שאלה
בס"ד
פרשת 'יתרו' עוסקת בקבלת התורה והמצוות. אפשר גם לומר, שכשאני רוצה לקבל את התורה עליי לקבל את עצמי..
כותב הרב זצ"ל:
"כל אדם יש לו המסלול שלו שעל ידו הוא בא לאָשְׁרוֹ, לתכלית הֲוָיָתוֹ, שבו הוא מתדבק ליוצרו. ולא יוכל לבֺא לִמגמת חפצו במסלול אחר, אף על פי שהוא מסלול ישר בעד אחרים". (קבצים מכתב יד קדשו א' ירושלים תרצ"ג ד)
ההכרה בערך של עצמי מצד מי שאני בטבע שבו ה' ברא אותי, ממלאת אותי בשמחה עצומה. אני רוצה את עצמי, איני רוצה להיות מישהו אחר או להפוך למשהו אחר, יש בי אהבה עצומה לבריאה הנפלאה והמיוחדת שה' ברא- 'אני'. עצם היותי גילוי והופעת רצון ה' בעולם נותנת לי סיפוק ותענוג!
לא שייך לבוא אל עצמי בטענות, למה אני זה לא הוא? ולמה אני נראה ככה? ולמה רק אלו הכישרונות שלי וההצלחות שלי? למה לו יש ולי אין? ועוד כהנה וכהנה מחשבות שאינן נכונות מיסודן, מפני שעליי לחקוק בדעתי שככה ה' רצה לגלות את רצונו בעולם דרכי, וככה ה' רצה לגלות את רצונו בעולם דרך השני. לא אני קבעתי איך להיות צינור לגילוי של ה'.
כמו שבתזמורת החליל לא יקנא בכינור, והפסנתר לא יקנא בתוף, מתוך הבנה שכל אחד מהם הוא כלי לניגון מיוחד להשלמת ההרמוניה ולהצלחת התזמורת. בדיוק כך, אני צריך להפנים שאני מנגן את רצון ה' בנתיב שה' יתברך סלל במיוחד עבורי. אדם צריך לעבוד את ה' לפי הכוחות והנתונים שנמסרו לו, אם ינסה לעבוד את ה' בדרך שונה הוא מטעה את עצמו, הרי אם הקב"ה ברא אותך איך שאתה, הוא לא רק ידע שככה תעבוד אותו, אלא הוא רצה שככה תעבוד אותו! אז למה לך להתחכם ובמקום ללכת בנתיב שיועד לך אתה מתבלבל מאחרים?
וכדברים אלו ממש מצינו במדרש:
"היאך הקול יוצא אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כוחו, הזקנים לפי כוחן, הבחורים לפי כוחן, והקטנים לפי כוחן, והיונקים לפי כוחן, והנשים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו שנאמר (שמות יט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול, בקול שהיה יכול לסובלו וכה"א (תהלים כט) קול ה' בכוח, בכוחו לא נאמר אלא בכוח, בכוחו של כל אחד". (שמות רבה ה,ט)
בכדי לתאר את מעמד קבלת התורה, מביא המדרש את הפסוק "קול ה' בכוח", ומדייק מהפסוק שהקב"ה לא נגלה אל עם ישראל לפי כוחו שלו, אלא לפי הכוח שניחן כל אחד ואחד על פי הבחינה שלו ולפי יכולת הקיבול שלו.
ללמדנו,
רצונך לקבל את התורה? רצונך שהקב"ה יתגלה דרכך? עליך לחיות בהשלמה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו