מדוע ראתה התורה צורך לפרט את כל המקומות שבהם עברו עם ישראל במדבר? מי יודע היכן רתמה, דפקה או רימון פרץ? מדוע לא להסתפק בציון העובדה שעם ישראל הלך במדבר הגדול והנורא 40 שנה?
על כך כותב הרמב"ם במורה נבוכים:
"הזכרת המסעות.. ונקודת הצורך לכך גדולה מאוד, והוא שכל הנסים אין אמִתתם ברורה אלא אצל מי שראה אותם.. וידוע שלא ייתכן ולא יצטייר שיהא הפלא קיים ועומד למשך הדורות לכל בני אדם. ומן הפלאים שבתורה, ואף מן הגדולים שבהם, שהיית ישראל במדבר ארבעים שנה, ומציאות המן שם בכל יום. ואותו המדבר הוא כמו שכתוב, "נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים", והם מקומות רחוקים מאוד מן היישוב, בלתי טבעיים לאדם, "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון" וגו', ונאמר בהם עוד "ארץ לא עבר בה איש".. ולפי שידוע לפני ה' יתעלה שאפשר שיפקפקו במופתים האלה בעתיד, כדרך שמפקפקים בכל הסיפורים, ויחשבו כי שהייתם הייתה במדבר קרוב ליישוב שאפשר לאדם להיות בו, כמו המדברות הללו שערבים שוכנים בהם היום, או שהם מקומות אשר החריש והקציר אפשרי בהם, או ליזון באחד הצמחים שהיו שם, או שיש באותן המקומות בארות מים, לפיכך סולקו כל הפקפוקים הללו, והודגש סיפור כל הפלאים הללו על ידי ביאור אותם המסעות, כדי שיראום הבאים וידעו את גודל הפלא שיש בישיבת מין האדם באותם המקומות ארבעים שנה" (מורה הנבוכים ג', נ', מהדורת הרב קאפח).
הרמב"ם רואה את ההליכה במדבר כמופת וכנס הגדול ביותר שקרה לעם ישראל, וכהוכחה לאמיתות כוחו של הקדוש ברוך הוא. לדבריו, אם נכיר גאוגרפית את המקומות המופיעים ברשימה נוכל לאמת את גודל הנס. מהנביאים נראה כי הליכה במדבר בדרך לארץ ישראל לא הייתה רק אירוע חד פעמי שהתרחש בעבר, אלא שהיא מבטאת רעיון שיחזור על עצמו גם בגאולה העתידה. הדרך לארץ ישראל ולהקמת מדינה עוברת במדבר.
ביחזקאל כ', ל"ד-ל"ז נאמר: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים. כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם, כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם ה' א-לוהים. וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית".
ובהושע ב', ט"ז-כ"ב נכתב: "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר, וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ. וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה, וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָיָה בַיּוֹם הוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ, וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת ה'".
הנביאים חוזים כי גם בעתיד הכניסה לארץ תעבור דרך תהליך רוחני במדבר. מה המיוחד במדבר שגורם לכך שהדרך ליישוב חייבת לעבור דרכו?
במדבר יש הפקרות, חוסר סדר וריקנות אנושית. הכל נשאר שם בדיוק כפי שברא אותו ריבונו של עולם ללא התערבות של יד אדם. ההתערטלות מכל חיי הנוחות שאנו מקיפים את עצמנו בהם בחיים המסודרים מאפשרת לאדם לצאת קצת מעצמו, מהיסח הדעת שהוא נתון בו, ולפנות בלבו מקום לא-לוהות, להתבוננות, להתייחדות, לשקט ולהתבודדות. זה המקום שבו הוא יכול לדבר עם עצמו, עם נשמתו ועם ריבונו של עולם. כאשר עומדים מול נוף עוצר נשימה העומד כפי שהוא מששת ימי בראשית, הקדוש ברוך הוא מתגלה בכל תפארתו וגדולתו. צריך רק להתבונן קצת בחול, באבנים, בהרים ובמה שהשאיר לנו הבורא מאז ועד היום.
אם נדע להעריך את המציאות הזו, את התלות המוחלטת של האדם בחסד ה' במקום ציה וצלמוות, אז גם שנגיע לארץ הנושבת נהיה אולי קצת יותר בעלי ענווה, קצת יותר בעלי בטחון בה' וקצת יותר מכירי טובה, ונדע כי "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צ-באות" (זכריה ד', ו').
הכותב הינו מלמד באולפנת נווה חנה מבית רשת אור תורה סטון, וכן מכהן כיו"ר המועצה הדתית בגוש עציון