אתם רואה בנאדם ברחוב, אבל הוא לא שקוף. מה כבר אפשר לדעת עליו חוץ מצבע השער, גודל האוזניים וזה שהוא לובש טי-שירט או חולצה מכופתרת?
רוצים לדעת יותר? תשאלו שאלה אחת וכבר תדעו עליו המון. מהי שאלת הזהב?
שאל אותו איזה מקום הוא במשפחה.
יש מי שנולד בכור, יש מי שנולד שני, יש מי שנולד בן-זקונים, ויש מי שנולד עם תאום, כמו יעקב ועשיו. איך אפשר להבין משהו מהמיקום במשפחה? במבט של הנפש, אירועים שנראים בעיננו כחסרי-חשיבות, יכולים להיות אירועים שמשנים את החיים.
תארו לעצמכם סצינה כזו:
גבר נכנס הבייתה ואומר לאשתו: מותק, יש לי חדשות נפלאות! אני הולך להביא אישה חדשה הבייתה! היא כזאת חמודה! גם את תאהבי אותה.
(האישה בהלם. הגבר נכנס לחדר השינה וממשיך לדבר):
מותק, אני חייב לקחת כמה מהבגדים שלך בשבילה! אין לה שום דבר. והאמת, שאת כבר גדלת והתרחבת, הבגדים האלה לא מתאימים לך. האישה החדשה היא רזה וקטנה- והבגדים הישנים שלך יתאימו לה בול!
(האיש ניגש לשולחן שליד המיטה):
וגם הספרים שלך, קראת אותם מספיק! עכשיו אני מעביר לה אותם. אני גם רואה שאת לא משתמשת הרבה בתכשיטים שלך, אז אני בטוח שהאישה החדשה תשמח לקבל אותם!
מעכשיו, אני אצטרך להקדיש לה הרבה תשומת לב, וגם להוציא אותה למסעדות, אבל אל תדאגי! אני אוהב את שתיכן בדיוק באותה מידה! אז אין לכן שום סיבה לריב.
קחו את הסצינה הבלתי-אפשרית הזו, ותשאלו את עצמכם- האם זה שונה מחייו של בכור? הוא נולד לעולם שבו יש שני אנשים שמרעיפים עליו אינסוף אהבה- אבא ואמא. הרומן הזה מחזיק כמה שנים, הם מפנקים אותו, מצלמים אותו, מתלהבים ממנו- יש לו את כל מה שהוא צריך בעולם. עד שמבשרים לו על אח חדש שיבוא למשפחה ויירש את כל הבגדים והצעצועים (וההתלהבות והשקעה של ההורים)- האם הוא במצב כל-כך שונה מהמצב של "האישה החדשה"?
אולי ההיגיון שלנו, כמבוגרים, מבין שהסיטואציה שונה, אבל ברגשות של הילד הקטן- הוא חווה קנאה, פגיעה ואובדן.
ומכאן- מתחילה הקנאה והשנאה לחלחל למערכת היחסים שלו עם אחיו הקטן.
והאח הקטן? הוא הולך לקבל קבלת פנים נוראית. הוא בא לעולם ומצפה לקבל רק אהבה. איך הוא יבין את הכעס והשנאה שאחיו הגדול מעביר אליו? איך הוא אמור להכיל את האשמה, כשהוא אפילו לא יודע במה הוא אשם?
האמת היא שזה לא כל כך פשוט, כי יש עוד הרבה משתנים- למשל: האם האבא והאמא היו בכורים? או שניים? אם האמא הייתה בכורה ומכירה את התחושה של להיות במרכז העניינים- ופתאום להידחק לפינה כשנולד עוד ילד: אז אולי היא תהיה חרדה לגורלו של בנה הבכור? היא תרעיף עליו עוד יותר אהבה, כדי שהוא לא ייפגע- אבל אז בנה השני, ימצא את עצמו בחוסרים?
כל העולם הנפשי הזה חי ובועט, בונה את הדימוי העצמי שלנו, קובע לנו איך נראה את העולם, האם נרגיש אהובים, האם נרגיש דחויים, האם יהיה לנו בטחון בעצמנו וביכולות שלנו או לא. מפחיד, אבל זו המציאות.
מה עושים? הגיע הזמן שנלמד יותר על הנפש.