חג החנוכה וקנאות דתית

אחרי שאתם מקנחים את השומן שנותר בזוית פיותיכם מזלילת סופגניות עסיסיות ומתוקות, אחרי שאתם מדליקים נרות צבעוניים - אולי יהיה לכם קצת ראש כדאי לחשוב על המסרים שחג החנוכה מעביר.

חדשות כיפה משה יהלום (מתוך מעריב לנוער) 01/09/03 00:00 ד באלול התשסג

אחרי שאתם מקנחים את השומן שנותר בזוית פיותיכם מזלילת סופגניות עסיסיות ומתוקות, אחרי שאתם מדליקים נרות צבעוניים, אחרי שאתם מסיימים להמר בסביבונים ומצפים ל"נס גדול" - אולי יהיה לכם קצת ראש כדאי לחשוב על המסרים שחג החנוכה מעביר. כמו, למשל, סיפורה המחריד של חנה, ששיכלה את שבעת בניה על "קידוש השם". על פי הסיפור- חנה, אם יהודיה מסורה, אף עודדה את בנה הקטן למות ובלבד שלא ישתחוה לפסל.
לנו קשה להבין את חנה. בדור הפרגמאטי של היום היינו אומרים, שלא היה קורה דבר אם שבעת הבנים היו משתחוים לפסל (או למאה פסלים, או לאלף), מצילים בכך את חייהם ואח"כ חוזרים להיות יהודים טובים.
וגם לא חשוב אם הסיפור על חנה ושבעת בניה נכון. חשובה העובדה שבמשך דורות חי עם ישראל על מסורת של הקרבה למען "קידוש השם". זה החל אצל אברהם שהיה מוכן להקריב את בנו- יחידו, רק משום שהאלוקים "אומר לו כך". זה קרה ליפתח, ששחט את ביתו רק משום שנדר איזה נדר אדיוטי. זה קרה למגני מצדה, שהתאבדו ובלבד שלא יפלו בשבי הרומים וזה נמשך כל ימי הביניים.
האינקוויזיציה, למשל, שלא כמו הנאצים, אפשרה ליהודים להציל את חייהם אם יתנצרו, אך היהודים סרבו. הם דחו את ברירת ההתנצרות, והעדיפו למות ולא להמיר את דתם אפילו למראית עין. אך מעטים נהיו אנוסים.
היום נראית לנו הקנאות היהודית- לאומית מטופשת בפרשנותה הסוחפת בגרסת חנה ושבעת בניה. אנו לא מבינים את אליהו (ששחט עשרות כהני בעל, רק משום שהשתייכו למפלגת- דת אחרת), כמו שאנו לא מבינים את התנהגותו של משה ברדתו מהר סיני (ושלח את הלווים להרוג אנשים שעבדו את עגל הזהב), כמו שאיננו מקבלים את אכזריותו של חומייני (שגזר דין מוות על סלמאן רושדי, רק משום שרושדי חבר ספר מין מעורר מחלוקת על מוחמד), כמו שאיננו מסוגלים להבין את חנה שסיפרוה הוא אולי שיא השיאים של הפנאטיות הדתית לדורותיה.
רבנים שרצינו לשאול מה הם חושבים היום על מעשיה של חנה ושבעת בניה- לא השיבו. עניין אותנו אם גם היום היו מעיזים למוות ולא להמיר את הדת. פסיכולוג והיסטוריון דוקא דיברו ברצון. יצאנו לשטח לברר מה אתם הייתם עושים במקום בניה שם חנה.