במסכת ברכות (כח ב) מספרת לנו הגמרא: "כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו" ובקשו ממנו: "למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי העולם הבא". ומבאר הראי"ה קוק (עין אי"ה שם פ"ב אות לב) שבקשת התלמידים היתה שילמדו אותם איך אפשר להיות מחוברים לחיים המעשיים, אורחות שהם בתוך החיים, ובאמצעותם 'ונזכה בהם' להגיע לחיי העולם הבא. ורבי אליעזר בתשובתו מלמדם כמה דברים ובהם: "מנעו בנכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים - ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא". מה תשובה לבקשתם יש בדבריו של רבי אליעזר? מבאר הראי"ה: שמה שאמר להם: "מנעו בניכם מן ההגיון", כוונתו היא שלא יעסיקו את שכלם של הדור הצעיר בטל ילדותם בענינים מופשטים שאין לחיי היום־יום עסק בהם, כמו מה שאחורי הטבע וכיוצא בזה, אלא תתנו להם מזון רוחני שיש בו גם המחשה במראה עינים, כמו עניני ההלכות המעשיות ודרכי המדות הישרות לפי פשוטן ורוב עניני התורה המעשית. ואחד הדרכים להשיג את זה הוא: "והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים", שהברכים של תלמידי החכמים מציינות את התנהגות המעשית של התלמיד חכם בפועל בעניניו הארציים, שהבנים יראו איך ת"ח מתנהלים בחייהם המעשיים בהדרכה שכלית במדה ובמשקל, ואיך הם נותנים עת וזמן לכל חפץ. אבל אל תדחקו את הבנים להיות אצל תלמידי חכמים בשעה שהם עסוקים בדברי מושכלות גבוהים שהם נערכים לפעמים בהתרגשות נפש עצומה בשאיפתם אל הטוב ואור ה' יתברך, כי במפגש כזה עם תלמידי החכמים לא יוכלו הבנים הקטנים במדרגתם ההתחלתית לקנות מזה דרך טובה שיוכלו לחקות אותה במידה הממוצעת המתאימה לכלל בני האדם, על כן תדאגו להושיב את הבנים בנערותם ללמוד מתלמידי החכמים דווקא את הענינים הטפלים, שעומדים בתחתית המדרגה, ודווקא הנהגת תלמידי חכמים בחייהם המעשיים הם שנותנים לשוהים במחיצתם אומץ וחיזוק לדרכי הטוב הגבוהים, בבחינת 'גדול שימושה יותר מלימודה'. ובשביל כך, כלומר על ידי כך, תזכו לחיי העולם הבא, אף אם לפי הדמיון נראה הדבר כאילו בכך הוא מתרחק מהאושר הרוחני, אבל באמת דווקא הדרך הזו היא המקרבת אותו בדרך ה', שממנה יזכה לחיי העולם הבא.
גם ספר בראשית מושיב אותנו "בין ברכי תלמידי חכמים", והוא בבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה. בפתיחתו לספרו 'אהבת חסד' מוכיח החפץ־חיים כי אין לך פרשה בספר בראשית שאין בה מעשה חסד: פרשת בראשית - הכנסת כלה, "מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון". פרשת נח - כיבוד אב, בה בני נח מחפים על קלון אביהם. פרשת לך לך - הצלתו של לוט ע"י אברהם למרות שלוט גרם זאת לעצמו כשהלך לגור בסדום, אעפ"כ התחסד אברהם עמו. פרשת וירא - כולה מלאה חסד: ביקור חולים, הכנסת אורחים, בקשת אברהם על סדום, ומכאן לומדים שצריך כל אדם להטיב לבני אדם בכל מה שיוכל. פרשת חיי שרה - הספד על שרה וקבורתה וחסד רבקה לאליעזר. פרשת ויצא - נדר יעקב לתת מעשר כספים. פרשת וישלח - קבורת דבורה מינקת רבקה וקבורת רחל. פרשת וישב - ניסיונות ההצלה של ראובן ויהודה ואי הלבנת הפנים של תמר. פרשת מקץ - לתת לאורחים צדה לדרך כאשר נהג יוסף עם אחיו. פרשת ויגש - חסד יוסף לאוכלוסיה המצרית שכלכל אותם על אף שיכול היה לקנותם לעבדים. פרשת ויחי - כיבוד אב של יוסף ליעקב: "אנכי אעשה כדברך", וכן ביקור חולים, או תמיכת יוסף באחיו: "אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם", והשכנת שלום בין האחים: "אנא שא נא פשע אחיך". ועל הפעולות הארציות הללו אמרו: "מעשה אבות סימן לבנים", והם הם המזכים את האדם לחיי העולם הבא.