מהי מהותה של קריאת שמע?

הקדמה

ניתן להציג שתי קצוות בתפילה: מצד אחד, יש את תפילת שמונה עשרה, הדורשת כוונה והזדהות עם המילים. מצד שני, יש למשל את קטע פיטום הקטורת, שהוא לימוד תורה ואין צורך לכוון בו כוונות. מה אנחנו אמורים לעשות בקריאת שמע? האם מדובר בקטע הדורש כוונה, כמו תפילת לחש, או שמא ק"ש דומה יותר לפיטום הקטורת, והיא לימוד תורה?

נבחן שאלה זו דרך המשנה בברכות בתחילת הפרק השני, והגמרא שעליה. מומלץ ללמוד את המשנה (ברכות יג.) עם הגמרא עד יג: "דבעל בשר הוה" (בשורה השביעית מלמטה).

מצוות קריאה

לכאורה, שמו של הקטע מעיד עליו "קריאת שמע" - ולא "תפילת שמע". כלומר, קריאת שמע היא קריאה של פסוקים מן התורה, ולא פסוקי תפילה. אמנם, עדיין צריך כוונה מסויימת, כמו שקובעת המשנה:

"היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא: אם כוון לבו - יצא, ואם לאו - לא יצא".

פשוט שקריאת שמע אינה קריאה בתורה, ולכן יש צורך בכוונה מיוחדת, שתהפוך אותה מקריאה בתורה לקריאת שמע.

מהי אותה כוונה? הגמרא (מיד אחרי המשנה) מעלה בכך שתי אפשרויות:

"שמע מינה - מצות צריכות כוונה! מאי אם כוון לבו? - לקרות. לקרות? והא קא קרי! בקורא להגיה".

ישנה מחלוקת כללית האם צריך לכוון לשם מצווה בעת עשיית מצווה על מנת לצאת ידי חובה (פסחים קיד:, עירובין צה:). בהווה אמינא, הגמ' רוצה להבין שזוהי הכוונה הנדרשת כאן - שיחשוב שהוא קורא על מנת לצאת ידי מצוות ק"ש. אם כך, המשנה מסתדרת רק עם מ"ד מצוות צריכות כוונה, ועל כן הגמ' מסבירה את המשנה באופן שונה: צריך לכוון לפעולת קריאה, כלומר לקריאת מילים עם משמעות, בניגוד לקריאה של מגיה ספר, שלא אכפת לו מהמשמעות, וכל כוונתו היא רק לבדוק שאין טעות באותיות.

מכך משתמע שאין אפילו צורך להתאמץ להבין את כל משמעות הכתוב, ודי בקריאה פשוטה. קביעה זו מעוררת את השאלה מהי המשמעות של קריאה כזו, ואשאיר שאלה זו פתוחה למחשבה.

לימוד תורה

הגמ' (יד:) מצטטת ברייתא הנותנת טעם לסדר הפרשיות בקריאת שמע (טעם שונה ממה שמופיע במשנה):

"תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר בדין הוא שיקדים 'שמע' ל'והיה אם שמוע', שזה ללמוד וזה ללמד. (בדין הוא שיקדים) 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר', שזה ללמוד וזה לעשות".

לפי ברייתא זו, התוכן העיקרי של קריאת שמע הוא הציווי על לימוד תורה וקיומה. אמנם מקור זה לא עוסק בשאלה מהי מהותה של קריאת שמע, אך עדין הוא יכול לשמש לנו מקור התחלתי לקשר את ק"ש ללימוד.

מקור יותר ברור הוא הגמ' בנדרים ח., ונסביר כאן את דברי הגמ' בקיצור: ישנו כלל שאין שבועה חלה על שבועה (כלומר, אם אדם נשבע פעמיים את אותה השבועה - השבועה השנייה אינה תקפה). לכן, שבועה לקיים מצווה אינה חלה, מכיוון שבמעמד הר סיני כבר השביע אותנו הקב"ה לקיים את כל המצות. אבל, הגמ' אומרת שלגבי לימוד תורה המצב שונה: מכיוון שעקרונית אדם יכול לצאת ידי חובת לימוד תורה בקריאת שמע, שבועה על לימוד תורה חלה.

