שאלה
שלום רב,
ריה״ל מוכיח בספרו ״הכוזרי״ שהסיפור על מעמד הר סיני לא יכול להיות שקר, כי אם מישהו היה ממציא את הסיפור הזה ואומר "כל העם היה נוכח במעמד הר סיני", מיד היו השכנים קמים ואומרים "אני לא שמעתי דבר כזה מאבא שלי, זה לא יכול להיות נכון!".
על פי היהדות, מעמד הר סיני זו מסורת שעוברת אצל כל העם – מאות אלפי אנשים מעבירים אותו, ואלה מאות אלפי עדויות מקבילות: אנחנו מאמינים כי ההורים שלנו, סבינו וכן הלאה אחורה, כולם מספרים על אותו נס, שעדים לו היו כל אבות האומה בסיני.
אבל אז נתקלתי בשלושה סיפורים שסותרים את הוכחתו של ריה״ל: מסתבר שאנחנו לא העם היחיד שיש לו סיפור כזה! לתבי (עם יווני קדום) יש סיפור שאומר שבני תבי הראשונים בקעו מהאדמה, אחרי שהמחוקק שלהם, קדמוס, זרע שיני דרקון על האדמה. גם לסיפור זה עדים "כל העם" ולכן, לפי הטיעון של הכוזרי, זו חייבת להיות אמת. האמת היא שהסיפור של תבי הוא אגדה, אז מה זה אומר על הסיפור של מעמד הר סיני?!
סיפור נוסף הוא על גיטשי מניטו, בורא כל השבטים ואבי כל האומים. על פי סיפור זה, גיטשי מניטו מכנס את כל השבטים ונושא בפניהם נאום על שלום ורעות. לאחר הנאום, הוא פורץ נהר מים גדול ולאחר מכן הוא עולה השמימה בסערה, לנוכח בני כל השבטים. אם נלך על פי דרכו של הכוזרי, נגיע למסקנה שגם סיפור זה נכון.
וסיפור אחרון, שבע מאות שנים לפני רבי יהודה הלוי תיעד הבישוף של ירושלים, סיפור שהיה ידוע כאמת בזמנו, על צלב עצום, זוהר יותר מהשמש, אשר עמד בשמים כמה שעות וכל אנשי ירושלים ראו אותו. על פי הכוזרי, גם סיפור זה אמת…
אנסח את השאלה שלי בצורה ברורה יותר: מה ההבדל *המהותי* בין הסיפור של מעמד הר סיני לבין הסיפור של תבי, גיטשי או הבישוף? למה הסיפור שלנו אמין יותר מאשר הסיפורים שלהם? הרי, לכאורה, כל ארבעת הסיפורים טוענים את אותו הדבר - מקרה שאין עליו עדים שכולם ראו.
עכשיו כשאני חושב על זה, מה הבעיה בעצם להגיד שגם הסיפור שלנו על מעמד הר סיני, התחיל כאגדה משובחת ומדור לדור השתנה המעמד של האגדה, עד שהיא הפכה לאמונה עיוורת? האם יכול להיות שאנחנו מתייחסים לאגדה ישנה כאל אמת מוחלטת?
אשמח לתשובה, תודה רבה!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
אינני חושב שרבי יהודה הלוי עוסק בהוכחות שהיה מעמד הר סיני, ואני חושב שאתה צודק שאם זו הייתה הוכחה – היא הייתה הוכחה לא נכונה. אמנם, הדוגמאות שהבאת שונות, והייתי יכול לטעון שהן אינן עומדות בקריטריונים של רבי יהודה הלוי, אבל גם אם לא הייתה שום דוגמה – זו אינה הוכחה. אפשר להמציא סיפורים, ולצערי המציאו סיפורים רבים. על כן, אין בכך כל הוכחה.
רבי יהודה הלוי זצ"ל הביא אפוא את התיאור הזה כדי לבאר כיצד אנחנו מתקשרים באמונה – אנחנו מתקשרים באמונה דרך אבותינו. לאמור, ביסודו של דבר זו הכרעה עמוקה להאמין למסורת שלנו המדברת על מעמד הר סיני, ולהתקשר בה מעצם העובדה שהיא זו שהועברה אלינו מדור לדור. לא הוכחה שכלית יש כאן כי אם התחברות נפשית.
כתבתי על זה באריכות בפרק האחרון של ספרי "אחריך נרוצה", ובקיצור כאן:
http://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=5308
כל טוב