הוצאת זרע לבטלה - האם אפשר בכלל לעמוד בנסיון?

שלום לשואל היקר מאוד.
אני חייב לומר לך שהרבה זמן אני לא זוכר שאלה שהיה לי כל כך קשה לענות עליה בגלל העומק והקושי שהיא נוגעת בהם, כמו השאלה שלך. לכן גם האיחור בתשובה, ועמך הסליחה.
אתה צודק, החטא הזה עם כל שאר חטאי הצניעות, פרוצים מאוד בדור שלנו, הם אורבים לאדם בכל פינה, ברחוב, בבית, בכל מקום. אתה צודק, קשה מאוד מאוד מאוד לנצח את היצר הרע הזה. זה שובר, זה מייאש, זה לא כמו כל חטא אחר. זה פוגע עמוק עמוק בנשמה, ואוכל אותך מבפנים.
זו באמת שאלה קשה, כי קשה לומר מה ה´ רוצה מאיתנו, אם הוא נתן בתוכנו יצר חזק כל כך, ומסביבנו כל כך הרבה פיתויים. אבל כיוון שזה המצב, אולי נכון לומר שבמלחמה הזו תפקידנו הוא לא להפסיק להילחם, גם אם הניצחון נראה בלתי אפשרי. אמנם, ממרחק של כמה שנים, ומהיכרות קצת יותר רחבה אני יכול לומר לך שהניצחון בהחלט אפשרי, אבל לענייננו זה לא משנה. חייבים להמשיך להילחם, ומה שיותר חשוב – חייבים לאסוף נצחונות.
כיוון שאתה, ובטח גם חבריך, יודעים את חומרת החטא, ורוצים בכל מאודכם להיחלץ ממנו, חשוב מאוד שתדעו. [הנצחונות – הם שלכם. הנפילות – לא]. אני אסביר. כדי ליפול ברשת של היצר לא צריך לעשות שום דבר. מספיק לחיות בזמננו, והוא כבר יתפוס אותך. לכן – הנפילות הן לא שלנו. הן משהו שבא מבחוץ וכבש אותנו (כל זה כמובן אם מתייחסים אליהן כנפילות ומתאמצים שהן לא יקרו, ולא אם מתייאשים והופכים אותן ללכתחילה). לעומת זאת – כדי לא ליפול, אפילו בחטא קטן, צריך המון עבודה. לכן – ההצלחות הן שלנו. מעכשיו ואילך – אוספים נצחונות. אתה לא יודע כמה זה טוב ומחזק. למשל – אם פעם הייתי נופל בחטא פעמיים ביום, והיום זה קורה לי רק פעם ביומיים – זה ניצחון! יישר כוח! אם פעם שעברה הצלחתי להחזיק מעמד שבועיים בין נפילה לנפילה, ועכשיו חודש – זה ניצחון! נפלא! ואם הפעם זה קרה לי אחרי שבוע – לא קרה שום דבר. אני ממשיך בקרב אל הניצחון.
כדאי אפילו לרשום את זה, לתעד כל התקדמות. זה נשמע נאיבי, אבל זה כל כך טוב! זה מחזק ומעודד. פתאום אדם רואה שלפעמים הוא גם מנצח, ששווה לו להמשיך להילחם, שהוא לא אבוד. שוב – לא מצפים ממך להיות מושלם. בטח לא בבת אחת. אבל אל תזרוק את המלחמה, אל תתייאש.
אני רוצה להוכיח את זה מהגמרא, שהיא המקור של הציטוט "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו".
הגמרא (מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א´) אומרת שלעתיד לבוא יראו הגויים את השכר שמגיע לישראל, וירצו גם הם לקיים את התורה: "אמר להן הקב"ה: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה"... מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו". מקדיר, והא אמרת: [אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו!] משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא. והאמר רבא: "מצטער פטור מן הסוכה"! נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי?!
הגמרא שואלת, איך הקדוש ברוך הוא מקדיר על הגויים את החמה כדי שיסבלו ויצאו מן הסוכה, הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו? כלומר, הרי אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא כועס על האדם שלא עשה דבר שלא יכול היה לעשות. עונה הגמרא, שבאמת אין הקדוש ברוך הוא דורש שלא ייצאו מן הסוכה, שהרי "מצטער פטור מן הסוכה", אלא הוא כועס על זה שהגויים [מבעטים בסוכה] ויוצאים.
גם אצלנו. אנחנו שואלים איך הקדוש ברוך הוא נותן לנו יצר חזק ופיתויים רבים, הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו? והתשובה היא שבאמת על הקשיים שהוא נתן לנו אין הוא דן אותנו, אלא רק על התגובה שלנו. איך אנחנו מתמודדים.
יש הבדל בין אדם שנופל בגלל שהיצר שלו גבר עליו, אבל מצטער, ורוצה לשוב ולתקן, לבין אדם שנופל ובועט וכועס על אי הצדק של ה´. כמה שאני לא מבין כלום בחשבונות של ה´, אני בטוח שבשקלול השכר והעונש השם יתברך מביא גם את הקשיים החיצוניים שהיו לאדם בהתמודדות שלו עם היצר הרע, ומוריד אותם ממשקל החטא. אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. אני אגלה לך סוד. ר´ צדוק הכהן מלובלין בספרו "צדקת הצדיק" (שהוא אחד המנחמים הגדולים לכל מי שנופל ברשתו של יצר הוצאת זרע לבטלה), כותב דבר שאילולא הוא – אסור היה לומר אותו. הוא כותב שיש מקרים שבא על האדם נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ובמקרה כזה גם לא דנים אותו על שלא עמד בנסיון. הוא מוסיף ואומר, שאדם לא יכול לדעת בעצמו מתי זה נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו, ולכן הוא חייב להיאבק בכל נסיון. אם ניקח את זה אלינו, נבין שיש נסיונות שקשים יותר, וקשים פחות. אנחנו בטוחים שבחשבונות שמיים אין דנים אותנו על מה שלא יכולנו לעמוד בו, ודנים אותנו לקולא על דברים שיכולנו לעמוד בהם אבל בקושי רב. התפקיד שלנו הוא לא לבעט בסוכה. אם אנחנו לא מתייאשים, וממשיכים להילחם בקרבות, לנצח ולהפסיד, לשאוף לטוב ולהשתדל לעלות – אין הקב"ה בא בטרוניא איתנו. בטוחים אנחנו שהוא ישפוט את מעשינו משפט צדק.
כתבתי המון, אבל בעצם אפילו לא התחלתי. אפשר ללמוד ולכתוב על זה כל החיים.
אם מה שכתבתי סיפק אותך – אני שמח מאוד. אם לא – האי-מייל שלי למטה לשירותך.
כל טוב,
דוד.
davideinat@gmail.com