"הייתי שמחה לקבל עוד הצעות שידוכים. יכולות להיות לי תקופות ארוכות שאני מתבשלת בלי שום הצעה, ופתאום כשמגיעה ההצעה המיוחלת מגיעות הצעות מכל העולם ואשתו", מספרת טליה (שם בדוי), בת 24.
גם אצל רות (שם בדוי), בת 25, הצעות השידוכים אינן מגיעות בקלות. "אני יודעת שחושבים עליי, אבל יש פער בין המחשבה למה שקורה בפועל כי לא לכל מי שחושב עליי יש מישהו להציע לי. אני לא מסתובבת בתחושה של מסכנות, כי אני חושבת שכמו שלי לא קל להציע לחברות כך גם להפך".
צעירים הנכנסים לעולם השידוכים מעידים כי כמעט שאינם מקבלים הצעות שידוכים, וכאשר יש הצעות הרבה מגבלות ניצבות בדרך, כמו בירורים אצל חברים ושכנים, בקשה לראות תמונה ותנאים ראשוניים מגבילים, כמו הנוסחה שהתקבעה שבה קודם מציעים לבחור ורק אחר כך לבחורה - וכך מגיעות אליה הרבה פחות הצעות - או התפיסה שלפיה הגבר צריך להיות מבוגר מהאישה. הכללים הללו מוסיפים לפעול גם לאחר שמגיעים סוף סוף לפגישה המיוחלת: הבחור צריך לטלפן ראשון, לבחור את מקום הפגישה, להתקשר יום לאחר מכן ולשתף האם הוא רוצה להמשיך לפגישה הבאה או לא.
פנינו לצעירים מהמגזר, שמענו מהם על הצעות השידוכים שהם מקבלים (או שאינם מקבלים), והאם לדעתם יש דרך להפוך את התהליך הזה לפשוט יותר ולמוגבל הרבה פחות.
משתדכים בגיל צעיר
שירת מלאך היא יועצת לרווקים ולרווקות, ולפני חודשים מספר אף יצאה במיזם וואטסאפ יוצא דופן שמטרתו הייתה להוציא לפועל 500 פגישות עד פסח. בקבוצה, שכללה רווקים ורווקות מהמגזר ואת חבריהם הנשואים, ניסו למצוא זיווג זה לזה וצלחו את היעד של 500 פגישות, וכמה מהזוגות שנוצרו שם כבר עומדים לקראת חתונה. המיזם ממשיך עם אחת עשרה קבוצות וואטסאפ המתחלקות לפי גילי הרווקים, בכל קבוצה 250 משתתפים.
"היום צעירים רווקים פונים הרבה יותר לעזרה של שדכנים ושותפים ביזמות שידוכים בגלל תופעה שאני קוראת לה: 'חרדת רווקות'. יותר ויותר רואים שלהתחתן זה לא דבר קל, ויש להם בראש פחד שלא יינשאו, כך שהם מעדיפים להיכנס לעולם השידוכים בגיל צעיר. לצערנו, פעמים רבות צעירים אלו משלמים על זה מחיר גבוה מאוד - השחיקה בדייטים עצומה והם צוברים מטען שלילי על פגישות ועל היכולת להגיע לזוגיות", אומרת שירת. היא מוסיפה שהיום אין לצעירים בעיה להכיר גם דרך האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט, ואינם נרתעים מהצעות טכנולוגיות להיכרות: "מתוך אחת עשרה קבוצות וואטסאפ של היכרויות שלוש מיועדות לבני 20-28".
אנשים צעירים אף פונים לאתרי היכרויות דתיים באינטרנט. "הצעירים מגיעים ממשפחות עם שישה-שבעה ילדים שיש בהן אח או אחות רווקים, ובגלל הלחץ של ההורים מהרווקות הם דוחפים את הצעירים לשדכנים", מסביר חיים פלק, ראש עמותת 'ישפה', המסייעת לשידוכים בציבור הדתי. "כשבא אליי כזה צעיר לפגישה על מנת להיכנס למערכת אני בדרך כלל שואל אותו אם זו 'פגישת כיבוד הורים', ואף על פי שהצעיר מהנהן בחיוך מבויש אני לפחות יודע שהחינוך לנישואים כבר דבק בו. במערכת 'ישפה' יש כ-4,000 איש, רוב הרשומים הם בני 25-39, אבל כיום יש גם כמה מאות בני 19-25".
היות שהפניות לשדכנים ולאתרי היכרויות לא תמיד נושאות פרי, הצעירים מתחילים לחשוב על אפשרויות נוספות, ובזמן האחרון כמה מהם אף פנו אל תנועת בני עקיבא בבקשה לפתוח יזמות להיכרויות, בתקווה שמפעל השידוכים מספר אחת בציונות הדתית יוכל להמשיך גם בגילים הבוגרים יותר ולא רק במחנה סיירים. "בני עקיבא היא הבית של הציונות הדתית; רבים גדלו בה וחשים קשורים אליה. יש בה משהו שאינו מאיים כמו אתר שידוכים, שצריך אומץ להיכנס אליו, שם טוב לבית שאנחנו יכולים למצוא בו מענה להרבה סוגיות בציונות הדתית. בני עקיבא רלוונטית היום לבני נוער, להתיישבות, לגרעינים התורניים, לקשישים, לעלייה וגם לסטודנטים - אם כן, למה שלא תהיה רלוונטית גם בעניין הזוגיות?" תוהה עזריה ליזרוביץ', רכז גרעיני הנח"ל של התנועה.
"פנה אליי לפני זמן מה סטודנט שביקש מבני עקיבא להרים את הכפפה למפגשי רווקים, לא בסגנון ערבי פנויים-פנויות, כי יש הרבה כאלה, אלא משהו שמשלב עשייה ערכית עם לימוד פה ושם, וטען שאם בני עקיבא תקרא למטרה זו לבוגרים שגדלו בה, שלא דרך גרעיני הסטודנטים, זה מיזם שיכול להצליח ולהוביל לזוגיות אצל רבים".
סטיגמות ומוסכמות שוליות
נראה שצעירים רבים נכנסים לעולם השידוכים, ובשנים האחרונות אף מפתחים מגוון דרכים לקבל הצעות מעבר להצעות שבני משפחה וחברים מציעים. מדוע אין הדרך המסורתית עובדת כפי שעבדה פעם? מדוע צעירים מחפשים הצעות בשלל דרכים מגוונות?
"ההצעות תלויות בחברים האכפתים שאנחנו מוקפים בהם", מספרת רות. "אני לא מצפה שיחשבו עליי בעודי יושבת ומחכה שיבואו הצעות, אני בעצמי חושבת, מציעה לאחרים ומאמינה שצריך להיות פעילים יותר. אני פונה לחברות שלי ומבקשת שיחשבו עליי. יש לנו חברים לא נשואים וזו אחריות של כולנו; כולנו צריכים לא להירדם מזה בלילה, ואני חושבת שככל שאנשים יחשבו יותר על חברים שלהם, ככה המציאות הזאת תשתפר ותתוקן. לא נשואים ולא רווקים יכולים להסיר מעצמם את האחריות ולומר שאין עוד מה לעשות, וככל שנחשוב על זה ונתעסק בזה, יהיו יותר הצעות".
"הצעות מחברים לא מגיעות בתדירות גבוהה, גם לא אצל צעירים", מספרת מלאך. "יש משהו מתוק בחיי הנישואים שמשכיח את כאב הרווקות מהר מאוד, מהר יותר ממה שהם חשבו כשהבטיחו לעצמם כשהיו רווקים שהם לא ישכחו את חבריהם גם כשיתחתנו. יש בזה משהו בריא, אבל צריך למצוא את האיזון הנכון בין להשקיע בתא המשפחתי שלנו ובין להיות פעילים בנוגע לחברים שלנו. החברים הנשואים לא צריכים לדעת אם השידוך שעלה במוחם ממש מתאים ואם המשודכים יתחתנו ויזדקנו יחד; הדבר היחיד שהם צריכים הוא להתייעץ עם הרווקים ולשאול אותם אם הרעיון טוב או לא, והרווקים כבר יחליטו".
גם החוקיות הרבה הנלווית לעולם השידוכים מוסיפה קושי בהצעת הצעות או בהבאת ההצעה לכדי פגישה ממשית. לדוגמה, רבים לא יציעו לבחור מישהי מבוגרת ממנו אלא אם כן נפגשו באקראי והקשר כבר נוצר.
