גזירות הדת של אנטיוכוס

קצת על חגים והיסטוריה

כולנו יודעים איזה אירוע היסטורי התרחש בי"ד בניסן - בי"ד בניסן יצאו בני ישראל ממצרים לאחר עשרת המכות. כולם יודעים איזה אירוע התרחש בשבועות - מתן תורה. לגבי חג הסוכות הדברים אומנם קצת יותר מסובכים, אבל פחות או יותר בסוכות אנו זוכרים את תקופת הנדודים במדבר, וכך לגבי רוב רובם של החגים: הסיפורים ההיסטוריים ברורים וידועים. מדוע סיפורים אלו מוכרים? סיבה מרכזית לכך היא שלכל אחד מהחגים הללו ישנו איזה שהוא קטע קריאה מהתנ"ך אשר מספר את האירועים היסטוריים.

מובן לכולם כי חג החנוכה יוצא דופן בעניין זה. בתפילות חנוכה אין אנו קוראים שום טקסט אשר מספר בפירוט כל שהוא את הסיפור של חנוכה. אומנם רובנו מכירים פחות או יותר את הסיפור, אך נראה לי שחיסרון הטקסט בסיסי גורם לערפול מסוים בפרטי הסיפור, וטוב יהיה לחדד את האירועים ולראות מה ניתן ללמוד מהם. בשני העיונים הבאים נטפל בשני סיפורים היסטוריים הקשורים לחג החנוכה: גזירות הדת ותיאור טיהור המקדש.

לפני שנתחיל לראות את האירועים יש צורך להעיר נקודה מתודית: את תקופת החשמונאים אנו מכירים בעיקר משני ספרים: מקבים א ומקבים ב. הספרים נכתבו בתקופה החשמונאים ומתארים, בין השאר, את גזירות הדת ומרד החשמונאים.

השנה היא 167 לפסה"נ...

השנה היא שנת 167 לפסה"נ. במזרח שולטות שתי מעצמות: בית סלווקוס בראשות אנטיוכוס הרביעי באזור סוריה, ובית תלמי בראשות תלמי פילומטור באזור מצרים. ברומא יושבת מעצמה יחסית חדשה אשר משליטה את מרותה על שני הבתים. בשנה זו שולח המלך אנטיוכוס ספרים אל ירושלים כשבהם הצווים הבאים:

"... ללכת אחרי חוקים זרים, ולהשבית עולות וזבח ונסך מן המקדש, ולחלל שבתות וחגים. ולטמא מקדש וקודשים. לבנות במות, והיכלות, ופסילים, ולזבוח חזירים ובהמות טמאות. ולהניח את בניהם ערלים, ולשקץ את נפשם בכל טומאה ותועבה..."

(מקבים א פרק א, פסוקים 44 - 47)

המלך ממנה משגיחים אשר עוברים בערי יהודה וזובחים בכל עיר ועיר, ספרי תורה אשר נמצאים נשרפים, אנשים ונשים רבים אשר מקיימים את המצוות מומתים על קידוש ה. בכ"ה בכסלו בשנה זו, בונה המלך שיקוץ משומם על המזבח ומתחילה הקרבת קורבנות לעבודה זרה על המזבח שבבית המקדש. בית המקדש מחולל, אנשים רבים עוברים על דתם ונראה שאנטיוכוס הכריז מלחמת חרמה נגד דת ישראל.

מדוע גזר אנטיוכוס גזירות אלו? התשובה אשר למיטב ידעתי נפוצה בציבור היא שהסיבה לגזרות אנטיוכוס היא ניסיון להפצת התרבות היוונית - הלניסטית על ידי הכרחת עם ישראל לקחת חלק בתרבות זו ואיסור על קיום דת ישראל. זו אומנם התשובה הידועה, אך נראה כי יש להשקיע מחשבה שנייה בהסבר זה.

אם נסתכל על העולם ההלניסטי נמצא מולנו עולם סובלני. העולם ההלניסטי דוגל, פחות או יותר, בשיטה של חיה ותן לחיות או ביתר דיוק חיה ושלם מיסים. את התפיסה הזו ניתן לראות לכל אורך שלטונם של בית סלווקוס - יהודה היא המקום היחיד בו נגזרו גזרות דת, אף על פי שבמזרח התקיימו תרבויות רבות אשר היו שונות מאוד מן התרבות ההלניסטית. אף פולחן של שום עם אחר לא בוטל.

מדוע, אם כן, גזר אנטיוכוס את גזרות הדת הנוראיות דווקא על היהודים?

המצב ביהודה ומצבו של אנטיוכוס

ההיסטוריונים משערים כי את הסיבות לגזירות הדת יש לחפש בעיקר בהתנהלות הפנימית של ממלכת יהודה באותה תקופה. אומנם יש הטוענים כי אנטיוכוס לא היה אדם שפוי במיוחד והתפרצויות הזעם שלו מוכרות; ויש המוסיפים את הכישלון במלחמה במצרים (אותו נזכיר בהמשך) אך נראה כי נתונים אלו יכולים להסביר את עוצמת ההתפרצות של אנטיוכוס, ולא את ההתפרצות עצמה.

מה קורה ביהודה באותה תקופה? על מנת להבין את הדברים יש להקדים לשנת 172 לפסה"נ. בשנה זו קונה הכהן מנלאוס מבית בלגה את הכהונה הגדולה מידי אנטיוכוס, ומסלק את יאסון הכהן הגדול הקודם ממשרתו. יאסון, אשר קנה גם הוא את הכהונה הגדולה מאנטיוכוס בשנת 175 לפסה"נ, התחיל במגמה נרחבת להפיכת ירושלים לפוליס יוונית - על כל המשתמע מכך. מנלאוס, אשר היה הכהן הראשון שהתמנה לכהונה הגדולה ולא היה ממשפחת הכהנים הגדולים, ממשיך במגמה זו - ובזכות מעשים נוספים (כמו מכירת כלי המקדש) מצליח ליצור לעצמו אופוזיציה חזקה.

בשנת 168 לפסה"נ יוצא אנטיוכוס למלחמה נגד בית תלמי במצרים. שמועות פושטות ביהודה שאנטיוכוס נהרג, ויאסון, (הכהן הגדול שהודח) חוזר מגלותו ומסלק את מנלאוס. בינתיים מתברר כי אנטיוכוס לא נהרג, ואפילו ניצח את התלמיים. אולם, רומא מציבה לאנטיוכוס אולטימטום - או לחזור לסוריה או להילחם נגדה. אנטיוכוס נסוג דרך יהודה, רק כדי למצוא את היהודים באמצע מרידה. המצב מתדרדר במהירות: אנטיוכוס מבצע טבח, חיילות נשלחים ליהודה, ירושלים מותקפת וגזירות הדת נופלות על היהודים.

כיצד, אם כן, נסביר את גזירות הדת? פסלנו את האפשרות שמדובר במאבק דתי - אידיאולוגי, אך מדוע לא הסתפק אנטיוכוס בטבח והרס והחליט לצאת למלחמה נגד הדת היהודית? יש לי חשש כי את התשובה לשאלה זו אנטיוכוס הוריד אתו לקבר, וההיסטוריונים משערים השערות שונות. אולם, נראה כי ניתן לומר דבר אחד פחות או יותר בוודאות: לולא המאבקים הפנימיים בין המנהיגים ביהודה, לולא ניסו המנהיגים לתפוס את עמדות הכוח בכל דרך אפשרית ולולא השחיתויות וגניבת כספי הציבור - ייתכן כי גזרות הדת לא היו נופלות על ישראל.