ש: האם אני חייב לכבד סבא וסבתא, כמו שאני חייב לכבד את הוריי? מה המקור?
ת: כאשר יעקב אבינו ירד למצרים, "ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" (בראשית מו א). ופירש רש"י: אלהי אביו יצחק ולא אלהי אברהם, כי "חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו (=סבו)".
ש: וכך נפסק להלכה?
ת: אמנם המהרי"ק חולק על זה (שורש מד), אבל בשולחן ערוך הרמ"א פוסק שחייבים (שו"ע יו"ד רמ כד הגה. ועיין פת"ש. ועיין ביאור הגר"א). אך גם המהרי"ק יודה שיש לכבד סבו וסבתו, אמנם לא מדין כיבוד הורים, אלא מצד אחר:
א. יש לכבד כל אדם כפי כבודו וחשיבותו.
ב. יש לכבד זקנים, מן הדין מגיל שבעים, ומחומרא מגיל ששים.
ג. בכך שאדם מכבד סבא, הרי הוא מכבד אביו.
ש: אבל למה כבוד אביו קודם לכבוד סבו? הרי יש בגמרא סברא: שניכם חייבים בכבודו (קידושין לא א). אתה ואביך חייבים בכבוד סבך.
ת: נכון. יש סברא כזאת בשו"ת שתי לחם (סי' מג). אך להלכה כבוד האב קודם, אלא אם כן אביך מוחל על כבודו, לטובת כבוד אביו, שכמובן זה תמיד ככה.
ש: אבל מה לעשות אם, בכל זאת קורה שאני מקבל הוראה מסבי והוראה נגדית מאבי?
ת: אז עשה על פי אביך, אך בחכמה גדולה כדי לא לפגוע בסבך.
ש: ובאמת למה האב קודם לסבא, וכן האם לסבתא?
ת: כתוב בספר החינוך שאחד המרכיבים של כיבוד הורים הוא הכרת טובה על כל מה שמסרו נפשם עבורך. אמנם גם הסב תרם ,כמו שכתוב שהוא חייב ללמד בן בנו תורה (קידושים לא א), אך אי אפשר לדמות זאת להשקעה העצומה של האב והאם.
ש: כתוב "בני בנים הם כמו בנים" (יבמות סב ב).
ת: כמו, אך לא ממש (מהרי"ק שם).
ש: ואם סבא וסבתא צריכים כסף, אני יכול לתת להם ממעשר כספים?
ת: ודאי. הם קודמים לכולם (ש"ך יו"ד רמ ס"ק כג). וכמובן גם להורים בכלל. זו בושה לשאול שאלה זו. ודאי שאם הם במצוקה כלכלית, על הבן לפרנס אותם. וכן את הוריו. לא די במעשר כספים, אלא יש להקדיש לכך כל רכושו. כתוב בגמרא (קידושין שם) שאדם חייב לפרנס את הוריו, אפילו אם עקב כך הוא יתרושש לגמרי ויצטרך לחזר על הפתחים.
ש: והאם מותר לי לחבק ולנשק את סבתא שלי?
ת: כמו אמא שלך. וכן אין איסור יחוד.
ש: ואם זו סבתא מאמצת של אבי?
ת: באימוץ אנו הולכים על פי ההרגל ולא רק על פי הביולוגי התורשתי, לכן כיון שכאשר נולדת היא היתה כבר סבתא שלך, גם מותר חיבוק ונישוק.
ש: ואם סבא התאלמן והתחתן מחדש כאשר הנכד כבר היה גדול?
ת: אז אסור. כמובן יש לחמוק בחכמה.
ש: שאלה קשה. חבר שלי, סיפר לי שסבו העליב אותו כל ימי ילדותו, ביזה אותו ורמס אותו, וכן הפלה אותו לעומת אחיו ובני דודיו, בגלל התנהגותו שנבעה מהיפראקטיביות. אז הוא לא אוהב אותו. אמנם הוא מתנהג כלפיו בנימוס רב, אך בליבו, יש לו טינה רבה. מותר?
ת: כן. זה טוב מאוד שהוא מתנהג יפה. אך לא חייב לאהוב.
ש: שאלה פחות קשה. סבא וסבתא שלי מעצבנים אותי כל הזמן. הם אנשים טובים אבל מעצבנים.
ת: ענית בעצמך: הם אנשים טובים, אז עליך לסבול את ביטוייהם. רבי יוזל מנובהרדוק חינך את אדם לשבירת הגוואה וחיזוק הענווה, על ידי שאדם חושף את עצמו בכוונה למצבים בו מבזים אותו. אך הרמב"ם לא הזכיר זאת בהלכות דעות ולא בשמונה פרקים. אבל הוא כותב שאם אדם יקיים כראוי מצות כיבוד הורים, רבנים וזקנים - הוא ממילא יתמלא ענווה(שמנה פרקים ד). אם כן, מלבד מצות כיבוד סבא וסבתא, אתה מרויח את מידת הענווה שהיא מידה עילאית.
ש: נשאל הפוך: מה אני יכול לעשות כדי לשמח סבא וסבתא?
ת: אשריך שאתה שואל שאלה זו. ד' יברך אותך. כל הכבוד. אושרם הגדול בחיים, זה נכדים. אם כן דאג לבקר אותם כמה שאתה יכול, ואז שוחח איתם, ספר להם מה אתה עושה בחיים, שתף אותם, התייעץ איתם, הקשב לעצותיהם החינוכיות, חייך אליהם, צחק איתם.
ש: אבל הם זקנים?! הם לא מ"הליגה" שלי?
ת: הם כן! נכון שהגוף עייף, הפנים מקומטות, אבל הלב עדיין חי ופועם. לחיים אמיתיים אין גיל. הלב לא נשחק. אפילו אמור לסבתא שהיא יפה. וזה אמת. אל תחדל לשבח ולהודות. הם אמנם זקנים, אבל הלב נשאר צעיר. לחיים האמיתיים אין גיל, הנעורים האמיתיים אינם נשחקים. כל מה שאמיתי נשאר. הזקנים חוזרים ללב ילדותי פועם וחי. אמור להם: יש לי קצת מדמכם. יש לי קצת מהגנים שלכם. אני קצת אתם. אז הם ירגישו בגן עדן.