ניתן לדייק מכאן שהמטרה של קריאת שמע היא שכל אדם מישראל ילמד איזשהו מינימום של תורה כל יום.

המקור הכי חזק להבנה זו הוא הירושלמי (ברכות א/ב):

"רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו, שעוסקין בתלמוד תורה - אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין".

דהיינו, רשב"י וחבורתו, שעסקו ללא הפסקה בלימוד תורה, סברו שהם פטורים מקריאת שמע. דבר זה נאמר דווקא לגבי ק"ש, ולא סוכה, לולב מצה וכו', ועל פי דברינו דברי רשב"י מובנים: עיקרה של ק"ש הוא לימוד תורה, ועל כן מי שעסוק בכל מקרה בלימוד תורה צריך להיות פטור ממנה. כמו כן, דברי רשב"י הללו מתיישבים יפה עם דברי רשב"י שהבאנו לעיל, שהעמיד את עיקר התוכן של ק"ש על לימוד תורה.

אמנם, גם קריאה יכולה להקרא לימוד תורה, אך כוונתנו כאן ללימוד של הבנה, ומהמשך הסוגיה בברכות מוכח שיש לחלק בין קריאה להבנה.

קבלת עול מלכות שמים

כיוון שלישי ואחרון הוא שעיקרה של ק"ש הוא קבלת עול מלכות שמים. יסודו של כיוון זה בהמשך המשנה בברכות:

"אמר רבי יהושע בן קרחה, למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? אלא, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות" (משנה ברכות ב/ב).

סוגיה נוספת התומכת בהבנה זו היא הדרכת הגמ' לגבי קבלת עול מלכות שמיים (יד:, שורה אחרונה):

"ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה - יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל,וזו היא מלכות שמים שלמה".

כך גם הצהיר רבן גמליאל, כאשר הוא סירב לפטור את עצמו מק"ש ביום חתונתו:

"חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו, לא למידתנו רבנו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון? אמר להם, איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת!" (משנה ברכות ב/ה).

סוף דבר

מחלוקות רבות בהלכות ק"ש מובנות על פי חקירה זו, ויש עוד המון מקום לדון בכל מחלוקת ומחלוקת. למשל, בגמ' (יג.) מופיעה מחלוקת אם קוראים ק"ש בעברית דווקא או בכל לשון. נראה שבבסיס המחלוקת עומדת השאלה אם העיקר בק"ש הוא ההבנה, ואז כל אחד יקרא בלשון שהוא מבין, או שאנו רוצים לקרוא את התורה כפי שהיא, ולכן צריך לעשות כן בעברית דווקא. בהמשך סוגייתנו הובאו דעות רבות באלו פסוקים צריך לכוון בק"ש, ושיטת ר"מ היא שרק בפסוק הראשון. מה מיוחד בפסוק הראשון? ניתן להסביר שזהו הפסוק שאפשר לא רק לקרוא כלימוד או קריאה, אלא בתור הצהרה אישית: "שמע ישראל...". כלומר, בפסוק זה האדם מקבל עליו עול מלכות שמים ממש. בפסוקים הבאים הוא אמנם ממשיך ולומד על מלכות שמים, אך רק בפסוק הראשון הוא ממש מקבל זאת על עצמו.

לא ננתח את כל המחלוקות הנוגעות לק"ש, ואתם מוזמנים לבחון זאת בעצמכם, לאור דברינו כאן.

פתחנו בעיוננו זה דיון בשאלה מה אמורים לעשות בקריאת שמע, והראנו מקורות לכל אחד משלושת הכיוונים. יש עוד המון מה להרחיב בנושא - ישמע חכם ויוסף לקח מעצמו.