חדשות כיפה

הסופרת גלית דהן קרליבך: "מעולם לא היה לי עניין במסר"

הסופרת גלית דהן קרליבך תנחה את אחד ממפגשי סדנת הכתיבה עטורת השמות הגדולים של 'מעלה', ומספרת לקוראי כיפה: "אני כותבת לא כדי למסור את העולם כמות שהוא, אלא להפך, לפרוע בו סדרים"

כתיבה

צילום: shutterstock

"טיוטה ראשונה" היא סדנה בת 12 מפגשי כתיבה יוצרת, המתקיימים בבי"ס "מעלה" בירושלים, שכל אחד מהם מועבר על ידי אושיית כתיבה אחרת. 

בין המרצים: ויקטוריה חנה, ביון הר שפי, דורית רביניאן, אמילי עמרוסי, גלית דיסטל אטבריאן, רוני סומק ועוד.

בניגוד לסדנאות הכתיבה הנפוצות, בהן על פי רוב יוצר אחד מנחה קבוצה ומתמחה עמה בז'אנר אחד, "טיוטה ראשונה" מהווה סדרה של טעימות מעולם הפרוזה, השירה, הכתיבה העיתונאית והפזמונאות, וכל שיעור מוגש באופן הייחודי ליוצר שמעביר אותו. הסדנה מיועדת לקהל מגוון ולא דורשת ידע קודם או ניסיון, אך מעשירה גם לבוגרי סדנאות ולכותבים.

לרגל השתתפותה כמנחה בסדנה, משתפת הסופרת גלית דהן קרליבך את קוראי כיפה, בתשובתה לשאלה הגדולה: למה את כותבת?

 

"בלתי אפשרי כמעט להניח את האצבע על הנקודה שבה מתחיל סיפור. אפשר להעלות השערות: אולי הקבצן קטוע הרגליים שיושב במדרחוב הוא זה שגרם לבלוטת הסיפור שלי לפעול?

ומה אם יש לו אי-שם בת עשירה ומצליחה בהרי האלפים, המתפרנסת מעסקי הסקי ומתאהבת בישראלי שמגיע לגלוש באתר שלה?

ומה יקרה כשתפגוש באביה הקבצן בירושלים?

כי במציאות אי אפשר להצמיח לו, לקבצן, רגליים. בסיפור אפשר להצמיח לו עבר והווה, לשרטט לו עתיד, והנה, כמעט תפסנו את הרגע שבו סיפור מתחיל להירקם. כמעט.

ואם אמרתי שקשה לזהות את הרגע שבו נולד סיפור, קשה שבעתיים למצוא סיבה לכתיבה. אין לי מניפסט מסודר המפרט את מטרות כתיבתי, מעולם לא היה לי עניין במסר.

גלית דהן קרליבך

גלית דהן קרליבך צילום: גל חרמוני

אני כותבת מתוך שקרנות מולדת, כזו שאינה מסוגלת להניח למסמך יבש כגון קורות חיים. אני כותבת מתוך פנטזיה שליוותה אותי בילדותי וקיימת עמי עד היום, ובה אני נכנסת אל הבתים המוארים מהרחוב ובודקת מה אוכלים האנשים, מה מצב היחסים בין ההורים ומה קורא כל אחד מבני הבית.

אני כותבת לא כדי למסור את העולם כמות שהוא, אלא להפך, לפרוע בו סדרים, לא לציית לתמרורים שבו, לברוא עולם שבו הכול יכול לקרות, שבכל רגע משהו גדול- טוב ורע ומצחיק ומאיים- אורב בו מעבר לפינה.

וכמו בכל תחום, גם כאן הקלישאות חוגגות. מדברים על תהליך הכתיבה כעל לידה, מקשטים אותו לרוב בהשראה ובמוזה, וכדי שתהליך הכתיבה לא ייבהל, מוזגים לו כוס יין משובח ומטבילים אותו בג'קוזי מבעבע בבקתה פסטורלית בגליל.

אבל תהליך הכתיבה האמתי מלווה במשמעת ברזל, בריכוז ובקריאה אינסופית. ליד השולחן שלי אינני שומעת את קולו של אלוהים החודר אלי מבעד לסנה, במקום זה, לקול רטינת המחשב, אני לומדת כמה צריך להיזהר ולא להכביד במילות תואר.

יש ימים שבהם אני טכנאית מילים. שוקלת, שואלת, אומרת את המילה כל כך הרבה פעמים עד שהיא מאבדת ממשמעותה ורק הצליל שלה צורם את אוזני.

בימים אחרים, רכבות ליליפוטיות מרעידות את השולחן שלי ואני פוגשת ביצורים שונים ומשונים, והכול מבלי שאצטרך להוציא את האף מהבית.

בגלל ולמרות כל זה, אני כותבת. כי אי אפשר אחרת. כי אחרת הקבצן יישאר קבצן ולא אוכל להצמיח לו רגליים".

 

גלית דהן קרליבך היא סופרת. בקרוב יראה אור ספרה השישי "זאת אני, איווה". ממנחי  סדנת הכתיבה הרב תחומית בבית הספר לקולנוע "מעלה". הסדנה בהנחייתה תתקיים ביום ראשון ה-7.1 ב"מעלה", ברחוב שבטי ישראל 20, ירושלים.

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר