תיקון המידות

שלום יקרה,


איזה כיף לך שזה מה שמעסיק אותך ואת המקום הזה בנפש את רוצה לבנות ולחזק ולהוסיף בו טוב.
המידות הם השער הראשון לעבודת ה´. כשהיסוד הזה יציב ומדוייק יש על מה לבנות יראה ודעת תמימות ופשיטות וטהרת הלב.


אז בואי נדבר על מה שכתבת.

חייבת להגיד לך שזה הכי טבעי בעולם לאהוב אנשים מסוימים יותר מאחרים. פשוט ככה אנחנו. מצוות אהבת ישראל אינה לאהוב את כולם באותה רמה ולתת לכל יהודי את אותו יחס. תסכימי איתי שיש אנשים שיש לך מחוייבות כלפיהם ויש אנשים שהרבה פחות ויש אנשים שאת לא מכירה בכלל.

ההלכה לגמרי מכירה בעובדה הזאת ועל בסיס זה היא בנויה. ולכן ההדרכות שהיא נותנת לנו נוגעות עמוק בחיים ומעצבות אישיות בריאה באמת.

הכל מתחיל מהבית שלנו.

אנחנו נמדדים קודם כל לפי איזה אנשים אנחנו בבית.
כי שם הכי קל להתפרק, לעשות פוזות, לברוח, להתכנס, להתנער מאחריות.

זה באמת הכי כיף לעזור לאחרים. כי הם תמיד יהיו עם ברק בעיניים, ועם מילים טובות שלא נגמרות. ואחרי שעוזרים להם, מרגישים שהצלנו את העולם. וזה מרגש ומשמח וכל מה שבא לנו זה לעשות את זה עוד פעם.

בבית זה בשקט, במקום סגור, מאוד יכול להיות שאף אחד לא ידע על זה. לפעמים אפילו שוכחים להגיד לנו תודה. לפעמים נותנים לנו תחושה שזה מובן מאליו.
ואהבה נמדדת גם במילים ובמבטים ובמחשבות אבל בעיקר במעשים.
מידות טובות קונים ממעשה קטן ועוד מעשה קטן ועוד אחד.
אחרי הבית והמשפחה מגיעות חברות שגם אותם נכון לאהוב יותר ממי שאת לא מכירה.
כאן הייתי מציעה לך לחשוב על מישהי אחת. אחת אבל.
שיש לה פחות חברות והרבה קשיים והיא מאוד לבד ותני לה קצת יותר יחס ממה שאת רגילה. יותר חיוכים, התעניינות, הקשבה. אולי פעם בכמה חודשים תזמיני אותה אליך או שתפגשו לזמן קצר.


לגבי השאר. מצות אהבת ישראל כוללת ברמה הבסיסית שלה את הדבר הבא שכותב רבנו עובדיה ספורנו (ויקרא יט, טז):

"אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו."

מה זה אומר?

לרצות שיהיה טוב ליהודי אחר וכשהטוב הזה מגיע אליו. לשמוח בו.

זה קשה? נכון.

איך מצליחים להגיע לזה? דבר ראשון זה תהליך. זה משהו שלוקח זמן.


אנחנו כל היום מדברים עם עצמנו במחשבות. מציעה לך כשאת רואה למישהו אחר טוב. גם אם את לא מכירה אותו. תגידי לעצמך: "איזה יופי. איך אני שמחה בטוב שמתגלה לעיני עכשיו. כמה שמחה יש בשמים כשיהודי אחר שמח. כשילד יהודי שמח." ותברכי אותו בתוך הלב שלך.


אמונה גם מחזקת את המקום הזה בנפש. היא יוצרת תודעה מעצבת שמה שיש לאחרים הוא שלהם "ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימא" (יומא לח, ע"ב)

אף אחד בעולם, אף אחד לא יכול לקחת את מה ששיך לך, את מה שמיועד לך.


ועוד דבר חשוב כשלך טוב עם מי שאת ויש לך עולם פנימי עמוק ורוחני שאת מחוברת אליו וטוב לך עם מי שאת הרבה יותר קל לאהוב ויש פחות צמצום בנפש ביחס לאחרים.

ועכשיו נעבור לדבר הבא: איך אוהבים חסד?

אהבת חסד יותר חשובה מחסד. כי חסד מייצר מעשה חד פעמי ואהבת חסד בונה חיים כאלה שמבקשים להופיע טוב בעולם.
אחת הסיבות שאנחנו כאן בעולם היא כדי שנהיה דומים לאלוקים. אחת הדרכים שלנו לעשות את זה היא לתת. נתינה היא לא מצב זמני וחולף, היא בחירה מודעת, היא דרך חיים.

בנתינה שלנו קורה תהליך שנקרא "לְדָמוֹת צוּרָה לְיוֹצְרָה", אנחנו משרטטים מהלך בנפש של הִדָּמוּת לה´. של יציאה מעצמנו והקשבה לצרכים של האחר.

אם ההופעה של הנתינה תעצור בעולם, הוא יהיה מלא כאב, בדידות וקושי, רצוף אובדן ושכול. אבל יותר מזה העולם יהיה מלא באנשים שמלאים בעצמם, שתופסים כמה שיותר מקום, שלא רואים אחרים ממטר, שלא יודעים מה זו אהבה, שלא יודעים לוותר, להקשיב ולהתחבר.

את מוקפת נתינה מרגע שהגעת לעולם הזה, ההורים שלך עטפו אותך באהבה ונתנו לך כל מה שאת צריכה. בהמשך בגן ובבית הספר, ככה גם בסניף, אם יצא לך להיות באחד כזה. ואחר כך כשתגיעי לזה בע"ה- זוגיות זה הכי נתינה שיש והורות היא נתינה בהגדרה.

כל חיוך ומילה טובה, כל מבט חיובי, כל הבלגה מלדבר רע על אחר, לעמוד לזקנה באוטובוס, לתת זכות קדימה בכביש, להתכופף ולדבר עם ילד בוכה שפגשת בגובה העיניים, על כל הדברים האלה העולם הזה בנוי. בלי הטוב הזה אין עולם.

התורה מראה לנו איך נראית חברה שהחליטה לעצור ולא לתת משלה. זוהי סדום שהיתה המקום הכי יפה בארץ ישראל, אבל הכי מושחת, הכי ריק ורקוב והכי מלא כאב. אלוקים נתן להם זמן לתקן וכשזה לא קרה, הוא החליט לאבד אותם מהעולם כי לאנשים כאלה באמת אין זכות קיום.


לאהוב חסד זה לאהוב את החיים ואת האנשים ואת העולם.
לאהוב חסד זה להתחיל להבין למה אנחנו כאן.
להשאיר חותם משלך במציאות, שלא עוזב אותך אף פעם. כי המעשים הטובים זה הדבר היחיד שהוא שלנו באמת.


תמשיכי לבנות את מי שאת בטוב ובשמחה,
נועה, חברים מקשיבים