שאל את הרב

מתייגי השבוע
שאל את הרב שאל שאלה

רוצה אבל צעירה

תוכן השאלה:
שלום! התלבטתי הרבה לפני שכתבתי את מה שכתבתי פה זה דרש ממני אומץ ואני מקווה שתכבדו את המועקה שלי ותתנו תשובה כנה בוגרת ועוזרת(!!!). ואגב תודה בכלל על הבמה הזו לפתוח את הלב.. אז..

אני מבינה למה קשר חברי עם בנים ברוב המקרים לא טוב בגילאים שלי וזה גורם לי מאד לרצות את ה"דבר האמיתי" כלומר חתונה וזוגיות בריאה ורצינית. אבל ... אני בת 17! זאת אומרת אני רק בסך הכל בת 17.. שזה גיל שנחשב צעיר מידי אבל אני מרגישה שאני בוגרת מספיק ובשלה לקשר כזה וממש ממש רוצה ומחכה לו.

אני מאד מאד משתדלת ומכינה את עצמי לקשר כזה אני מנסה לא לראות דברים לא צנועים או להיכנס לקשר רציני עם בנים וברוך ה´ ברוב המקרים אני די מצליחה (זה גם לא מאד מטריד אותי והרצון שלי לזוגיות אמיתית גובר ברוב המקרים על הרצון הרגעי לראות משהו מסוים) דבר שגורם לי יותר לרצות להתחתן כבר.

המצב הזה מאד מכביד עלי ובנוסף לכך רוב הסביבה והחברות שלי עסוקות יותר בשאלות של שמירת נגיעה וחבר וכו´ שלי זה כבר די ברור ואני מרגישה כבר בשלב הבא... אבל אז אני מתפקחת וקולטת שבא נהיה ראלים ברור שאני לא אתחתן עכשיו וגם מן הסתם לא לפני גיל 20(שזה עוד 3 שנים שלמות!!!).

אני בחורה חכמה נחמדה וכו´ אבל די סטנדרטית ואני מכירה את עצמי ומבינה שאני לא באמת הולכת להתחתן למרות שיש כאלה שכן מתחתנים בגילאים האלה וטוב להם והכל אבל אני לא באמת מאמינה לזה וגם אני בטוחה שיש להם הרבה קשיים ומועקות שאין לזוג בוגר יותר ואני רוצה כמובן שהיה לי קשר אמיתי וטוב כמה שיותר עם האדם הנכון ובזמן הנכון.

המצב הזה גרם לי לחשוב בעצם למה יש לנו את הרגשות והרצונות האלה מגיל כל כך צעיר?? הרי אני יודעת שאני לא מיוחדת ולכמעט כולן (וכולם) יש את הרגשות האלה ואני לא מבינה למה הקב"ה ברא אותנו בצורה כזו שכל כך הרבה שנים נצטרך להתמודד עם זה בלי יכולת אמיתית אמיתית לספק את הצורך הזה הרי ברור לי שלבחור בדרך הקלה ז"א חבר זה מה שאני באמת מחפשת (ואפילו אם אני לא אשמור נגיעה אז אני מבינה שזה לא קשר נכון וזה רק יביא תאבה חזקה יותר לעוד ועוד ובסופו של דבר גורם לריקנות וכמו שאמרתי כבר אני לא רוצה את זה) והאפשרות השניה שהיא ופשוט לנסות להתעלם מהמצב או ולהדחיק אותו כמו שאני עושה רק גורם לתסכול...

זה עוזר ללמוד על הנושא ולראות זוגיות טובה של זוגות אחרים כמו של ההורים שלי (ברוך ה´) שזה מחזק אותי לדעת שזה מה שאני מחפשת ומחכה לו.. אבל זה לא עונה באמת באמת על הצורך שקיים בוער ובועט בי בלי הפסקה.

זה מאד מפריעה לי ולפעמים אני חושבת שהיה עדיף שלא הייתי מרגישה את הדחף הזה והייתי פנויה לבנות את האישיות שלי בלי הזמזום בראש הזה כל הזמן ואז בגיל 19 20 כזה מתחילה להרגיש כמו עכשיו כי אז זה באמת מתאים לגיל.. זה באמת הזוי שמגיל ככ צעיר אפילו 11 12 מתחילים להרגיש את הניצנים של הדחף הזה וזה בכלל לא מותאם לגיל ולא תורם אלא רק גורם לקושי! וזה עוד נמשך בכל גיל העשרה...

ומכל הבלבול הזה, לפעמים אני מרגישה שאולי אני לא באמת רוצה כ"כ מהר להתחייב לחתונה וכל המשתמע מכך אלא זה נובע מהרצון המיני יותר של המגע ומהרצון לקשר טוב וקרוב למישהו. (לא כמו קשר לחברה או אמא, שיש לי ברוך ה´ קשרים טובים עם חברות ואמא שאני אוהבת מאד ומרגישה בנוח לידם אבל ברור שזה לא קשר רגשי בין בני זוג).

בקיצור כמו שאמרתי כבר המצב הזה מאד מעיק עלי ואני חושבת על זה כל הזמן כמעט... זאת הפעם הראשונה שאני כותבת את שעל ליבי בצורה מסודרת יחסית וכנה כל כך, בכל מקרה זה עשה לי טוב.

אני אשמח מאד למענה אמיתי ורלוונטי להתמודד עם התסכול שלי כי עד עכשיו לא שמעתי משהו הרבה יותר טוב מ- לא נורא יש לך כולה עוד שלוש שנים! עברת את הרוב!- כי זה לא באמת עוזר.. והרגשות האלה רק מתגברות ככל שהזמן... צ"ס

תוכן התשובה:
שלום צ"פ! מה שלומך? מצטער על האיחור במתן המשוב.

לפני הכול אני חייב לומר – יישר כוח ענק על השאלה הנפלאה ששאלת. היא מראה על בגרות אישית ונפשית שלא כולם זוכים להגיע אליה בגיל שלך. מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו למצוא יחד את המענה לשאלה. ב"הצלחה!

ברשותך, נקדים בכמה נקודות חשובות: 1: איני מכיר אותך אישית ולא מודע למהלך חייך לכן אכתוב באופן כללי. 2: אם אכתוב משהו מייאש או מדכא – אני מצטער מראש, זה לא במכוון. אני כותב כדי לתת אור לדברים מסוימים וזהו, לא מחליט עבור אף אחד. נתחיל...

בעצם, השאלה מחולקת לשלוש שאלות (לכן המשוב לא ממש קצר): הראשונה – האם ישנה אפשרות לקשר אמיתי בגיל 17?
השנייה – מה הסיבה שהקב"ה שם בנו את הרגשות והרצון לקשר מגיל צעיר?
והשלישית – מה הסיבה שהקב"ה ברא אותנו בצורה כזו, שהרבה שנים נצטרך להתמודד עם הצורך לקשר ללא יכולת לספק את הצורך?

אנחנו הולכים לתומנו ברחוב, מחשבתנו עוסקת ב"הא" וב"דא", ופתאום אנחנו רואים את האישיות הזאת. זאת שכולם מדמיינים אותם בחלומות כעומדים יחד בחופה, בבוקר כבר מתכננים בערך איך נחיה יחד...

הרי אנו לא ילדים קטנים שמשחקים באהבות של בובות וגם יודעים שאהבה בסגנון טלנובלה זה לא ממש הדבר האמיתי. אנחנו יודעים מה המשמעות של קשר זוגי בריא ורציני, הקמת משפחה עם בית נאמן בישראל. ויש אימרה מיוחדת – "אם תרצו אין זו אגדה!"

ואז, משום מקום מגיע ה"בום" – "מה עם הלכות נגיעה? מה עם אנחנו באמת לא מספיק בוגרים?" אבל מה לעשות – הלב גם יודע לעשות "בום" 24/7. וכשאנחנו רואים את אותה אישיות הוא "מעביר הילוך" ודופק בקצב רצחני.

יש הרגשה של מלחמה נגד עצמנו – ולפעמים בה פשוט לבכות ולצרוח! כאילו, מה הקטע? למה מתעללים בנו וגורמים לנו סבל? והסבל נמשך כל כך הרבה זמן ולא מפסיק...
*

חלק ראשון - האם ישנה אפשרות לקשר אמיתי בגיל 17?
בתור תשובה בסיסית: יש את הקשר הביולוגי-התפתחותי. מגיל צעיר גופנו מתחיל לפתח כלים לעצמאות – כוח לעבודה, ידע, ואמצעים להקמת משפחה ומשם בא הרצון.

מסיבות אלה ועוד בדורות הקודמים לנו (הלא רחוקים כל-כך) נהגו לתת עבודות לילדים/לילדות כדי שילמדו להיות עצמאיים, וכן לחתן את בני הזוג בגיל ממש צעיר (בתוניסיה סבתא שלי התארסה בגיל 14 בערך, כשסבא שלי זיכרונו לברכה היה בן 17).

בתרבות המערבית של היום אנשים נעשים עצמאיים בגילאים מאוחרים, כך יוצא שהגוף מקדים בהרבה את העצמאות – והלב דופק.
*

הנקודה השנייה היא רמת הרצון, או יותר נכון – הבנת משמעות חיי הזוגיות.

חשוב שתהיה מוכנות שנובעת קודם כול מהרצון הפנימי לזוגיות.
במקרה שלא יהיה את הרצון הזה - לא נראה את החשיבות בחיים שאולי יהיו מצומצמים יחסית לתקופת הרווקות, נחשוב על בית חלומותינו ונרגיש רע עם עצמנו.

(חשוב לציין: המדד למוכנות להתחתן לא אמור לצאת מהשאלה, האם אנחנו מסודרים מבחינה כלכלית - כי מי אמר שבגיל מבוגר יותר נהיה מסודרים כלכלית?)

אהבה בין בן-זוג (לאו דווקא בין איש ואשתו, אלא גם ביו חברי אמת) היא הבעת רצון מלא ואמיתי לתת לבן-הזוג השני את כולו!

לגלות לו הכול – יתרונותיו, חסרונותיו וסודותיו הכמוסים ביותר - וסומך עליו שלא ישתף אותם למישהו אחר. סומך עליו שבעת צרה, בעיה או שאלה (לא משנה גודלה או חשיבותה) יבוא מהר לעזור לו בשמחה ככל האפשר, ידאג לכל צורכו, יעודד אותו ויתמוך בו רגשית. ועוד הרבה דברים שקצר המקום מלכתוב אותם...

זאת אחת מהמשמעויות של קשר למטרת הקמת בית נאמן בישראל.

לא כולם מסוגלים לכך בגיל צעיר – ובכל זאת הלב דופק.
*

את המענה השלישי והאחרון שקשור להגשמת חלומות אביא ברשותך, מסיכום קטע מהרמב"ם (כדאי לקרוא מספר פעמים):

הנפש של כל אדם מושפעת מחמשת החושים (ראייה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם) בעזרתם האדם מרגיש וקולט את כל מה שסביבו.
לאחר שהאדם לומד לעתיד מה שייך לאיזה חוש הוא מתחיל "לדמיין", דוגמה – אם ניגע באש נחטוף כווייה וזה יכאב.

ועכשיו לענייננו: כשלאדם יש יכולת "לדמיין"/להעריך מה יקרה בעקבות מה זה נותן לו שאיפות להתקדם בחיים! לכל אחד יש חלום. החלום אינו קיים כרגע אבל הוא שואף להגשמתו. השאיפה והחזון הם אלו שדוחפים את כל האנושות להתקדם.

ברגע שהאדם רואה הזדמנות להגשמת השאיפה – פורצות מנפשו התחושות והרגשות המתאימות (וזה מעולה!). למשל – אם נולד בן יחיד לאחר המון זמן, רגש האהבה יסתער קדימה!

במקרה של אהבה גיל צעיר: בהחלט יכול להיות שמכמה בחינות, בעיקר מבחינה רגשית יש מוכנות להתקדמות בעניין חיפוש החצי השני. אז כשניפגש עם (או נראה את) הבן-זוג האמיתי/הרצוי ניעזר בחמשת החושים.

אנחנו נעריך כבר בראש מה יקרה בעקבות מה וככה גם נוכללתכנן לעצמנו את סדר השולחנות באולם ביום המיוחל. רגש האהבה מופעל והלב שוב דופק – "נו יאללה? מתי כבר?"

הרמב"ם עונה משיב לו: "השכל יודע להבחין בין טוב לרע. להשכיל מהו המעשה הנכון ומהי ההשקפה הנכונה. איך לתקן את העולם והאדם" (שמונה פרקים לרמב"ם, פרק ראשון).

בעצם מה שאת עושה הוא נפלא: "אני מאד מאד משתדלת ומכינה את עצמי לקשר... אמיתי וטוב כמה שיותר עם האדם הנכון ובזמן הנכון... ללמוד על הנושא ולראות זוגיות טובה של זוגות אחרים" = משתמשת בשכל שיפעל על הרגש (שפועל על הנפש).
*

חלק שני – מה הסיבה שהקב"ה שם בנו את הרגשות והרצון לקשר מגיל צעיר?
ראינו כמה סיבות לדפיקות לב ולמה קשה בגיל צעיר (וגם בגיל בוגר יותר). מה הלאה? זה לא עונה בכלל על השאלות כלפי הקב"ה!

