"אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"1. אף על פי ש"אנוכי" הוא דיבר לעצמו ו"לא יהיה לך" הוא ציווי לעצמו והוא הדיבר השני הרי שני דיבורים אלה דבקים זה עם זה. שני הדיבורים האלו מצויים יחד בפס' אחד2. רק שניהם יחד מרכיבים דבר אחד שלם. רק יחד הם משלימים את התכלית ואת המבוקש מן המאמין השלם: אמונת הייחוד.
"אנכי" (שהוא מצוי ראשון), "לא יהיה לך" (שאין שום מצוי אמת מלבדו) = "ה' אלוקינו ה' אחד" היינו מביא לידי ביטוי את אמונת הייחוד3. אחדותם המשלימה של שני הדיבורים באה לידי ביטוי בדברי המכילתא כאן: "לא יהיה לך" - למה נאמר, לפי שנאמר "אנכי ה' אלוקיך"? משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות. אמר להם כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם. שאם מלכותי לא יקבלו, גזרותיי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך. אני הוא שקיבלתם מלכותי? אמרו לו: כן. וכשם שקיבלתם מלכותי קבלו גזירותיי "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". יחס זה מקביל ליחס שבין פרשת "שמע" לפרשת "והיה אם שמוע". קודם קבלת מלכות שמיים ואז קבלת מצוות. ולפי סדר זה מופיעות פרשות אלה לאחר עשרת הדברים.
דיבור זה השולל את כל גילויי העבודה זרה למיניה, כולל איסורים שונים של פניית הלב, הרהור, איסורי עשייה, עבודה, השתחוויה, אחזקה ושימור של כל סוגי העבודה הזרה. זו אותה עבודה המסיתה והמסיטה את האדם מן האמת. אלו האיסורים והגזרות הבאים לשמור את אמונת הייחוד בטהרתה ולנקותה מכל הסיגים המסוגלים לדבוק בה ולהשתתף עמה. דורות רבים של עובדי עבודה זרה ידעו את ה' ואת מציאותו, ועם זאת דימו שיש עוד כוחות בשמיים ועל הארץ, אשר ראוי לשבחם ולעובדם בבחינת שמשים המשמשים לפניו.
"הפרשן הגדול" של עשרת הדיברות הוא משה רבנו עצמו. בהקדמה לעשרת הדברים, מפרטת ומדגישה התורה מפי משה: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש. פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל"4 וגו'. מבחנו הגדול של העם יהיה לאחר שישתקע בארץ ישראל ויוליד בה בנים ובני בנים "ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל"5 וגו'. ההתיישנות יכולה להפיל שינה על הישן והוא מבקש לעצמו אלהים חדשים "חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם"6 זו תכונתה הידועה של עבודה זרה. היא ממלאת את הצורך המתמיד של האדם בריגושים חדשים. כיוון שהאמונה הישנה ("ברית ישנה"?) כבר אינה מרגשת מספיק, מבקש לו האדם ריגוש דתי חדש. במקום למצוא ריגוש זה במסגרת אמונת האמת ע"י עבודת הלב והשכל הוא מבקש תחליף זול, שטחי וממכר. תוצאותיה של השחתה נפשית זו קשים מנשוא. אבדון וגלות, השמדה ונדודים "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם - ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם"7. הגלות היא עצמה שעבוד לאל אחר, גם אם היהודי שומר את נפשו מכל עוון. בשירת דבורה מתואר תהליך ההתיישנות ותוצאותיו "יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים". משעזב ישראל את אלוקי קדם באה המלחמה עד שער ביתו "חדלו פרזון בישראל חדלו"8. הצורך לטהר ולנקות את האמונה מכל סיג ושותף הוא כפול:
1. שלא תהא עליך שום שררה אחרת על פני ה'. ומכיוון שמלוא כל הארץ כבודו הרי שאין שום מציאות של אדנות ושררה לכל כוח אחר. "אמת מלכנו אפס זולתו"9.
2. שלא יחלוק שום כבוד לכל כוח בשיתוף עם ה' "שאין חולקים כבוד לעבדים במקום המלך".
