הברכה מתוך הכאב – בין יעקב לעשיו

[embed]http://video.jew2go.co.il/Kipa/yakovNagan/081211.flv[/embed]

ברכות סבי

בתחילת דרכה הייתה רחל רמן רופאה, ומתוקף תפקידה טיפלה בחולים שחלו במחלות קשות. עם הזמן נוכחה לדעת שיותר מהקושי של החולה להתמודד עם האתגר הפיזי הניצב לפניו חסרה לו היכולת להכיל את המצוקות הנפשיות הקשות, ושלמעשה האתגר הרפואי אינו מתמצה בריפוי הגוף - עליו לתת מענה גם למכאובי הנפש: הפחד מהמוות, הקושי להשלים עם מוגבלות או עם אבדן וכדומה. על בסיס תובנות שלמדה מסבה, רב ומקובל שנפטר כאשר הייתה בת שבע, היא עברה לטפל בתחום הנפש והרוח. המוטיב המרכזי בספרה ברכות סבי הוא שהחיים בשלמותם, לרבות הכאב שחווים בהם, הם ברכה. את המסר הזה היא לומדת מהסיפור בפרשת וישלח על המאבק של יעקב עם

מלאך אלוהים. תוך כדי המאבק יעקב נפצע פציעה קשה אולם בסופו של דבר הוא מצליח להתגבר על המלאך, ולמרבה הפלא, בתום המאבק הוא מבקש ממנו ברכה.

החיים כרוכים ברגעים של כאב, פציעות ואבדן. שרגעים אלו יכולים להיות רגעים מכוננים בעבורנו; הם מעוררים אותנו לשאול שאלות מהותיות על החיים ולנסות להכיל את המציאות הקשה שנכפית עלינו. מסיפורו של יעקב אנו למדים שאם נשכיל להבין שהקושי מסוגל להצמיח בנו כוחות ותובנות נוכל לזכות ולמצוא את הברכה המכילה את הכאב. (ברכות סבי, עמ' 29-30)

דיוקנו של יעקב

הסיפור של יעקב והמלאך נותן פרספקטיבה חדשה על דמותו של יעקב. במבט ראשון נראה שעשיו הצייד, איש השדה החי על חרבו הוא הלוחם במשפחה, ואילו יעקב, "איש תם יושב אוהלים" , הוא הפסיבי והחלש יותר, הילד של אימא.

אולם סיפור המאבק מציג לנו תמונה שונה בתכלית. אמנם כבר בפרשה הקודמת למדנו על כוחותיו הפיזיים של יעקב - כאשר בבואו לחרן הצליח לגולל את האבן הגדולה שעל פי הבאר לבדו, פעולה שנדרשו לה בדרך כלל כל רועי הצאן באזור- אולם במאבקו עם המלאך מתגלה עצמתו ויכולתו להיאבק במכשולים שלפניו ולהתגבר עליהם. ואכן, בעקבות אותו מאבק, יעקב מקבל את שמו החדש, המבטא יכולת זו: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. הכוח שעליו מדובר כאן הוא לא רק כוח גופני אלא כוח רצון, כוח הרוח.

לאמתו של דבר גם משמו המקורי של יעקב שנתנו לו הוריו בשל אותו מעשה שהספיק לעשיות טרם צאתו מהרחם, עולה דמות שנמצאת במאבק, במקרה זה נגד הגורל: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עשיו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב.

שני השמות של יעקב מרמזים אפוא על תנועת חייו של יעקב, חיי מאבק. נראה שהמציאות נוטה כמעט תמיד נגד יעקב וכדי להתגבר אין לו מנוס מלהילחם. משום שנולד שני הוא נאלץ לקנות את הבכורה, ומפני שאביו העדיף את עשיו על פניו היה עליו לקחת את הברכות במרמה. בשל כל זאת הוא נאלץ לגלות מביתו לחרן וחזר לביתו רק כעבור עשרים שנה. אך גם בחרן הוא נאלץ להיאבק; בעבור רחל הוא עבד ארבע עשרה שנה, ולא שבע כפי שתכנן, וכדי להתפרנס היה לו מאבק בלתי פוסק עם המעביד שלו. בשובו סוף-סוף לארץ כנען הוא מגלה שגם כעבור עשרים שנה ויותר לא פסק ממנו איום הרצח, ויעקב נאלץ להתמודד עם עשיו שבא לקראתו ועם ארבע מאות איש אשר היו עמו.

למרות כל זאת, יעקב מצליח לא רק לשרוד אלא להעמיד שנים עשר בנים שמהם יצאו שבטי ישראל. ואולם המחיר כבד. חייו האישיים מלאים כאב וכפי שהוא מספר לפרעה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (בראשית מז, ט), ואת משאלת לבו "ביקש יעקב לישב בשלוה" (רש"י לבראשית לז, ב) - לא זכה להגשים.