נביא קטע מכתבי הרב קוק זצ"ל:
"´לכל זמן ועת תחת השמים´ (קהלת, פרק ג´ פסוק א´). כל המידות שחקק השם יתברך בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהיה רעה בהחלט עד שהייתה טובה לנפש בהיותה נעדרת... רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמידתה" (עין איה ברכות א´, פרק ראשון פסקה ס"ט).

הרגש הזה, כוח האהבה שרוצה להתפרץ ולצאת החוצה, הוא לא כוח שצריך להדחיק אותו – אלא כוח שצריך לנתב אותו לכיוון המתאים, לזמן המתאים ועוד.... מה הכוונה?

נעתיק קטע מהשאלה: "ולפעמים אני חושבת שהיה עדיף שלא הייתי מרגישה את הדחף הזה והייתי פנויה לבנות את האישיות שלי בלי הזמזום בראש הזה כל הזמן ואז בגיל 19 20 כזה מתחילה להרגיש כמו עכשיו...".

בניית האישיות מתחילה מהרגע שהאדם נולד, זה בשלבים איטיים (כל אחד בקצב שלו). חכמינו מלמדים אותנו שישנן נקודות מעבר כמו למשל – "בן 13 למצוות".

מה שעוזר לאדם להתקדם הוא נתינת אהבה (הגדרנו קודם מה זה לתת אהבה) – ואהבת לרעך כמוך, גמילות חסדים, כיבוד הורים, ואהבת את ה´ אלוקיך... וככל שהוא נותן אהבה באופנים השונים – כך נבנית ומתייצבת אישיותו הפרטית.

לא לשכוח שגם לאורך השנים אדם נעשה כשיר יותר ויותר: מהתיכון לשירות, מהשירות ללימודים וכך הלאה...

בקיצור: אחת הסיבות שהקב"ה שם בנו את הרגשות והרצון לקשר מגיל צעיר היא שהרגשות האלה (רגשות נתינת אהבה) יעזרו לנו לבנות ולייצב את האישיות שלנו. וככל שאישיותנו תהיה יציבה יותר – היכולת לבנות בית טוב ונאמן בישראל חזקה יותר!
*

חלק שלישי – מה הסיבה שהקב"ה ברא אותנו בצורה כזו, שהרבה שנים נצטרך להתמודד עם הצורך לקשר ללא יכולת לספק את הצורך?

אמרנו שאחת המטרות הן בנייה ועיצוב שך אישיותנו בעזרת כוח נתינת האהבה. אך יש עומדת השאלה: למה "לסבול" (כל אחד ורמת הקושי שלו) הרבה זמן?

נכון שהמטרה מקדשת את האמצעים, אבל בענייני בניית האישיות אותם הזכרנו – כל אמצעי הוא מטרה בפני עצמה!

אנו בונים את אישיותנו בעזרת המצוות אותן אנו מקיימים: "בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה..." (פרקי אבות, פרק ה´ משנה כ"א).

אבל כמו שאמרנו בהתחלה – בדור שלנו בניית האישיות איטית יותר. מכיוון שכך חשוב להתחיל את הבנייה מגיל מוקדם - ללמד את הלב מתי לדפוק.
*

סיכום
*הצד הביולוגי-התפתחותי: מגיל צעיר גופנו מתחיל לפתח כלים לעצמאות ומשם בא הרצון לקשר. מכיוון שבתרבות המערבית של היום אנשים נעשים עצמאיים בגילאים מאוחרים, לא כולנו מוכנים בצעירותם.

*הצד של הרצון: חשוב שתהיה מוכנות שנובעת קודם כול מהרצון הפנימי לזוגיות. לתת לבן-הזוג השני את כולנו בכל אופן אפשרי, בכל זמן ובכל מצב. לא כולם מסוגלים לכך בגיל צעיר.

*הצד של הדמיון: כשלאדם יש יכולת "לדמיין"/להעריך מה יקרה בעקבות מה זה נותן לו שאיפות להתקדם בחיים. מכיוון שלא כולם יש מוכנות להתקדמות בגיל צעיר, אבל מצד שני הדמיון פועל – יש לחץ על הלב.

*כוח הנגד ל-3 הצדדים האלה הוא ניתוב בעזרת שימוש בשכל על-ידי למידה (מה שאת עושה). כמובן שקל לדבר וקשה לעשות...

*רגש האהבה ניתן לנו בגיל צעיר, הוא עוזר לו להתקדם ולתת כוח לנתינת אהבה כלפי הזולת וכן לקבלת אהבה (לא רק מבני-זוג).