כדי לבסס שתי גזירות אלה יש צורך בהקדמה המאשרת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"10. יציאת מצרים היתה מלחמה בשמיים ובארץ כנגד כל כוח, אליל או רוח טומאה, אשר מצוי בעולם. היא היתה הניצחון המוחלט על עובדי שמש ועל עובדי מים, על חרטומים ועל מכשפים, על עובדי צאן, נחש ותנין ועל אסטרולוגים וחוזים בכוכבים. נראה כל זאת בדברי משה: "ופן תשא עיניך השמיימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמיים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים תחת כל השמיים. ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה"11. בפסוקים המנוגדים האלה מציג משה זו לעומת זו את שתי תרבויות האמונה. לכל העמים כוכב ומזל ועליהם גבורים מלאכי עליון ולהם הם עובדים (אולי אף בצדק ומכאן הפתח לשיתוף אצל הגויים), ואילו אתם חלק ה', לא תקימו עליכם שר או מלאך או עוזר זולתו כי ה' הוציא אתכם מכור הברזל. "והוציא אתכם משם כנגד שריהם, שעשה בהם שפטים, ולולא שהפילם לא הייתם יוצאים כי היו הם במעלה כזו שלא הייתם יכולים לצאת מתחתם"12. כור הברזל הוא דימוי לכל כוחות האליל, הרוע והטומאה, השרים והמלאכים, הנוטלים חלק במנהגו של עולם. רבים מן הגויים ומחכמיהם התמחו בהכרת כוחות אלה ובשימוש בהם לטוב או לרע, לברכה או לקללה, ועשאום עבודה זרה. מכות מצרים כוונו כל אחת ואחת כנגד שרים ואלים אלה. זו היד החזקה והזרוע הנטויה שנדרשו לפעול ולהתגלות באמצעות יציאת מצרים. יציאה זו היא שבירת כל כבלי הברזל של שעבוד האלילות מן העולם ועד העולם כי לעולם חסדו. על כך סובב כל פרק קל"ו בתהילים - ההלל הגדול. בפסוקים אלו מבקשת התורה לשלול כל זיקה בין בני ישראל, לקוחי ה', לבין כל כוח אחר בשמיים ותחת השמיים. מכאן קבעו חכמים "צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל"13. ורש"י מפרש: "דעל ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה". עיקרון זה בא לקבוע כי ישנם דברים שבאופן טבעי יוצרים מציאות עובדתית מסויימת. באופן טבעי ונורמאלי לא היה בכוחם של ישראל לצאת ממצרים, ובאופן טבעי ונורמאלי לא היה עתיד להיות לאברהם ולשרה בן. אף על פי כן "אין מזל לישראל". היותם חלק ה' ועם נחלתו יוצרת מציאות עליונה יותר. על כן, כל "שיתוף" הוא בגידה ביציאת מצרים ובסגולת ישראל.
האם בימינו אורבת לנו סכנה של עבודה זרה? האמנם בטל לחלוטין יצר של ע"ז מתוכנו? אכן בטל יצרא דע"ז של תמונות ופסלים, אך לא בטל יצר ע"ז שבלב. הרמ"מ מקוצק היה אומר על הפסוק "לא יהיה בך אל זר"14 - לא יהיה הקב"ה בקרבך כזר. בלשון המכילתא לפסוקנו: "ר' יצחק אומר: בא וראה לשון שתפסה תורה למולך - כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד או חרס".
שני התנאים האלה מצביעים על כך שכל דבר בעולם יכול להיות בשבילך עבודה זרה. כל דבר שאתה ממליך עליך הוא ה"מולך" שלך וכל מה שאתה עושה בשבילו הוא קורבן המולך הפרטי שלך. אפילו קיסם או חרס נשבר יכולים למלוך.
יש אחד המשועבד ליצרו, ואחד המשועבד לכעסו "כל הכועס יהא בעיניך כעובד ע"ז". יש המקריב כל חייו על מולך הקידום המעמדי, הפירסום, הכבוד והכסף. את בניו ואת ביתו הוא מקריב למען כל אלה. יש שמקריב את כבודו למען כספו וזולתו מקריב את כספו למען כבודו. כל אלה ואחרים עובדי מולך הם. בימינו אנו חוזים בעובדי מולך מדיני-פוליטי ומשועבדי מדע ודעת. "איש הקניון" האוניברסלי מכור למעשה ידיו ולתרבות הקניות והצרכנות ואיש המדע משועבד לתאוריות ספקולטיביות על מפץ ועל חורים שחורים. אלה גם אלה ממליכים עליהם עולם שלם שהוא מעשה ידי אדם. "לי יאורי ואני עשיתני"15. יכולת השחרור מכל השעבודים האלה, יכולת הטלת הספק בכל גרם מבלעדי ה' "אמת מלכנו אפס זולתו"16 היא קיומו של הצו הזה בימינו.
