעיד על חשיבותה המדעית של התעודה: "לא זו בלבד שפפירוס זה הוא המקור החוץ-מקראי הקדום ביותר המזכיר את ירושלים בכתב העברי, אלא שעד כה לא נתגלו בארץ-ישראל תעודות כתובות על גבי פפירוס מימי בית-ראשון, מלבד פפירוס אחד מואדי מרבעאת. בתעודה אף מובלט מעמדה יוצא הדופן של אשה בעלת מעמד במנהל של ממלכת יהודה במאה ה-7 לפנה"ס".
לדברי ישראל חסון, מנהל רשות העתיקות, "מציאתו של הפפירוס מעידה על כך שבמערות מדבר יהודה מחכים להתגלות ממצאים נוספים בעלי חשיבות אדירה למורשת. נכסי מורשת עולמיים נשדדים במדבר יום יום בידי שודדי עתיקות, לשם בצע כסף. על המדינה להתגייס ולהקצות את המשאבים הנדרשים על מנת לצאת במבצע היסטורי, יחד עם הציבור, ולבצע חפירה שיטתית בכל מערות מדבר יהודה".
 |
|
(צילום: שי הלוי באדיבות רשות העתיקות)
|
שרת התרבות והספורט, מירי רגב, התייחסה גם היא לגילוי וקישרה אותו להחלטות אונסק"ו: "גילוי הפפירוס בו מתנוסס שמה של בירתנו ירושלים, הוא עדות מוחשית נוספת לכך שירושלים היתה ותישאר בירתו הנצחית של העם היהודי. חובתנו לטפל בשוד העתיקות במדבר יהודה, ולא פחות חשוב מכך, בגניבת הדעת של התעמולה השקרית כפי שקורה בדיוק היום שוב באונסקו. הר הבית, לב ליבה של ירושלים ושל ישראל, יישאר המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, גם אם אונסקו תאשרר עוד עשר פעמים את החלטתה השקרית והאומללה".
אמיר גנור, מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, הסביר כיצד נשמרה התעודה עד כה ואמר כי "חומרים אורגניים כמו תעודות, ובפרט נייר עדין כפפירוס, מתכלים לאורך הזמן בשל רגישותם ללחות. האקלים היבש של המדבר מאפשר באופן חריג את השתמרותן של תעודות, המספקות מידע שלא יסולא בפז על אורחות החיים בעת העתיקה ועל ראשית התפתחות הדתות. נדירות הממצאים וחשיבותם הם הסיבה לכך ששודדי העתיקות מרבים להגיע אל המערות שבמצוקי המדבר ולחפור בהן, תוך סיכון חיים של ממש. אני שמח שנפלה בחלקנו הזכות להיות חלק מגאולת הפפירוס, המהווה ממצא חשוב ומיוחד המעיד על הקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל וירושלים, לבין העם היהודי".
לדברי פנינה שור, אוצרת ומנהלת מפעלי מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, "תעודת הפפירוס הייחודית מצטרפת לאלפי קטעי המגילות שעבורם הקימה רשות העתיקות מעבדות שימור וצילום ייעודיות ובהן מטופלות המגילות באמצעים המיטביים ובטכנולוגיית תיעוד וצילום המתקדמת ביותר הקיימת כיום. במצלמה המתקדמת שפותחה ע"פ טכנולוגיה המשמשת את נאס"א, ומתעדת את מגילות מדבר יהודה ברמה המדמה את המקור, ניתן אפילו לראות את מרקם הצמח, העור או הקלף שעליו נכתבו המסמכים העתיקים".
תוצאות ראשוניות של המחקר יוצגו, ביום חמישי הקרוב, לציבור הרחב בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, במסגרת כנס העשור בנושא 'חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה'