האם מותר להרוג מחבל שנוטרל

שלום

בנכרי רוצח-

אם יש נכרי רוצח שלא הומת כגון שברח ונלכד והובא לדין, הרי זה נידון בסייף בדיין אחד (הכל כשרים לדון אותו חוץ מאשה, כהכרעת הרמב"ם בהל´ מלכים פ"ט), וע"פ עד אחד אפילו קרוב, וללא התרעה.

כל זאת ברוצח רגיל. אך בשעת מלחמה כגון בימינו, אין צורך בדיין וכו´ להרוג את האוייב, והורגים אותו גם כשנפל מידיו נשק בקרב, שכך דרך המלחמה ולא נצטווינו להמנע מלהרוג מי שנגמרו לו הכדורים בנשק עד שידרוך שוב את הרובה, שהלא ישוב מיד לרצוח ואין סכנה גדולה מזו לא"י וללוחם. והכתוב מעיד- "ויפלו לפני יונתן, ונושא כליו ממותת אחריו", שמי שנשאר חי בקרב ודאי שב לסורו ויש להורגו ולא די לפצוע.
ומה עוד שגם כשהאוייב מדמם וצולע הלא הוא יכול לפגוע, והיו דברים מעולם, ולכן הורגים אותו במקום אם הוא עדיין זז, וכדברי דוד- "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
אין אנו יכולים להבחין לבדנו אם הרוצח ´מנוטרל´, שהרי כל ספק ספיקא בסכנת נפשות אזלינן לחומרא, ולכן נהרג האוייב מיד עד רידתה.

זה הכלל-
איננו חומלים על הקמים עלינו בצדקנות ובמוסר מזוייף, ואיננו דומים לזרמים המכריעים על פי תחושת הבטן המשתנה כפי כיוון רוח הזמן וללא מקורות.
יש לנו תורה, הלכות מלחמה, הלכות רוצח והלכות נכרי, ואנו חיים רק לאורם. הם המוסר האמיתי, ואשרי מי שעושה מלחמות ד´ כדוד מלכנו ומסורת ההלכה, ולא כנטיה התרבותית המערבית החולפת.

כל האמור הוא רק להלכה באופן כללי. אך למעשה ההכרעה בדיני נפשות לרבים מסורה בידי גדולי זקני הפוסקים ולאחר הבאת כל הגורמים הלאומיים והבטחוניים והחוקיים בחשבון, בהוראה הממלכתית של הרבנות הראשית.

כך לאזרח. וחייל צריך לשאול את הרבנות הצבאית שהיא המרא דאתרא בצבא.

כל טוב