דיבורנו זה השני, השולל כל שניות, הדורש אחדות תמימה בתוך הריבוי העולמי מסיים בהבטחת שכר טוב "ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי..."17 - מי הם אוהבי ושומרי מצוותי? "ר' נתן אומר: אלו ישראל שהן יושבין בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצוות18. ואנו, ישראל שבארץ ישראל, נטהר ונצרף את אמונתנו במצרף המבחנים הבאים עלינו "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו. אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלקי"19.
וישעיהו בחזון השלום ניבא על העולם כולו:
"ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו...
חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.
עיני גבהות אדם שפל
ושח רום אנשים
ונשגב ה' לבדו ביום ההוא..."20
לעיון ולדיון:
מה משמעותו של הדיבר "לא יהיה לך" ובמה הוא משלים את הדיבר הראשון "אנוכי"?
כיצד נקיים, בשגרת חיינו, את הציווי: "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני"?
1. תלמוד בבלי, מסכת מכות דף כ"ד
2. בקריאה בטעם עליון, ע"פ החלוקה לדיברות, יש להפסיק בסוף פסוק לאחר המילים "מבית עבדים" וראה אצל הרב מ' ברויאר ב"תורת חיים" ונימוקו עמו
3. ע"פ הרמב"ם הלכות יסודות התורה פרק כ"א
4. דברים פרק ד', ט"ו-ט"ז
5. דברים ד', כ"ה
6. דברים ל"ב, י"ז
7. מסכת ע"ז ח', ע"א
8. שופטים ה', ז'
9. מן הסידור
10. שמות פרק כ', ב' / דברים ה', ו'
11. דברים ד', י"ט
12. רמב"ן, שם
13. תלמוד בבלי מסכת שבת קנ"ו, ע"א
14. תהלים פ"א, י'
15. יחזקאל כ"ט, ג'
16. מן הסידור
17. שמות כ', ה'
18. מכילתא, שם
19. זכריה י"ג, ט'
20. ישעיה ב', י"א
הרב אברהם גיסר
רב היישוב עפרה וראש האולפנה בעפרה
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני
"אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"1. אף על פי ש"אנוכי" הוא דיבר לעצמו ו"לא יהיה לך" הוא ציווי לעצמו והוא הדיבר השני הרי שני דיבורים אלה דבקים זה עם זה. שני הדיבורים האלו מצויים יחד בפס' אחד2. רק שניהם יחד מרכיבים דבר אחד שלם. רק יחד הם משלימים את התכלית ואת המבוקש מן המאמין השלם: אמונת הייחוד.
"אנכי" (שהוא מצוי ראשון), "לא יהיה לך" (שאין שום מצוי אמת מלבדו) = "ה' אלוקינו ה' אחד" היינו מביא לידי ביטוי את אמונת הייחוד3. אחדותם המשלימה של שני הדיבורים באה לידי ביטוי בדברי המכילתא כאן: "לא יהיה לך" - למה נאמר, לפי שנאמר "אנכי ה' אלוקיך"? משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות. אמר להם כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם. שאם מלכותי לא יקבלו, גזרותיי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך. אני הוא שקיבלתם מלכותי? אמרו לו: כן. וכשם שקיבלתם מלכותי קבלו גזירותיי "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". יחס זה מקביל ליחס שבין פרשת "שמע" לפרשת "והיה אם שמוע". קודם קבלת מלכות שמיים ואז קבלת מצוות. ולפי סדר זה מופיעות פרשות אלה לאחר עשרת הדברים.
דיבור זה השולל את כל גילויי העבודה זרה למיניה, כולל איסורים שונים של פניית הלב, הרהור, איסורי עשייה, עבודה, השתחוויה, אחזקה ושימור של כל סוגי העבודה הזרה. זו אותה עבודה המסיתה והמסיטה את האדם מן האמת. אלו האיסורים והגזרות הבאים לשמור את אמונת הייחוד בטהרתה ולנקותה מכל הסיגים המסוגלים לדבוק בה ולהשתתף עמה. דורות רבים של עובדי עבודה זרה ידעו את ה' ואת מציאותו, ועם זאת דימו שיש עוד כוחות בשמיים ועל הארץ, אשר ראוי לשבחם ולעובדם בבחינת שמשים המשמשים לפניו.
