כשהצוק הוא איתן, או: מי ביקש עם שרץ למרחקים ארוכים ולא קיבל?

אומרים עלינו (ובאיזשהו מקום גם אנחנו מחזיקים מעצמנו כאלה) שאנחנו דור שקצב זה השם השני שלו.
אבל נראה שמה שקורה פה בשבועות האחרונים גדול אפילו עלינו.
אירוע רודף אירוע רודף מהדורת חדשות רודפת מבזק רודף וואטסאפ,
ובלי להספיק להתחיל להבין ולהצליח טיפה לעכל מה בדיוק רץ מסביבנו,
אנחנו מוצאים את עצמנו כבר בדבר הבא.
ונראה שאין מי שלא מרגיש את הכובד בלב, את חוסר החמצן באוויר,
והרצון שמישהו יעיר אותנו מהחלום המעיק הזה ושנחזור להתבכיין על השטויות הקטנות של החיים.
*

"אם ראית מלכויות מתגרות – צפה לרגלו של משיח".
גילוי עומק הרע גורר את גילוי עומק הטוב.
אימות – מלחמה יהפכו לכוחות עצומים
אשר ינתקו את כבלי משיח, יביאו גאולה לעולם
(הרב נריה)

*
החופשה חולפת לה ואני כאן בצומת רעננה. לבסוף, עצר לי יהודי מקנדה במכונית פורד שכורה. בא לארץ לפני יומיים. נוסע בדרכים, ואוסף חיילים. אינו יכול להיות שם עכשיו, כך אמר.
- חייל, ספר לי על צה"ל. היית במלחמה?
ואני אומר בליבי, אנא! הנח לי, אני עייף, קשה לי. מה אספר לו" איך אספר לו? והוא חוזר ומבקש: ספר לי.
אספר לו רק דבר אחד, אמרתי לעצמי. התחלתי ולא פסקתי לדבר. הוא נוהג בלא מילה ואני מספר ומספר. ...
כך סיפרתי וסיפרתי לנהג של הפורד השכורה מצומת רעננה ועד צומת גהה. תודה לך, אני יורד כאן, אמרתי, אני ממשיך לירושלים.
הסתכלתי בנהג, ואני רואה את עיניו שטופות דמעות.
- חייל! אומר הנהג, חייל! גם אני לעשות.
ואני רואה אותו מסתכל עליי בפנים שואלות, ממתין שאומר לו מה יעשה. משלא השבתי פשט ידו לכיסו והוציא משם חופן שטרות ירוקים, דולרים, תחב אותם בידי ואמר: חייל, קח!
ידי נרתעה, כמעט צעקתי: אדוני, מה קרה לך? תרומות? והנהג של הפורד מתחנן בדמעות: חייל! פליז, בבקשה קח! אני מוכרח, תן לחברים, שיקנו סיגריות, שוקולד, זה שאני יכול, אתם במלחמה בשבילי, גם אני מה לעשות, קח בבקשה! ופתאום הוא מחבק אותי ונושק לי ודמעותיו ממליחות את שפתיי.
(תיאום כוונות, הרב חיים סבתו, על מלחמת יום כיפור)


*
ובימים ההם, בזמן הזה...
החיים פה בארץ שלנו אף פעם לא היו קלים,
ובמיוחד בשבועות האחרונים הם לא נראים גן עדן של ורדים עטוף בסרט עם בונוביירת שוקולד ליד.
והמילים האלה של "ארץ ישראל נקנית בייסורים" מקבלות גוון אחר, שחי ונושם אותם,
כשייסורים זה גם התמסרות,
ואי אפשר שלא לראות את מסירות הנפש וגילויי עומק הטוב שצועקים מכל פינה:
120% גיוס מילואים
עצרת תפילה בכותל ועוד אחת ועוד אחת
הררי פינוקים לחיילים בסדר גודל שאין דברים כאלה
כלה צעירה שעושה עלייה דווקא עכשיו והארוס נמצא אי שם בחזית
חבר'ה שמחלקים דגלי ישראל בצמתים
מפקד שנפצע ועושה הכל בשביל לחזור כמה שיותר מהר לחיילים שלו
אמהות שמחבקות אמהות אחרות
נערות צעירות עוזרות למשפחות עם ילדים קטנים שהאבות גויסו
שקי תפילות ומזמורי תהילים שמשוגרים לשמים בכל רגע נתון
הלוויה המונית לחייל שכבר לא בודד
אוספים משחקים לילדי הדרום
חייל שמתעקש על תפקיד קרבי למרות שבכיף הוא היה יכול לא
שם התארגנות של הפרשת חלה
ושם אופים עוגיות לחיילים
חבילות שי מוזלות ברמי לוי שאזרחים קונים
שלטי חוצות
עם שלם ביחד כתף אל כתף, כשכל המחיצות נופלות ברגע האמת

*
עם קשה עורף אנחנו.
העורף הוא זה שמכוון את הראש לאן להסתכל.
והעורף שלנו ב"ה חזק.
והטוב הזה מחלחל במנהרה תת קרקעית ממנו אליהם שם בחזית,
עם ישראל זה גוף אחד, נשמה אחת.
ושוב מסתבר שבאולימפיאדה של ההיסטוריה יש עם אחד יחיד ומיוחד,
עם הנצח, שכבר אלפי שנים רץ למרחקים ארוכים.



בשורות טובות ישועות ונחמות!
חברים מקשיבים