הרב מהצפון

שלום

אינני יכול לחרוץ משפט בנושא חמור שלא בדקתי את פרטיו, שכן הדבר אסור הלכתית.
ההתנפלות הברוטלית על העולם הרבני ועל טהרת המידות של רובו המוחלט, מגונה בעיני.
הציבור אינו צריך מעתה להתחיל להטיל דופי ברב רק משום שהוא רב, וודאי אין סיבה להטיל מום נדיר יחסית על עולם הרבנות כולו.
זאת ועוד- אדם המביע עמדה ודאית בנושא בלי ששמע את מכלול הפרטים הרי הוא כשופך דמים, גם אם הוא צודק במציאות. זאת משום שאסור לחרוץ משפט על סמך רכילות או שמועות אלא בהיכרות צמודה עם המקרה, ובאחריות עליו.
רשעות אנשי סדום היתה ידועה לכל, ואעפ"כ הקב"ה לא חרץ דינם עד שירד להביט בעצמו בכל פרטי המקרה- "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה".
ודאי יש להוקיע לחלוטין כל מעשה שאינו צנוע בנשים, ק"ו אם נעשה ללא רצון. ודאי רב שנוהג כך ראוי להיות מושלך החוצה מהעולם הרבני לכלא. אולם זאת רשאי לעשות רק מי שמכיר את המקרה מגוף ראשון וטיפל בו (כגון הרב אליהו שאכן עושה כך וישר כוחו). רבנים יכולים להביע דעותיהם רק לאחר סיום החקירה של משטרת ישראל או הרשעתו בדין. אנו לא עיתונאים אלא יראי השם, ועל כן אין מקום לתגובה על פי תחושות, אין מקום להלקאה עצמית היסטרית או מתן עצות לציבור כיצד לבקר את רבניו.
העולם הרבני ברובו המוחלט ישר ונקי כפיים, עם מידות ראויות.
בניגוד לאוירה שאנשים מסויימים מנסים ליצור כעת כאילו רבים מאד מהרבנים רודפי בצע או מפתי נשים, המציאות שונה בתכלית לכל מי שמכיר את רבני ישראל העושים ימים כלילות עבור העם בכל מקום במסירות ובענווה.
לפיכך, מאמרים המערערים את האמון של הציבור ברבניו הם עוול וחוסר ישרות.
יש המנצלים שעת כושר זאת להכות בברזל בעודו חם, וללבות את הספק במעמד הרבני הכללי.
אשרינו שיש רבנים בישראל, טובים וישרים, אהובים ונקיי כפיים.
האחוז מתוך המאה שיש בו רקבון, הולך ומבוער מן הכרם וטוב שכך, ואינו מלמד על הכלל.

כל טוב