על המסתור

בפרשת הסוטה המופיעה בפרשת נשא, יש חשיבות למקום המסתור:

וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה.

המעשה האסור מתרחש בסתר. המרחב מתחלק למקומות גלויים ומקומות נסתרים, במקומות המסתור מתרחשים מעשים אסורים ואפלים. בסתר מתרחשת ההסתה:

כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ אוֹ-בִנְךָ אוֹ-בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ--בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ. (דברים י"ג ז')

בסתר מחביאים את העבודה הזרה:

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה', מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר; וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ: אָמֵן. (דברים כ"ז ט"ו)

בסתר מתרחשת הכאה:

אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל-הָעָם: אָמֵן.

בסתר עושים דברים שמתביישים בהם:

וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ, וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד, כִּי-תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר-כֹּל, בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ, בִּשְׁעָרֶיךָ. (שם כ"ז כ"ד)

על כן יש מגמה להוציא את הדברים שנעשו בסתר אל הנגלה, אל אור השמש:

כִּי אַתָּה, עָשִׂיתָ בַסָּתֶר; וַאֲנִי, אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. (שמואל ב' י"ב י"ב)

לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ--לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב, תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי; אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים. (ישעיהו מ"ה י"ט)

לסתר יש גם הופעה נגדית, חיובית. הסתר הוא מקום השמירה:

כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי. (תהילים כ"ז ה')

הסתר הוא מקום מושבו של ריבונו של עולם:

יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.

הסתר הוא מקום הראשית של האדם:

לֹא-נִכְחַד עָצְמִי, מִמֶּךָּ:אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר; רֻקַּמְתִּי, בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. (תהילים קל"ט ט"ו)

מהו סודו של המסתור, המנקז אליו רוע ואופל יחד עם קירבה ושמירה?

המרחב הגלוי הוא מרחב רמוס, המוני אנשים מהלכים בו ופורצים גבולותיו. יש כמיהה ראשונית לאדם לחרוג מהמשומש אל הראשוני. רבי נחמן מברסלב נתן לכך ביטוי בסיפור הראשון שסיפר, 'מעשה מאבידת בת מלך'. הסיפור מספר את סיפורה של בת המלך שאבדה, והמשנה למלך יצא לחפש אותה:

והיה הולך אנה ואנה זמן רב במדבריות ובשדות וביערים, והיה מבקשה זמן רב מאד. והיה הולך במדבר וראה שביל אחד מן הצד, והיה מיישב עצמו: באשר שאני הולך זמן רב כל כך במדבר ואיני יכול למוצאה, אלך בשביל הזה אולי אבוא למקום ישוב.

המקום הנסתר הופך בעולמה של תורה גם לרובד הנסתר שבתורה. 'סתרי תורה' מסמנים אותו, למרות שאין לנו הבנה ברורה מהו המסומן:

אמר רבי אמי: אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים (ישעיהו ג) 'שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש'. (חגיגה י"ג ע"א)

לא רק הסתרים הם נסתרים. חכמים יצרו את עולם בית המדרש בו עוסקים בתורה ה'נגלית'. מושג היסוד של בית המדרש הוא ה'חידוש':

מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני רבי יהושע מפקיעין. אמר להם רבי יהושע: מהחידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: רבי תלמידך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אי אפשר שלא יהא חידוש בבית המדרש. (תוספתא סוטה ז' ו')

התלמידים אומרים כי היותם תלמידים מונע את החידוש, הם שותים את מי המורה ולא מחדשים. אך המורה החכם מלמד כי אין בית מדרש ללא חידוש, והחידוש הלא הוא מה שעד כה היה נסתר. לדעתי, אין הבחנה חדה בעולמם של חכמים בין תורת הנסתר לתורת הנגלה, שתיהן תורת בית המדרש המחדש הן:

אין דורשין בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשניים; ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. (חגיגה ב' א')

יש עולם שלם של מקורות הנדרשים ללא הגבלה, ויש שלושה תחומים בהם יש הגבלות. אך השונות קטנה ביחס למכנה המשותף: הכל שייך לעולם ה'דורשין', עולם המדרש ובית המדרש. בתוך עולם זה לא מסתפקים בהעברת מסורת אלא יוצרים ומחדשים ומכאן יסוד הסתר המתגלה על ידי המדרש.

נחזור לשאלת היסוד אותה שאלנו - מהו סודו של המסתור, המנקז אליו רוע ואופל יחד עם קירבה ושמירה? בסתר מתרחשים דברים שונים מהרגיל. על כן המסתור מושך את הפושע האפל, זה הרוצה לפעול באופן שונה מהרגיל המתרחש בגלוי. אך המסתור מאפשר גם את הקרבה היתרה, זו שאיננה מתאימה לרשות הרבים הגלויה.

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ. (שיר השירים ב' ח')

הסתר והמסתור מהווים מקום במרחב, נקודת בחירה בין יצירת חלל פנוי של רשע ופשע ובין יצירת חלל עוטף של אהבה וחום.

ד"ר משה מאיר, עמית מחקר המכון שלום הרטמן בירושלים