בחג השני של הפסח נקרא על המצרים הרודפים אחר בני ישראל היוצאים ממצרים. במהלך המרדף נאמר: "וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם" (שמות יד, י). לשאלה מדוע נאמר בפסוק "נוסע" בלשון יחיד, ולא "נוסעים" בלשון רבים, התייחס רש"י כשהוא מצטט את המכילתא: "בלב אחד כאיש אחד". לפי המכילתא, השימוש בלשון יחיד מביע את האחדות שאפיינה את המצרים באותה העת. הדהירה אחרי בני ישראל נעשתה במלוא המוטיבציה וללא מחלוקת.
בחג השבועות המסיים את תקופת הספירה שמתחילה הפסח נקרא בפרשת יתרו, כי ערב מתן תורה חנו ישראל ברפידים, וגם שם משתמשת התורה בלשון יחיד כדי לתאר את חנייתם של בני ישראל: "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב). וכמו בפרשתנו ביחס למצרים הרודפים אחר בני ישראל, כך בפרשת יתרו עומד רש"י, בשם המכילתא, על השימוש בלשון יחיד, ואומר: "כאיש אחד בלב אחד".
מטבע הלשון שבו השתמשו חז"ל בשני המקומות דומה מאוד, אך יש לעמוד על ההיפוך בסדר הדברים. בעוד שהמצרים שבפרשתנו רדפו "בלב אחד כאיש אחד", ישראל שבפרשה הבאה חנו "כאיש אחד בלב אחד".
נראה שמשמעות רבה נודעת לסדר הדברים השונה, ולמעשה שני סוגי אחדות לפנינו. הלב האחד מציין את הדבקות במטרה המשותפת, את הרעיון שלשמו ומכוחו פועלים. לכן, הסדר הראוי הוא לכאורה זה האמור במצרים: "בלב אחד כאיש אחד", שכן האחדות במטרה ובכוונה, אחדות הלב, היא זו שגורמת לכלל האנשים להתאחד ולהיות ל"איש אחד".
אולם לא כן היא האחדות המאפיינת את עם ישראל. אחדות זו מיוחדת היא בהקדימה את ה"איש" ל"לב". בשונה מהאחדות המוכרת, שאינה ערך לעצמה אלא התלכדות סביב לב אחד, האחדות הישראלית הינה בעלת ערך עצמי. אין היא מקבלת את משמעותה מהרעיון המשותף אלא היא עניין בפני עצמו. וכמאמר בעל ההגדה של פסח: "אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו". בעל ההגדה מלמדנו יסוד מדהים, המגלה את עוצמת האחדות של בני ישראל ומהותה המיוחדת. בעמידה לפני הר סיני הפכנו להיות "איש אחד", אף ללא קשר הכרחי ויהי רצון שהקב"ה יזכנו לעשות רצוננו כרצונו לעובדו בלב שלם, לחנך את בנינו לתורה ולעבודה, לאהבת הבורא יתברך שמו ויתעלה, אהבת התורה ואהבת הארץ.
יברכם ה' מציון לראות בטוב ירושלים ובטוב עם ישראל.
תזכו לברכה והצלחה, ברוחניות ובגשמיות, בבני חיי ומזוני רויחי ובריאות מעליא. ונזכה השתא לביאת הגואל ולבניין אריאל, ונאכל שם מן הזבחים והפסחים, אכי"ר.
הכותב הוא ראש ישיבת המאירי