*כל אמצעי הוא מטרה בפני עצמה. מכיוון שכך חשוב להתחיל את לבנות את עצמנו מגיל מוקדם. ללמד את הלב מתי לדפוק.
*

עשייה:
*ראשון וחשוב – לשתף. אמא, חברה, מורה, או כל קרוב שאת סומכת עליו. זה תמיד עוזר.
*שני - לנסות לחשוב על דרך למילוי הזמן. המרחק והזמן יש להם סגולה ליישב מחשבות, יותר זמן בילוי עם חברות וכדומה כדי להתמלא במחשבות שקשורות לכאן ועכשיו ואם תרצי – לדרך הכנה לעתיד.
*שלישי – לנסות להכין רשימה של דברים שאת רוצה שיהיה בבן זוגך לעתיד, כשתהיי מוכנה.
*רביעי - עזרה בבית, התנדבויות, סניף, חוגים עוזר בבנייה אישית מבחינת מידות ונתינת אהבה.
*חמישי - לימוד או שמיעת שיעורים (אפילו עם חברה) בנושאים של אהבה. מה זה התאהבות? מה זאת אהבה? מה זה חברות אמיתית ונכונה? מה אפשר ללמוד מזוגות אחרים? וכדומה - עוזר בבנייה אישית לעתיד מבחינת הכנה לבית נאמן בישראל.

לעיון
את מוזמנת לבקר באתר "חברים מקשיבים" בלינק הבא בעוד שאלות בנושא אהבה והתאהבות (יש שם בערך 8 עמודים) http://www.makshivim.org.il/ask_all.asp?key=%E0%E4%E1%E4&where=2
וכן בערוץ מאיר בשיעורי הרב יוני לביא – "לכל סיר יש מכסה" http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=4123&page=4&rabbi=0&lenghts=
*

מקווה שעזרתי. את מוזמנת להגיב כל תגובה שהיא באתר "חברים מקשיבים" http://www.makshivim.org.il/default.asp או במייל שלי dozkih@gmail.com

ב"הצלחה בכול!

דורון

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך כ"ב אדר תשע"ז

הוספת תגיות

מהן תגיות?
תגיות הן מילות חיפוש המתארות תוכן. התגיות מאפשרות למיין את השאלות ולמצוא אותן ביעילות ובמהירות.
באיזה מילים כדאי להשתמש ליצירת תגיות?
התשובה הטובה ביותר לשאלה הזו היא: לו היית נדרש לחפש שאלה הדומה לשאלה הזו באילו מילים היית מנסה לחפש אותה?
עדיף לא להשתמש בצמדי מילים או במשפטים שלמים כתגיות.

רק חברים בכיפה יכולים להוסיף תגיות לשאלה התחבר

תגובות
כתוב תגובה



תמונה
1. למה הכוונה בדיוק בזה שהרצונות האלו בגיל צעיר תורמים לפיתוח האישיות?
יפעת 3/28/2017
אצלי יש הרגשה שאת כל הקטע של פיתוח האישיות אני עושה יותר בשביל הקשר והנישואים שיהיו לי ולא ישירות בשביל לפתח את עצמי בשביל עצמי נטו.. זו עבודת המידות גם בשביל להיות אדם טוב יותר, אבל יש לי הרגשה שהרצון לעבוד על המידות הוא כדי שכאשר אהיה נשואה, עבודת המידות שאני עושה עכשיו תהיה למען טיב הזוגיות בעתיד. האם זו הכוונה בתשובה?

תגובת הרב


שלום! אנסה לחדד: 1) כשאדם מפתח את האישיות שלו בעזרת הצבת מטרה - זה מצוין! אך מצד שני יש בזה סכנה - יכול להיגרם מצב שאדם ישלול לעסוק במידה טובה מסוימת שעוזרת לפיתוח אישיות כי היא לא קשורה למטרה שהציב לעצמו. 2) ככל שאדם מתפתח יש לו מוכנות ליותר דברים - תינוק שלומד כיצד ללכת עושה זאת למען עצמו ולא למען ההליכה (למרות שזאת המטרה אותה הציב לעצמו). 3) אחרי שלב הקמת המשפחה ישנם עוד מטרות שזקוקות להתפתחות אישית - בטיב עצמנו בחיי העבודה ובעסקים, בפיתוח הקשר שלנו עם הסביבה. 4) חשוב לזכור שמטרת החיים עצמם היא פיתוח אישי למען קירבה לקב"ה וכל מה שנגזר בנושא. אם נחשוב אחרת - האדם עלול להיכנס לדיכאון עמוק שקשה לצאת ממנו עד שישיג רצונו. תוך כדי הפיתוח - מגשים האדם את חלומו. מקווה שהסברתי טוב, מוזמנת להגיב שוב. פסח כשר ושמח!


כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד