"גם לי מגיע שיראו אותי. אני יוצאת מהקבר שלי בכל בוקר. מתעקשת להישאר בחיים".
את המשפט הזה שמעתי לפני שנה ממשתתפת ב'עבודה שבגוף' שחוותה פגיעה מינית קשה בילדות. הוא היכה אותי בבטן ולא עזב. אותה בחורה גדלה בישוב עם הרבה משפחות שחוו שכול. היא תיארה את היחס לו הם זכו ביום הזיכרון וכמה הרגישה בודדה ובלתי נראית, בלתי ראויה כאשר הסיפור הקשה שלה היה כביכול רק בינה לבינה. לא שייך לקהילה.
ניסיתי לחשוב על זמן בלוח השנה העברית המתאים ונכון להכיל את הסיפור הקולקטיבי שלנו, של נשים פגועות העושות דרך. הימים שבין ט' באב לט"ו באב כמו המתינו למשימה וכמו מעצמו נולד הפרויקט 'באות בטוב'.
במסגרת הפרויקט הוזמנו נשים לשלוח את סיפורי ההתמודדות שלהן עם פגיעות והם הועלו בגלוי או באנונימיות ברשת הפייסבוק.
בתוכי אני יודעת שלא מדובר רק בנשים ולא מדובר רק בפגיעות מיניות. כל איש ואישה, נער ונערה מתמודדים עם בחירות לצאת ממשברים עמוקים, ומסתבר שפגיעות מיניות הן גורם קריטי בדרך לאבדון נפשי.
ט' באב צרוב בתודעה כיום הנורא של השבר. של כל מה שאין לנו. לא תודה, לא ברכה על היש. רק אין.
בקוטב השני, חג האהבה, יום שיש בו סגולות קדמוניות להיתכנות היש ולתיקון הט'. אומרים שבית המקדש יתחיל להיבנות ביום הזה.
אך היקר מכל הוא המסע שבדרך. שכולו צעדים קטנים, קטנטנים, מהמורות ורגעי אושר.
כמה הרבה תלוי בטיבה של הדרך. סלולה או דרך בור. מי היה שם ללוות. האם נעשתה באור רך או בחשיכה גמורה, האם היה קר או חם. ומה היו המזון והמשאבים.
בחרנו להתמקד בה, בדרך. אך סיפורים קשים ומורכבים עלו וסופרו. לרבות מהן הפגיעה היתה קשה וגם המשאבים בדרך כמעט נעלמו. היה סוד, וקור, אשמה ובדידות, ופעמים רבות לא היה מי שיחזיק. ולעיתים היתה סביבה תומכת והיה ברור לכל מי היה הפוגע האשם ומי הקרבן והיתה יד לאורך הדרך.
ההזמנה שלנו ב'באות בטוב' היתה להאיר מחדש על הדרך. לנסות להציע חלופה שיש בה חום.
עצם תהליך הכתיבה היה משמעותי ויקר ערך עבור הכותבות.
פקק השתחרר והסיפור לא היה רק שלהן עוד. משהו רווח.
היו כאלה שהבינו שעליהן ללכת לטיפול.
התמיכה של הנשים הקוראות היתה יקרה כמשאב מרפא, אפילו אם היא ברשת הוירטואלית.
אולם כאן נולד כבר אירוע מחוץ לרשת, כי כמה ברור, לאחוה הזאת יש מקום פנים אל פנים.
מחר, ביום רביעי בשש בבוקר ניפגש במעין ליד ירושלים ויבואו לא רק נשים שחוו 'פגיעה מינית'.
אנו יודעות בידיעה עמוקה שכולנו זקוקים לחסד.
ושכולנו יודעים ונכונים להעניק. המעגל של 'באות בטוב' יהיה של נתינה וקבלה, של התברכות משותפת, מעין טכס התנקות קולקטיבית ואישית. מעגל ריפוי.
מוזמנת כל אישה המבקשת לפגוש אחווה נשית, להיות חלק ממנה, למוסס משהו בלב הפגוע.
הפרויקט 'באות בטוב' התחיל מ'עבודה שבגוף', בית מדרש הוליסטי בו משולבת עבודת גוף, לימוד ימימה, חסידות, לימוד זוהר, מודעות נשית ו'התמקדות'.