"הפרשן הגדול" של עשרת הדיברות הוא משה רבנו עצמו. בהקדמה לעשרת הדברים, מפרטת ומדגישה התורה מפי משה: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש. פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל"4 וגו'. מבחנו הגדול של העם יהיה לאחר שישתקע בארץ ישראל ויוליד בה בנים ובני בנים "ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל"5 וגו'. ההתיישנות יכולה להפיל שינה על הישן והוא מבקש לעצמו אלהים חדשים "חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם"6 זו תכונתה הידועה של עבודה זרה. היא ממלאת את הצורך המתמיד של האדם בריגושים חדשים. כיוון שהאמונה הישנה ("ברית ישנה"?) כבר אינה מרגשת מספיק, מבקש לו האדם ריגוש דתי חדש. במקום למצוא ריגוש זה במסגרת אמונת האמת ע"י עבודת הלב והשכל הוא מבקש תחליף זול, שטחי וממכר. תוצאותיה של השחתה נפשית זו קשים מנשוא. אבדון וגלות, השמדה ונדודים "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם - ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם"7. הגלות היא עצמה שעבוד לאל אחר, גם אם היהודי שומר את נפשו מכל עוון. בשירת דבורה מתואר תהליך ההתיישנות ותוצאותיו "יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים". משעזב ישראל את אלוקי קדם באה המלחמה עד שער ביתו "חדלו פרזון בישראל חדלו"8. הצורך לטהר ולנקות את האמונה מכל סיג ושותף הוא כפול:
1. שלא תהא עליך שום שררה אחרת על פני ה'. ומכיוון שמלוא כל הארץ כבודו הרי שאין שום מציאות של אדנות ושררה לכל כוח אחר. "אמת מלכנו אפס זולתו"9.
2. שלא יחלוק שום כבוד לכל כוח בשיתוף עם ה' "שאין חולקים כבוד לעבדים במקום המלך".
כדי לבסס שתי גזירות אלה יש צורך בהקדמה המאשרת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"10. יציאת מצרים היתה מלחמה בשמיים ובארץ כנגד כל כוח, אליל או רוח טומאה, אשר מצוי בעולם. היא היתה הניצחון המוחלט על עובדי שמש ועל עובדי מים, על חרטומים ועל מכשפים, על עובדי צאן, נחש ותנין ועל אסטרולוגים וחוזים בכוכבים. נראה כל זאת בדברי משה: "ופן תשא עיניך השמיימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמיים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים תחת כל השמיים. ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה"11. בפסוקים המנוגדים האלה מציג משה זו לעומת זו את שתי תרבויות האמונה. לכל העמים כוכב ומזל ועליהם גבורים מלאכי עליון ולהם הם עובדים (אולי אף בצדק ומכאן הפתח לשיתוף אצל הגויים), ואילו אתם חלק ה', לא תקימו עליכם שר או מלאך או עוזר זולתו כי ה' הוציא אתכם מכור הברזל. "והוציא אתכם משם כנגד שריהם, שעשה בהם שפטים, ולולא שהפילם לא הייתם יוצאים כי היו הם במעלה כזו שלא הייתם יכולים לצאת מתחתם"12. כור הברזל הוא דימוי לכל כוחות האליל, הרוע והטומאה, השרים והמלאכים, הנוטלים חלק במנהגו של עולם. רבים מן הגויים ומחכמיהם התמחו בהכרת כוחות אלה ובשימוש בהם לטוב או לרע, לברכה או לקללה, ועשאום עבודה זרה. מכות מצרים כוונו כל אחת ואחת כנגד שרים ואלים אלה. זו היד החזקה והזרוע הנטויה שנדרשו לפעול ולהתגלות באמצעות יציאת מצרים. יציאה זו היא שבירת כל כבלי הברזל של שעבוד האלילות מן העולם ועד העולם כי לעולם חסדו. על כך סובב כל פרק קל"ו בתהילים - ההלל הגדול. בפסוקים אלו מבקשת התורה לשלול כל זיקה בין בני ישראל, לקוחי ה', לבין כל כוח אחר בשמיים ותחת השמיים. מכאן קבעו חכמים "צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל"13. ורש"י מפרש: "דעל ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה". עיקרון זה בא לקבוע כי ישנם דברים שבאופן טבעי יוצרים מציאות עובדתית מסויימת. באופן טבעי ונורמאלי לא היה בכוחם של ישראל לצאת ממצרים, ובאופן טבעי ונורמאלי לא היה עתיד להיות לאברהם ולשרה בן. אף על פי כן "אין מזל לישראל". היותם חלק ה' ועם נחלתו יוצרת מציאות עליונה יותר. על כן, כל "שיתוף" הוא בגידה ביציאת מצרים ובסגולת ישראל.