דיוקנו של עשיו

אצל עשיו לעומת זאת, הסיפור הפוך. הכול בא לו בקלות: לו הבכורה, הוא הבן האהוב על אביו ולו מייעד אביו להעניק את הברכות. הוא בחור יפה (התיאור אדמוני במקרא מתאר יופי, נרחיב על כך בפרשת וישב), ושלא כיעקב שנמצא בודד עשיו כריזמטי, יש לו תכונות של מנהיג, ארבע מאות איש הולכים אחריו. אולם מה שבא בקלות נעלם בקלות. הבכורה הגיעה בלי מאמץ והיא נמכרת תמורת נזיד עדשים, ועשיו נותר בלא בכורה ובלא ברכה. הכתוב מספר שכאשר הייתה לו הבכורה הוא בז אותה, ורק משאבדה לו נעשתה יקרה לו. דווקא האבדן מביא אותו לצעוק ולבכות. גם בסוף, כאשר יעקב ועשיו אינם יכולים עוד לחיות יחד מרוב רכוש, עשיו הוא שמוותר ועוזב את ארץ כנען.

ישראל: שרית עם אנשים ואלוהים

את השם החדש שקיבל יעקב מהמלאך קיבל עמנו, ישראל. ואכן, מעשה אבות סימן לבנים. יש קללה סינית שמאחלת "שיהיו לך חיים מעניינים" וחוששני שאצל עם ישראל קללה זו התממשה. רק לעתים רחוקות זכינו לרוגע ולשלווה. דבר לא בא לנו בקלות ועל כל דבר אנחנו נאלצים להילחם.

במהלך אלפיים השנים בגלות נאבקנו לשרוד, לשמור על אמונתנו ועל זהותנו. והנה סוף-סוף זכינו לחזור לארצנו, אבל כמו יעקב, אף אנו גילינו שגם כאן לא פסק האיום על עצם קיומנו ונגזר עלינו מאבק בלתי פוסק כדי לשרוד. ועם זה, למרות כל המכות והקשיים במהלך ההיסטוריה, לא נעלמנו. אדרבה, יצרנו יצירה רוחנית ענפה, והרבה חיים, שמחה ואהבה.

היכולת לצמוח מתוך הקשיים, היכולת להפוך קללה לברכה היא שאפיינה את סיפורי ההישרדות של עם ישראל והיא שהפכה אותנו למי שאנחנו.

עשיו אוהב את יעקב

יחסו של עשיו כלפי יעקב אינו חד ממדי ויש בו יותר משנאה. מתברר שלא רק אהבה יכולה להפוך לשנאה, גם שנאה עשויה להפוך לאהבה - ואולם ארוכה הדרך. רבקה מייעצת ליעקב לברוח כדי להינצל מיד עשיו מתוך תקווה שהזמן יעשה את שלו: עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ. אבל התקווה לא התממשה - גם כעבור עשרים שנה אין עשיו שוכח ואין הוא סולח. יעקב מבין שעשיו וארבע מאות האנשים שעמו אינם באים לקבל את פניו אלא לממש את האיום. נראה שגורלו של יעקב הולך להיות דומה לגורלו של הבל, אבל לבסוף יעקב מצליח לפייס את עשיו. אז מתחולל מפנה בסיפור - עשיו מתפייס וסר מתכניתו להרוג את יעקב ולא זו בלבד אלא ששנאתו מתחלפת ברגשות אהבה: "וַיָּרָץ עשיו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ". המדרש מציין ש'נשקו בכל לבו' (בראשית רבה עח, ט).

לזרוק אלהי נכר

עם זה, עדיין קשה לומר שהיה לסיפור סוף טוב. המאבק בין יעקב לעשיו לא תם והוא צרוב על בשרנו. קריאה בפסוקים מעלה שייתכן שהייתה החמצה של האפשרות להגיע להשלמה עמוקה יותר בין הצדדים. מספר פעמים עולה שעשיו חיפש את קרבתו של יעקב ונדחה; אחרי המפגש ביניהם, כשעשיו מחבק את יעקב ונושק לו, עשיו מבקש להמשיך ללכת עם יעקב אך יעקב מסרב: וַיֹּאמֶר [עשיו] נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן.

ולא זו אף זו, ברשימה של ילדי יעקב העוברים את מעבר יבוק לא מופיעה דינה, בתו של יעקב. רש"י, על בסיס המדרש, מרחיב בביקורת על יעקב, "ודינה היכן הייתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשיו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב" (רש"י לבראשית לב, כג).

בסוף הסיפור עשיו נפתח ליעקב יותר ממה שיעקב נפתח לעשיו. דבר זה מובן שהרי יעקב חי את חייו בגלות בצל החשש לחייו ועסק במאבק הישרדות. גם הסבל הרב שחוו צאצאיו מעמים אחרים גורמים להם לעתים שלא להיפתח לזולת - לקרבן קשה יותר לשנות את יחסו לתוקף. מובן שהחוויה של עם ישראל למוד הסבל היא של עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן (במדבר כג, ט), עם זה עלינו להיות פתוחים לניסיונות כנים ליצור מערכות יחסים חיוביות עם עמים אחרים. אסור שהסבל יגרום שהניכור עצמו הופך לאידיאל, כפי שדרש הרב קוק (אורות הקודש ג,קמ) את הפסוק וְהָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם שיש בו תביעה להוציא את הניכור שיש בתוכנו.

הרב יעקב נגן הוא ר"ם בעתניאל לאתר שלו: www.yakovnagen.com