מלך של קבצנים - הגרסה הדתית

תלבושות מוקפדות

הסרט "מלך של קבצנים" עורר בי סקרנות רבה לקראת הצפייה בו. הבמאי, אורי פסטר, מגיע מעולם התיאטרון ואחראי ללא מעט הפקות מוצלחות ("פיטר פן","הקוסם"), ומנסה לראשונה את כוחו בעשייה קולנועית. בהפקה הושקע סכום עתק במונחים ישראליים, 2.5 מליון דולר לפי דיווחים לא רשמיים, הצילומים התקיימו בליטא, התלבושות מושקעות מאוד וזיכו את ההפקה במועמדות לפרס "אופיר" על עיצוב אומנתי בשנה שעברה. (מועד הפצת הסרט נדחה מספר פעמים מאז הסתיימו הצילומים לפני כשנתיים) זהו ניסיון ישראלי ראשון להסריט אפוס היסטורי, המתרחש במאה ה-16, בגבול רוסיה-פולין על רקע פוגרומים, ואף מתנהל בעברית אותנטית- "קדומה". העלילה מבוססת על סיפורו של פישקה, דמות הבלן החיגר ב"ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר ספרים. אפילו ליא קניג מפציעה לכמה רגעים, כך שמעתי.

זאת ועוד, הוזמנתי לצפות בגרסה מיוחדת של הסרט, המיועדת "לציבור הדתי-לאומי, לראשונה בישראל!". אין ספק, מהלך חיובי עבור אנשי שלומנו, שכדאיותו הכלכלית מוטלת בספק. חמוש ברצון עז לפרגן, הגעתי חמוש בזוגתי אל ההקרנה המוקדמת.

אאוץ

כבר בפתיחה גיליתי כי הבלן הצולע, המכוער והמגמגם של מנדלי מוכר ספרים, הפך בסרט לבחור חתיך (שחר סורק) המעביר את ימיו בעבודה קשה כבלן בית המרחץ תוך צליעה ושירת פסוקים מהתנ"ך. ברקע נראו יערות ליטא הפסטורליים מרשימים ביותר, וכך גם התפאורה,האביזרים והתלבושות המוקפדות.

מכאן והלאה, העלילה התקדמה בקצב מהיר, אירוע רודף אירוע: יתומה עיוורת (רובי פורת-שובל) משודכת לפישקה. החופה נערכת בבית-הקברות כדי להסיר את הקללה מעל העיירה- עליה עבר פוגרום בינתיים- אך הכלה בורחת מפישקה עוד בליל-הכלולות. הוא עוקב אחריה ומגלה כי הריבה רואה מצוין, ומשתייכת לחבורה של "קבצנים"- נוודים יהודים פורעי חוק, המקפידים לפגוע ביהודים בלבד. כל הנ"ל נדחס בעשר הדקות הראשונות.

מבלי להסגיר פרטים נוספים מהעלילה, נספר כי פישקה הופך במהירות רבה למנהיג ה"קבצנים". לוחם אמיץ אך מוסרי, בעל אמונה עמוקה ומנהג מוזר משהו לנשק את ציציותיו לפני היציאה לקרב, חמוש בזרי זרדים ובליבם פגיון, שהופך למפקד של פלוגת לוחמים יהודית- התגשמות חלומו.

בזכות האמריקאים

אם כן, הסיפור עצמו אמנם לא רע, אך הפוטנציאל שלו לא ממומש. דמותו של פישקה, הגיבור הראשי בסרט, היא שטוחה לחלוטין. הצופים אינם שותפים למחשבותיו, לעולמו הפנימי, לקונפליקטים שהוא בוודאי חווה- והדבר נכון גם לגבי כל שאר הדמויות בסרט. בנוסף, העריכה והבימוי בעיתיים. סצינות רבות מסתיימת באופן פתאומי ובקטיעה חדה, כאשר מיד עוברים לבאה אחריה. משפט רודף משפט, אירוע רודף אירוע. אין זמן לעכל את המתרחש. התחושה אינה נעימה, וקולו של שחר סורק המזמר (בזיוף מטריד) פסוקים בניגון אשכנזי, הנשמע ברקע מדי פעם- אינו גורע ממנה.

