בנות בצבא

שלום וברכה!

מדובר בסוגיא מאד ארוכה ויש עליה דיונים רבים, לכן אציג את הדברים בקצרה, למרות האריכות שבתשובתי.

ההלכה למעשה היא - אסור לבנות לשרת בצבא בכל דרך שהיא ואפילו במלחמת מצווה. ועכשיו אסביר בקצרה מהו האיסור ואיך הוא מסתדר עם מקורות שלכאורה סותרות.

1. מקור האיסור והיקפו:

הפסוק בפרשת כי תצא למלחמה אומר: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אישה כי תועבת ה´ אל-קיך כל העושה אלה".

גמ´ בנזיר דף ט ע"א מבארת דברי הפסוק שאסור לאישה לצאת בכלי זיין (נשק ושריון). וכך פסק להלכה הרמב"ם הלכות עכו"ם פי"ב ה"י. וכך פסק שולחן ערוך ביורה דעה ס´ קפב סעי´ ה. כלומר יש לאו מפורש מהתורה ליציאת אישה בכלי זיין למלחמה (שירות צבאי נחשב כיציאה למלחמה).
אך לכאורה איפה מצאנו שאסור לאישה להיות בעורף בלי נשק?

את זה אנו לומדים מדברי הספרי "רבי אליעזר בן יעקב אומר מניין לא תלבש אישה כלי זיין [ותצא למלחמה]? תלמוד לומר "לא יהיה כלי גבר על אישה".
כלומר יש איסור על עצם היציאה למלחמה בנוסף לאיסור של כלי זיין. דברים אלו עולים יפה עם דברי חז"ל במקומות אחרים, כגון יבמות דף סה ע"ב "איש דרכו לכבוש ואין אישה דרכה לכבוש" וגמ´ בקידושין דף ב ע"ב "דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה". כלומר מכיון שאין דרך האישה בכך וזוהי דרך מיוחדת לאיש, אם עוברת האישה ויוצאת למלחמה הרי היא כלובשת כלי הגבר ועוברת על לא תעשה מהתורה של לא יהיה כלי גבר על אישה.

מכאן למדנו שבאיסור "לא יהיה כלי גבר על אישה" ישנם שני אופנים:
א. עצם היציאה למלחמה טפילו בלי כלי נשק המיוחדים לגבר.
ב. שימוש בכלי נשק או לבישתתם גם בלי קשר ליציאה למלחמה.

מכאן עולה שיש איסור מהתורה בגיוס של נשים לצבא. הרי בין אם אישה משתמשת בכלי נשק (לא במקרה של פיקוח נפש והתגוננות על חייה) בין אם אינה משתמשת, אלא רק נכנסת למסגרת צבאית (יוצאת למלחמה בלשון חז"לית) היא עוברת על איסור מהתורה ועושה דבר שנחשב לתועבה בעיני ה´. כאן ניתן להכניס רובד מחשבתי - כאשר אישה לוקחת על עצמה תפקיד שע"פ הטבע וסדרי העולם התקינים הינו תפקיד של גבר, היא פוגעת במעשה בראשית של הקב"ה והוא תעב מזה.

2. איסור גיוס גם במצב של מלחמת מצווה.

אנו לומדים מיעל אשת חבר הקיני שלא נגעה בנשק כאשר הרגה את סיסרא, אע"פ שמדובר במלחמת מצווה, שהאיסור של "לא יהיה" נוהג גם במלחמת מצווה. ועייני בדברי רש"י שם על השופטים המבאר את הענין וגם בתרגום יונתן על שופטים ה´ המהווה מקור לדברי רש"י.

ברם ניתן להקשות על הוראה זו מדברי המשנה בסוטה דף מד ע"ב "במה דברים אמורים במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". כלומר יש סתירה מפורשת מהמשנה האומרת שבמלחמת מצווה (וזה המצב במדינתנו) נשים יוצאות למלחמה.
ברם הדברים לא כ"כ פשוטים. הרב"ז בהלכות מלכים פ"ז ה"ד מתמודדת עם הקושיא מהמשנה ואומר שיש לומר שכאשר החתן יוצא מחדרו גם הכלה יוצאת מחופתה ואינה נוהגת יותר ימי החופה. רדב"ז מביא עוד הסבר - במלחמת מצווה נשים יוצאות לספק מים ומזון [לבעליהן]. כלומר נשים עוזרות למאמץ המלחמתי, אך רק באמצעות עזרה לבעליהן בלבד. את הפירוש הראשון רדב"ז הביא בתורת ודאי ואת השני רק כאפשרות לפירוש. משמע שרדב"ז תפס פירוש הראשון כעיקר. גם מדברי אברבנל בפרשת שופטים עולה כפירוש הראשון של הרדב"ז. גם מדברי חתם סופר בשו"ת אורח חיים ס´ קפה מוכח שנשים אינן בנות מלחמה ופטורות אפילו במלחמת מצווה. וגם בספר דברי יששכר על אבן העזר ס´ קמ"ט מסביר דברי המשנה בסוטה לא כפשוטה, אלא שהכוונה שהחתן יוצא מחדרו גם אם הכלה כבר הייתה בחופתה, אבל לא שהכלה תצא למלחמה.
ברם יש דעתו של מנחת חינוך במצווה תרג שאכן במלחמת מצווה נשים חייבות ויוצאות למלחמה. אך כפי שראית רוב הפוסקים דוחים שיטתו.

עכשיו את יכולה לשאול: "אז איך יש עמותות דתיות המסייעות לבנות בצבא אם מדובר באיסור?". שאלתך במקום והתשובה עליה היא - לעזור לבנות, שהחליטו לא להשמע לדברי הפוסקים והתגייסו לצבא, לעבור תקופת הצבא בשלום ובפחות נזקים רוחניים ונפשיים.

מקווה שעזרתי לך.

(התשובה מבוססת על דברי הגאון הרב אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל בעל שו"ת ציץ אליעזר בספרו "הלכות מדינה")

חג כשר ושמח,

חיים בריסק