פעמים רוצה היה זקני להסביר לצעירי הצאן מה בין דורו לדורנו ומשום שלא רוצה היה לומר דברים קשים בדרך של תוכחה, אומר היה דברים קשים בדרך קלה. כך היה מקיים את דברי החכם באדם "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" - אם רוצה אתה להוכיח אדם, אל תוכיחו באומרך לץ אתה, אלא הוכח לו באומרך כי חכם הוא. כך שנה שלמה המלך ע"ה "בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יִפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם". מיד באומרו זאת היינו מטים אליו אוזננו לשמוע תוכחה מתוך אהבה. ולא היה זקני אומר זאת אלא מתוך דברי תורה, שכך היה בעולמו - דיברו מתוך אהבתה של תורה וכבוד הבריות ומתוך כך רבתה תורה ואהבת הבריות בישראל.
והיה שואל "מדוע הארון כה מיוחד הוא שמשם שרתה שכינה על ישראל?" ומיד מישיר עיניו החכמות בנו וממשיך - תורתנו הקדושה חששה מכך שלא יפרשוה כהלכה ובריות יהלכו ברחובות ופניהם קודרים על ה' ותורתו, והזהירנו הבורא יתברך: "בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ". אותו הארון שמשם דבר ה' לעולם, שהרי "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת", ציוותה תורתנו שלא יסורו בדים ממנו. אבל מאידך גיסא לגבי המזבח נאמר "וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת", הרי שלא נשארו הבדים לנצח בתוכו!?
שאלה זו נשאלה על ידי רבי יוסי ברבי חנינא במסכת יומא. בעת ששאל זאת זקני, היה מסב ראשו מאתנו וסוגר עיניו ולוחש שלא היה רוצה לדבר בגנותם של קדמונים בעזות ובקול רם.
ספר החינוך ענה על שאלה זאת כך: "פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחיפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום ייפול ואין זה כבודו", אך לא נתרצה זקני בכך שכן מדבר הוא בגנותם של ישראל.
פירוש נוסף פירש ר' חיים מצ'רנוביץ בספרו 'באר מים חיים': "כי הבדים כאשר המה בלתי הארון הרי הם מוכנים לכל דבר רע, ורובן רע בלא זה ועל כן צריך האדם לראות תמיד שיהיו הבדים שהם צבא הארץ בטבעות הארון שיהיו מקושרים ודבוקים אצלו בעבודת ה'". לא נחה דעתו של זקני מחששו של ר' חיים, שכן תמה על שום מה יעשה רע בבדים.
והייתה תשובתו: בכל דור ודור ישנם האוחזים בתורה ואינם מניחים לתורה לנוע ולהתקדם לדורם, ויש שמניעים את התורה ואינם רואים את הדברים הנצחיים שבה, לאלו וגם לאלו אומרת התורה: "לא יסורו" - שכן צריכה התורה לנוד, אבל "והובא את בדיו" - תנודתה של תורה היא מתוך קביעותה ולכן אין הבדים קבועים בה. ממילא שכינה מעל הארון תיתן קולה, והיו הדברים מאירים כמעמד הר סיני.
הרב שוקי רייך הוא ראש המכון להסמכת רבנים ע"ש יוסף וגיננדל שטראוס וראש המכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד מבית אור תורה סטון