על השאלה שבכותרת אפשר לענות מכמה כיוונים שונים. אפשר להתחיל מהבעיות הבסיסיות: הסרט סובל מאי דיוקים רבים (וכשאני כותב "אי דיוקים" זו כמעט מחמאה...), הפזורים לאורך כל הסרט. דוגמאות? בבקשה: משה רבינו היה כבד פה וכבד לשון והוא התייצב אל מול פרעה בתור מנהיגם של ישראל בגיל 80. "נסיך מצרים" לעומתו הוא צוציק בן 25 גג והס מלהזכיר בעיות גמגום. דוגמא נוספת: את הבטחתו של הקב"ה להוציא את עמו ממצרים ולהעלותו אל הארץ המובטחת, המופיעה מפורשות במעמד הסנה פעמיים (שמות ג' פס' ח' ופס' י"ז), החליטו לקצץ בסרט, מדוע? מפני שאוי ואבוי, "הוא מגלה את הסוף" ואת זה כידוע, אסור לעשות בסרטים הוליוודיים.
וזה רק קצה הקרחון של העיוותים שבסרט. *
'נו, טוב', תגידו, 'הרי אף אחד לא הולך ללמוד את סיפור יציאת מצרים מהסרט הזה, אז יש כמה שינויים קלים, אל תהיה כל כך קטנוני, בחייך, למה אתה כבד, זה בסך הכל סרט!'.
אז קודם כל תיקון טעות. סביר מאד להניח שבחופשת פסח הבאה עלינו לטובה, יפוצצו המוני בית ישראל את אולמות הקולנוע בקניונים, מובלים ע"י אמהותיהם היהודיות המאמינות בכל ליבן שבכך הן ממלאות חובה חינוכית, המקנה לילדים את ערכי חג הפסח, עלק. (אגב, בדיוק בגלל זה חיכו מפיצי הסרט בארץ לחופשת הפסח - בחו"ל הוא הוקרן כבר בתקופת חנוכה). הגרסה הקלוקלת של הסרט תיחרת בזכרונם לזמן רב ומי יודע מתי ילמדו את הסיפור המקורי.
אבל אתם צודקים, לא זו הבעיה. היא מהותית הרבה יותר והיא נוגעת גם למי שמכיר את הסיפור בע"פ. הבעיה נעוצה במהותו של הקולנוע, שהוא מדיום המעביר ("מתרגם") תחושות פנימיות באמצעות דימויים חזותיים על מסך שטוח. במעבר הזה הכל הופך רדוד וקל.
כמו שאין סיכוי שנטעם מטעמה של עבדות בכך שנצפה במצרי מצוייר (או מצולם) שצולף בשוט מצוייר על גב מצוייר של עבד עברי מצוייר, כך אין סיכוי שסצינת בקיעת ים סוף, מרהיבה ככל שתהיה, תעביר לנו את תחושת החירות המופלאה. או את האמונה שמלאה את עם ישראל באותו רגע עצום. והלא בזה מדובר - בהשראת שכינה; "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". מה כבר אפשר להראות בסרט? את הים נבקע לששניים? (אפשר לחשוב; באולם ממול ברוס ויליס מפוצץ בניין בן 40 קומות ומציל את העולם. יותר שווה). אם לא נקבל בצפיה את תחושת "ויאמינו בד' ובמשה עבדו", הרי שעיקר חסר מן הספר, סליחה מן הסרט. וקיימת סכנה גדולה שנצא מהסרט ונחשוב שמה שראינו שם זה כל מה שקרה.
על מנת לחוות באופן אמיתי יותר את חג הפסח השנה, עדיף לנו להעמיק בספרים המפרשים ומבארים את הסיפור המקראי תוך עמידה על הרעיונות והמסרים האמיתיים המופיעים בו.
משה רבינו תוצרת הוליווד? לא תודה, לא בשבילנו.
נ.ב.
למי שבכל זאת מתעקש ללכת לסרט שיתאים לרוח החג, אני יכול להמליץ על "המופע של טרומן" שמציג "יציאת ממצרים" פרטית ועוסק בגאולתו של האדם הפרטי מכבלי העולם השקרי הסובב אותו. אבל זה כבר נושא למאמר אחר חופשה נעימה לכולם!
* יאמר לזכותם של מפיקי הסרט, שהם טורחים ומזהירים את הצופים שהסרט הוא עיבוד חפשי ושהסיפור המדוייק מופיע בספר שמות. אזהרה כזו מועילה בערך כמו אזהרת משרד הבריאות על סיגריות.