איך זה שרחל אימנו נגלתה בימינו. האם זה נכון שהיא התגלתה לחיילים בימי "עופרת יצוקה"? האם דבר כזה יכול להיות? האם היא נגלית בגוף או בנשמה? האם זה מקרה יחיד במינו? ואם כן, איך זה שהיא מתגלית לכל כך הרבה חיילים בבת אחת? ולמה זה בכלל קורה? ואיך בכלל מדלגים על כל כך הרבה שנים מימיה ועד ימינו?
אדם - נשמה
באמת הכל מתחיל מההכרה שיסודו של האדם הוא הנשמה. הנשימה האלוקית שאלוקים הטביעה באדם הראשון. החיים שאלוקים נתן לו. משהו מאלוקים. נשמה שמתלבשת ברוחו. הרוח שנושאת את האדם לחזות ולחלום. לתת מעצמו. לבנות. להקריב את זמנו. להקריב מעצמו. זו הרוח שנושאת את העם לחיות חיים ערכיים, חיים של צדק ומשפט. זו הרוח שמתלבשת בסופו של דבר בנפש רגישה. נפש שמתלבשת בגוף. גוף שמבטא בעולם המעשה את כל המציאות הרוחנית העליונה לכל דרגותיה.
מתוך ההסתכלות הזו מגדיר הפסוק את עיקר האדם כנשמה, נשמה שהגוף והבשר הם הלבוש שלה. "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשׂכְכֵנִי" (איוב י יא). "אני" שלבוש בעור, בשר, גידים ועצמות. "אני" שמרגיש וחושב. אני שמקורו באין סוף. "אדם" שחולם ומתפלל. "אדם" שרואה דרך העיניים ושומע דרך האוזניים. שחושב דרך הראש. "אדם" שקיים מעל ומעבר לגוף ולשאר לבושיו.
האם כולם חיים את הנשמה?
חכמינו מספרים שיש כאלה שחיים רק את הלבוש. רק את הגוף ולפעמים רק את הלבוש של הגוף. זה מה שנראה להם מול העיניים ואותו הם חיים. הם חיים רק מבחוץ. חושבים רק על צרכי הגוף ועל מראהו. מטפחים את בשרו או את לבושו. מתעלמים לרוב מהנשמה, או שמנותקים ממנה לחלוטין. כרותים - "ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל". כרותים מאלוקים וכרותים מכלל ישראל.
לעומתם יש אנשים מחוברים. מחוברים לרוח. מחוברים לגוף. מחוברים לנשמה. מחוברים לחברים. מחוברים לאלוקים. מחוברים לעם ישראל. מחוברים לעבר. מחוברים להווה. מחוברים לעתיד. מחוברים לאמת.
המקום שאליו אדם נקשר, זו בחירה של האדם. יכול האדם להיות מחובר אל הגוף לבדו. ויכול להיות מחובר לנשמה. יכול הוא לקבוע שכל קשריו עם אחרים הם קשרים של כדאיות. קשרים של מילוי תאווה. קשרים של תן וקח. יכול האדם להחליט שהוא ממקד את עצמו בנשמה. ממקד את ראייתו בנפש או ברוח. ממקד את עצמו בפנימיות של החיים.
אנשים של אהבה
רחל אימנו חייתה את הנשמה. רחל אימנו חייתה גם בגוף. התורה מעידה עליה שהיא הייתה "יפת תואר ויפת מראה". רחל אימנו היא דמות ממשית. "היסטורית" אמא שיש לה ילדים. אשה שיש לה בעל. אחות שיש לה אחות. אשה אמא ואחות שיש לה גם הווה וגם עתיד. אמא לילדיה ואמא לאומה שלימה.
עם זאת הייתה רחל אדם בעל מוסר אישי גבוה. ויתרה לאחותה על הבכורה. ויתרה למען האחווה. ויתרה על הפרטיות. על בעל אהוב. ויתרה שאחותה לא תתבייש. ויתרה על מנת שלא להלבין פנים. ויתור כואב של שנים ארוכות וכואבות. ויתור זה בנה בסופו של דבר את בית ישראל. אותנו.
רחל אימנו חייתה את הגוף וגם את הנשמה. חייתה את ההווה וחייתה את העתיד. חייתה את בניה יוסף ובנימין, וחייתה גם את הדורות שאחר כך. ירמיהו רואה את רחל בוכה על בניה אלפיים שנה אחרי פטירתה. (לא יד) "כֹּה אָמַר ה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" המראה שרואה ירמיהו הוא לא חזיון תעתועים. זו בכייה של אמת מתוך קשר של נצח. זו תפילה שנשמעת. זו תפילת אמת
אלוקים שומע לתפילתה וגם עונה לה. עונה ומבטיח ומקיים. הוא אומר לה: כֹּה אָמַר ה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". זו תשובה שנאמרה לפני אלפי שנים והיא מעבר לזמן ובתוכו, מעבר למקום ובתוכו. נאמרה לפני אלפיים שנה ומתממשת בימינו.
כוחם של חיילים
החיילים ש"ראו" את רחל חוו חוויה של אמת. התקשרות לתפילה של רחל. לרוחה ולנשמתה. זו חזיון של אמת. זה סיפור של אמת. מי שחייו הם רק חיי גוף - לעולם לא יבין את זה. זה לא סיפור של גוף. זה סיפור של נשמה. מי שחייו הם רק חיים של גוף - יגיד זה שקר . רק מי שמסוגל לחוות מציאות רוחנית יכול להבין מה התגלה לעיני החיילים. רק מי שמבין את המציאות הרוחנית של המלחמה יכול להבין מה קרה שם. רק במציאות של מסירות נפש זה יכול לקרות. מציאות של ויתור עליון. מציאות שבו אדם מוכן לסכן את חייו למען אחרים. למען האומה.
האמת היא שגם החיילים הללו עצמם אילו ירצו כעת לחזור לאותה חוויה לא בקלות יוכלו לה. זה חזיון שיכול להיות רק לשעתו. קשה לשחזר אותו. רק בשעת מסירות נפש של ממש הוא יכול לקרות. רק בשעה שאדם נמצא עם כלל ישראל בפועל ממש.
הויתור הזה מתאים למציאות של רחל. לא פלא שנשמה פוגשת נשמה. במיוחד שהם נמצאים באותו מקום שהעסיק את החיילים והעסיק את רחל. זה המקום שעליו בכתה רחל לפני ה יתברך. זה המקום שעליו היא קיבלה ממנו הבטחה. זה היה פלא היה אם הם לא היו נפגשים.
יש צדיקים שחיים כך כל ימי חייהם. הם חיים עם גילוי אליהו יום יום ושעה שעה. הם מקבלים את האושפזין בסוכתם דרך קבע. לא רק בתור הזמנה. הגמרא אומרת שהאבות הקדושים מתפללים כל חודש על בניהם. זה המציאות שעליה אומרת הגמרא "צדיקים במיתתם קרויים חיים". גם כאשר העולם הגשמי שלהם הפסיק את פעולתו - הם ממשיכים לפעול. מתפללים על הבנים שעדיין לא הגיעו עדיין ליעדם.
מתוך אסופת מאמרים "אמא של כולם" שיצא לאור ע"י ספרית בית אל