כתוצאה מכך, רצף העלילה לא ברור לעיתים, ועל אף שאין מדובר בסיפור מורכב במיוחד, מצאתי את עצמי עונה לשאלות "מי זה?", "מאיפה הוא מכיר אותו?" מצד זוגתי בתדירות מדאיגה, כאילו היה מדובר לפחות בפרק של "אבודים". מספר החורים בעלילה אינו סביר עבור סרט באורך של פחות משעה וחצי בסך הכל. סצינות הקרב, שאמורות להוות נקודת שיא בסרט, כלל לא הרשימו ואופיינו בצילום לא ברור. כיוון שהורגלנו בסצינות קרב מפוארות בסרטים מהזאנר הזה, הרי שהבחירה של הבמאי תמוהה, וחבל היה לחסוך דווקא בנקודה זו.

כבוד למגזר

כאמור, צפיתי בגרסה המוגדרת "מיוחדת לציבור הדתי". האם פלוגת לוחמים יהודית המסכנים את חייהם למען העם הרוסי משקפת במשהו את האידיאולוגיה הדתית-לאומית? לא בעיני. אולי על דרך השלילה, ניתן לטעון כי דתיים לאומיים אינם בורחים מהקרב כאחיהם החרדים. פסטר ציין כי בעיניו העובדה שהיו מי שהתנגדו (בצדק?) להקמת הפלוגה של פישקה, לכאורה מובילה לדיון על השתמטות החרדים מצה"ל בימינו אנו, ועל השנאה למשתמטים מאידך גיסא. ספק אם נושא מרכזי בשיח הישראלי באמת זקוק ל(עוד) סרט קולנוע בכדי להעלותו לדיון ציבורי.

לגופה של גירסה, הופתעתי למראה נשיקה צרפתית ממושכת על המסך. גם גופו העירום של שחר סורק היוצא מן האמבט כיכב משך שניות ארוכות, ואלו העלו תהייה לגבי גדרי הצניעות המקובלים אצל קהל היעד, או לפחות אצל היועצים המגזריים שנשכרו על-ידי ההפקה. מה שבטוח- במוסדות חינוכיים מסויימים במגזר הדתי-לאומי, גם הגרסה הזו לא תעבור.

אגב, פסטר סיפר בראיון בעבר כי הגירסה ה"דתית" של הסרט נולדה במקרה, כאשר המפיצים האמריקאים הציעו לקצץ סצינות עירום (המהוות חלק בלתי נפרד מסרט ישראלי מסחרי, כידוע) ואלימות בוטה בכדי למנוע את סיווג הסרט כ-"למבוגרים בלבד" בקולנוע האמריקני. בישראל החליטו להשתמש בעותקים הערוכים לשיווק הסרט ישירות לכיפות הסרוגות.

הסרט צולם לפני כמעט 3 שנים, והוצג לראשונה בלוס-אנגלס לפני כשנתיים. תאריך הפצת הסרט נדחה שוב ושוב, מסיבות שונות. נדמה שהזמן הזה היה יכול להיות מנוצל למקצה שיפורים מקיף. חבל שכך.

הגרסה המקורית של הסרט צפויה לעלות בסוף השבוע (6.9.07) על מסכי בתי הקולנוע ברחבי הארץ, ובמקביל תופץ הגרסה המצונזרת בהקרנות מיוחדות. בסמינריונים של תנועות נוער לבטח ימצא ל"מלך של קבצנים" מקום מכובד. באולמות בתי הקולנוע- אופתע מאוד אם יאריך ימים. כאמור, אפשר לחשוב על מספר סיבות לפרגן לסרט, אך לצערי לאחר הצפיה לא נותרה ולו אחת. תודה לאל, יש עדיין מגוון רחב ואיכותי של סרטים "נקיים" בקולנוע.

מלך של קבצנים, ישראל 2007, במאי: אורי פסטר.