"אני לא יודעת אם מראש הייתי יוצאת עם מישהו שקטן ממני, אבל יש לי חברות שהתחתנו עם בחורים שצעירים מהן בכמה שנים והן חיות מעולה, ואני מבינה שאנחנו סתם מונעים מעצמנו הצעות מסוימות", משתפת טליה. "הרבה אנשים הולכים לפי החוקים וגם אני הרבה פעמים נגררת לזה, אבל האמת שזה עניין של חיבור בין נשמות. אולי הבחור שאני אמורה להיות אתו הוא לא עורך דין אלא חקלאי? אנחנו מונעים מסטיגמות וממוסכמות שוליות שאנחנו לא בוחרים בהן לפי מה שאנחנו רוצים אלא לפי מה שהחברה תאמר. אם כשהייתי קטנה לא היתה לי בעיה לצאת עם מישהו שהוא חייל ואין לו מושג מה הוא הולך לעשות בחייו, היום מפריע לי שאין לו מקצוע ועבודה מסודרת".
"יש שתי תעודות שהן אויבות השידוכים: תעודת הלידה ותעודת ה-B.a, אבל בסוף אנחנו לא מתחתנים עם התעודה ובוודאי שלא עם הגיל. יכול להיות אדם שימצא חן בעינייך גם אם הוא צעיר ממך בשלוש שנים, אבל אנחנו הפכנו את זה לנושא שהוא כמעט טאבו", טוען חיים בן ה-27. "אם אציע לבחור בחורה שהיא שנה מעליו, הוא יאמר לי שהוא לא רוצה לצאת עם סבתא. חייבים לבטל לחלוטין את התפיסה הזאת, כי תפיסת הגיל כחשובה אינה נכונה ואינה טובה. הבנים מאחרים אחרי הבנות בהתפתחות האקדמית שלהם. בחור בשיעור ד בישיבת הסדר יכול להיפגש עם בחורה שנה מתחתיו שכבר לומדת בשנה ב באוניברסיטה. בפגישה השלישית הוא מבקש ממנה את מחברות הפסיכומטרי שלה, והיא בדיוק גומרת מבוא לכלכלה. חמש שנים אחר כך הוא יהיה באמצע לימודי רפואה ויעקוף אותה בסיבוב עשר פעמים, אבל כשהם נפגשו היא הרגישה שהיא יוצאת עם בחור שלא התקדם, אף על פי שהוא גדול ממנה ולפעמים גם מוכשר ממנה".
נתון לשינוי
בנימין (שם בדוי), בן 27, נזעק מהחוקיות שבה מציעים קודם לגבר ורק אחר כך לאישה על מנת להימנע מפגיעה ברגשותיה. "זה שמציעים קודם לגבר זה מגוחך. לגבר אין רגשות?! הוא לא ייפגע אם האישה תסרב לו? אני יותר מאשמח אם יציעו לי מישהי לאחר שכבר הסכימה, ועוד יותר מזה אעריך מאוד בחורה שתרים אליי טלפון כי בא לה עליי".
לעומתו טליה מתחבטת האם שיפור כמות ההצעות שלה שווה את מחיר הכוויות שנכוותה לא פעם. באחת הפעמים הציעו לה בחור, היא הסכימה להיפגש אתו ואילו הבחור סירב להצעה. "נפגעתי, כי הוא באמת לא מכיר אותי. אף על פי שאנחנו בעידן פתוח, אני לא יודעת אם זה חוק שהייתי משנה".
"גברים סובלים מעודף הצעות ונשים סובלות מהיעדר הצעות. לפי החוקיות בהצעות, מציעים קודם לבחור ורק אם הוא מסכים עוברים לבחורה, כדי שהיא לא תיפגע כשיסרבו לה. החוק גורם לבנים לקבל אלפי הצעות והבנות נתקעת בלי שום הצעה. לדעתי זה חוק שאבד עליו הקלח, וכשאני חושבת על מכרה שלי אני שואלת אותה מה מתאים לה, ואם לשאול קודם את הבחור או אותה, והיא כבר תחליט מה טוב בשבילה. ואותו דבר גם מצד הבנים", מעידה מלאך ומוסיפה ששיטה זו גורמת לדרבון הגבר, משום שהאישה כבר הסכימה והיא לא עוד אחת שנמצאת ברשימת ההצעות הארוכה שלו.
