כמעט מאז הוקמה התנועה, ישנה מסורת עתיקה- נתינת שם חדש לשבט שנכנס לחבריא ב' של התנועה- במפקד העלאת השבטים, המתקיים במוצאי שבת הארגון. שם השבט שניתן באותו מעמד, הוא השם שאח"כ ימשיך ללוות את חברי השבט במשך כל חייהם.
מדובר בחוויה מרגשת ועוצמתית לשבט ואת המעמד הזה הם ככל הנראה לא ישכחו לעולם.
שם השבט החדש מוחלט ע"י חברי הנהגת התנועה במליאה מיוחדת ונשמר בסוד עד רגע ההכרזה- במוצאי שבת הארגון.
בשנים האחרונות צצו דעות הטוענות שיש לגלות את שם השבט החדש לפני מוצאי שבת ארגון ולא לשומרו בסוד. אני מתנגדת לכך, מכיוון שבעיניי מדובר במסורת ארוכת שנים שנהוגה בתנועה, וחבל לשנות מסורת זו- שבכל שנה מחדש מעוררת ציפייה והתרגשות לקראת המעמד.
במידה וישנו את המסורת הקיימת, ההתרגשות והתלהבות סביב הכרזת השם החדש- תיפוג וייתכן שגם ערך השם בעיני השבט ירד, לאור זאת שפחות תהיה התלהבות סביבו.
הסקרנות שרוחשת סביב ההחלטה על השם- מרגע כניסת חודש ארגון ועד מוצאי שבת הארגון, מוסיפה לאווירה החגיגית והמסתורית ומלאת ההפתעות- בחודש ארגון. ניתן לראות קטנים וגדולים, חניכים ומדריכים, זקנים וצעירים, בוגרים וכאלה שרק עתה זכו להיכנס לתנועה- עוסקים ללא הרף בסוגיית השם החדש ומנסים לגלותו. סקרנות שלמתבונן מהצד נראית כחטטנית וילדותית, אך מי שגדל בתנועה, יודע שהיא מגיעה מתוך חיבה לתנועה וקשר בל ינותק, של אותו אדם לבני עקיבא.
עצם זה שעלה הרצון לגלות את השם החדש לפני מוצאי שבת הארגון, מעיד עד כמה מדובר בנושא בוער ומשמעותי ועד כמה ההכרזה והמסתורין סביב השם החדש, הם דרמתיים ומשמעותיים.
לאור האמור, אני מאמינה שיש להמשיך במסורת הברוכה שקיימת כמעט מאז קום התנועה ושלעד ייזכר מוצאי שבת הארגון כמעמד מיוחד ומרגש בו מוכרז שם השבט החדש- ממש כמו במעמד ברית מילה של תינוק, שגם בו שאר הנוכחים, מלבד האם והאב, יודעים את שם הרך הנולד רק לאחר ברית המילה וההכרזה על שמו.
הכותבת היא קומונרית סניף עץ אפרים