האם בימינו אורבת לנו סכנה של עבודה זרה? האמנם בטל לחלוטין יצר של ע"ז מתוכנו? אכן בטל יצרא דע"ז של תמונות ופסלים, אך לא בטל יצר ע"ז שבלב. הרמ"מ מקוצק היה אומר על הפסוק "לא יהיה בך אל זר"14 - לא יהיה הקב"ה בקרבך כזר. בלשון המכילתא לפסוקנו: "ר' יצחק אומר: בא וראה לשון שתפסה תורה למולך - כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד או חרס".
שני התנאים האלה מצביעים על כך שכל דבר בעולם יכול להיות בשבילך עבודה זרה. כל דבר שאתה ממליך עליך הוא ה"מולך" שלך וכל מה שאתה עושה בשבילו הוא קורבן המולך הפרטי שלך. אפילו קיסם או חרס נשבר יכולים למלוך.
יש אחד המשועבד ליצרו, ואחד המשועבד לכעסו "כל הכועס יהא בעיניך כעובד ע"ז". יש המקריב כל חייו על מולך הקידום המעמדי, הפירסום, הכבוד והכסף. את בניו ואת ביתו הוא מקריב למען כל אלה. יש שמקריב את כבודו למען כספו וזולתו מקריב את כספו למען כבודו. כל אלה ואחרים עובדי מולך הם. בימינו אנו חוזים בעובדי מולך מדיני-פוליטי ומשועבדי מדע ודעת. "איש הקניון" האוניברסלי מכור למעשה ידיו ולתרבות הקניות והצרכנות ואיש המדע משועבד לתאוריות ספקולטיביות על מפץ ועל חורים שחורים. אלה גם אלה ממליכים עליהם עולם שלם שהוא מעשה ידי אדם. "לי יאורי ואני עשיתני"15. יכולת השחרור מכל השעבודים האלה, יכולת הטלת הספק בכל גרם מבלעדי ה' "אמת מלכנו אפס זולתו"16 היא קיומו של הצו הזה בימינו.
דיבורנו זה השני, השולל כל שניות, הדורש אחדות תמימה בתוך הריבוי העולמי מסיים בהבטחת שכר טוב "ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי..."17 - מי הם אוהבי ושומרי מצוותי? "ר' נתן אומר: אלו ישראל שהן יושבין בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצוות18. ואנו, ישראל שבארץ ישראל, נטהר ונצרף את אמונתנו במצרף המבחנים הבאים עלינו "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו. אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלקי"19.
וישעיהו בחזון השלום ניבא על העולם כולו:
"ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו...
חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.
עיני גבהות אדם שפל
ושח רום אנשים
ונשגב ה' לבדו ביום ההוא..."20
לעיון ולדיון:
מה משמעותו של הדיבר "לא יהיה לך" ובמה הוא משלים את הדיבר הראשון "אנוכי"?
כיצד נקיים, בשגרת חיינו, את הציווי: "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני"?
1. תלמוד בבלי, מסכת מכות דף כ"ד
2. בקריאה בטעם עליון, ע"פ החלוקה לדיברות, יש להפסיק בסוף פסוק לאחר המילים "מבית עבדים" וראה אצל הרב מ' ברויאר ב"תורת חיים" ונימוקו עמו
3. ע"פ הרמב"ם הלכות יסודות התורה פרק כ"א
4. דברים פרק ד', ט"ו-ט"ז
5. דברים ד', כ"ה
6. דברים ל"ב, י"ז
7. מסכת ע"ז ח', ע"א
8. שופטים ה', ז'
9. מן הסידור
10. שמות פרק כ', ב' / דברים ה', ו'
11. דברים ד', י"ט
12. רמב"ן, שם
13. תלמוד בבלי מסכת שבת קנ"ו, ע"א
14. תהלים פ"א, י'
15. יחזקאל כ"ט, ג'
16. מן הסידור
17. שמות כ', ה'
18. מכילתא, שם
19. זכריה י"ג, ט'
20. ישעיה ב', י"א
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני
האם בימינו אורבת לנו סכנה של עבודה זרה? האמנם בטל לחלוטין יצר של ע"ז מתוכנו? הרב אברהם גיסר על הדיבר השני.