"אנחנו כשדכנים לא מציעים לבחורה לפני שהבחור הסכים, כי אנחנו מגוננים על דמעותיה של הבת", מספר פלק מעמותת 'ישפה'. "שאלתי הרבה פעמים בהרצאות אם אולי היה עדיף אחרת, כי החוק הזה פוגע בבנות פגיעה בלתי רגילה, והתחושה שאין לך הצעות היא חלק מהכאב הגדול". חיים ממשיך בקו של שירת: "יכול להיות שעדיף שמתוך חמש הצעות שאציע לבחורה, ארבעה מהבחורים לא ירצו להיענות להצעה, אבל כך לפחות גם לבחורה תהיה האפשרות להחליט לפני כן - ולדחות. לו זה היה כך הבחורה הייתה במקום חדש ומקבלת יותר הצעות. כשבחורה פוגשת אותי היא מסתכלת עליי בעיניים של 'אתה יודע כמה קשה לי ושאין לי הצעות, יש לך כל כך הרבה בחורים ואתה לא עושה כלום בשבילי'. המחשבה הזו פוצעת אותי בכל פעם מחדש. מצד אחר, עוד לא קמו הבנות שאמרו: 'תעשה טובה, תציע לי ואחר כך תציע לו'. אני חושב שזה משהו שאפשר לשנות אם רק ירצו בזה".
הלב והאישיות
ובכן, האם יש צורך לשנות את החוקים? האם השינוי יהפוך את התהליך לנעים יותר ויגביר את זרם הצעות השידוכים? הרווקים אמביוולנטים בעניין.
"אני חושבת שהחוקיות מגבילה את הצעות השידוכים ומשתדלת שלא לראות תמונה ולהיות פתוחה בנוגע לגיל של הבחור שמציעים לי, וגם שלא להצמיד סטיגמות למוסד שהוא למד או לומד בו, לדעת שזה לא תמיד מעיד", משתפת הדר נחשון, בת 26 ממרכז הארץ. "ועדיין יש משהו בחוקיות שמקל מאוד על התהליך, בעיקר בתחילת הדרך. טוב לדעת מי אמור לטלפן למי, זה אמנם הופך את הטלפון לרשמי אבל גם עושה את החוויה לקלה, כי ברור לי מה אני אמורה לעשות ואיך אני אמורה לפעול".
"אני בן אדם הנוטה לחופש, לכן הייתי שמחה אם לא היו כל החוקים הללו ואנשים היו חופשים יותר להגיד את מה שהם חושבים באמת. אני חושבת שצריך לתת יותר מקום לאישה ולא רק לצפות שהגבר יחליט", אומרת טליה, ומוסיפה: "אבל יש משהו שהייתי משאירה - הגבר צריך להמשיך לשלם על האישה, אם כי זו אחת הפדיחות כשהוא משלם עליי ואחר כך אני מחליטה לגמור אתו".
"כל הנושא הזה דפוק! לקחו את הדבר שאמור להיות הכי טבעי בעולם ויצרו ממנו מערכת הכי לא נורמלית שיש", טוען בנימין. "למה הגבר צריך להיות אחראי לכול? יש פה שניים לקשר ולא אחד שמוביל. אני משתדל להימנע מכל החוקים הללו ולאפשר לבחורה שרוצה יותר לבטא את עצמה גם לשלם על עצמה ולהחליט לאן יוצאים, ככה גם אני יכול להכיר אותה טוב יותר. אין לי ספק שלרוב האנשים זה הורס את יכולת הזרימה ואת הפתיחות ופוגע ביצירת קשר נורמלי".
"אני ממש לא קשובה לחוקים האלה, והכי חשוב לי מה הלב שלי אומר ומה טוב לי לעשות", אומרת רות. "כל ההצעות יורדות בגלל הסתכלות על דברים חיצוניים. מה זה חשוב אם הוא נמוך ממני, לא חתיך עולם או קטן ממני בגיל? העיקר הוא הלב והאישיות, כי בסוף זה מה שחשוב, עם זה מתחתנים באמת, ושאר הדברים האחרים נעלמים כלא היו. הלוואי שאנשים לא היו הולכים שבי אחרי זה, כי אז כנראה היו פחות רווקים".
הכתבה היא מתוך עיתון זרעים של בני עקיבא שיופץ בשבת הקרובה בבתי הכנסת (עורכת: יעל רון)