שאלה
בפעמים הקודמות בהן ניסינו למצוא מענים לשאלה – על מה חרבה ירושלים? דרך לימוד סיפור החורבן "שולית הנגר" ([הנמצא במסכת גיטין דף נ"ח עמוד א']) הגענו לשבעה ([!!!]) תשובות:
[הראשונה] - שבזמן ההוא כל נתינת אמון, במקום שתיחשב כמשהו מעצים - נחשבה כחולשה.
[השנייה] - שלא התביישו ברוע הקר והמתוכנן מתחילתו ועד סופו תוך כדי העמדת פנים של הגשת עזרה (נתינת עצות) והתעלמות ממצוקה (בסעודה).
[השלישית] – שניצלו את ההלכה למטרות שליליות (נבל ברשות התורה).
[הרביעית] – יחסי אדם לחברו (במיוחד איש לאשתו) היה יחס כאל פחות מחפץ. החמישית – כאשר חלים מעשים מרושעים בהם כולם אשמים (לא משנה מי מרושע יותר ממי).
[השישית] – שגם באהבה, דבר כל כך בסיסי בחיי אדם, היה ניצול חולשות מתוכנן מראש (אפילו ניצול אהבה הדדי בין בני זוג). ו[השביעית] – בשל העובדה שגם שכבר ראו האנשים את פירות המעשים הבאושים שלהם וראו את תוצאותיהם ולמרות כשדחפו אותם אולי לחזור בתשובה – לא עשו את זה, אלא בכו על הפסדם ב"משחק העקיצות".
הפעם נענה [סופית] מתוך הסיפור על השאלה "על מה חרבה ירושלים"?
-
אומר האר"י הקדוש כמו שהתחלנו –"כל התיקונים מתחילים מתוך הבית – וגם כל [הקלקולים]". וכשבתוך המערכת של האמון בין איש לאשתו מתחיל להיות מופר – זה מתחיל לגדול מעגלים-מעגלים. נלך לפי הסיפור:
[האישה] - אומרת לבעלה "אני לא סומכת עליך שתהיה איתי – לכן "אתקע" אותך בסכום גבוה".
[הרב-נגר] – מתייחס אל אשתו כאל חפץ אחד גדול ולא אכפת לו ממנה. הוא משגר אותה כמו טיל ומתעלם מהסיכוי שהתעללו בה.
מערכת היחסים בין הזוג מקרינה גם על מערכות יחסים אחרות שגם הם לא בנויות על אמון.
[השוליה והרב-נגר] – הרב מלמד אומנות, ובינתיים השוליה מאחורי הגב מנסה כל הזמן "לעקוץ אותו" עם תכנית מובנית.
מערכות היחסים האלה משפיעות גם על עוד מערכות יחסים בירושלים, כך שבסופו של דבר עוד בית נחרב ועוד בית נחרב, עוד אישה התגרשה ועוד אישה התגרשה, שומעים מדי יום על התנהגויות לא ראויות של אנשים שאמורים להיות קרובים אחד לשני...
ממש אפשר [לשמוע את הסדקים] שמתפרצים לאט-לאט בכל מקום.
ומכל כך הרבה סדקים בכל הבתים - [הבית הגדול] נחרב!
*
בית המקדש [בנוי על אמון]!
על בית המקדש נאמר: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. עמודיו עשה כסף רפיד
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו