פרשת בלק שונה מכל הפרשות המוכרות לנו בתורה. אנו רגילים לקרוא בתורה על הנעשה בתוככי מחנה ישראל. על מה שמתרחש אצל עמים אחרים אין התורה מרחיבה. והנה, בפרשת בלק אנו קוראים סיפור ארוך המתנהל כולו אצל הגויים, בלי שום קשר למהלכים הפנימיים בתוך מחנה ישראל. קרוב לודאי שאלמלי נכתב הסיפור בתורה, איש מעם ישראל לא היה יודע כיצד שכר בלק את בלעם לקלל את ישראל ומה קרה לאחרון עם האתון שלו. רק משה, שבנבואתו כתב את 'פרשת בלעם' (ולא בלק! על פי בבא בתרא יד ב) גילה לנו את מה שהתנהל שם.
עובדה זו מעלה בפנינו את השאלה - האם באמת יש לנו צורך בפרשה זו? ודאי, שהתורה לא היתה חסרה דבר אלמלי היינו קוראים על מעשה בלק ובלעם. אמת, יש שם מעשייה נחמדה, אבל מנגד היו בוודאי עוד הרבה ניסיונות פוליטיים וצבאיים לפגוע בישראל בקרב עמי האזור שלא צלחו, ובכל זאת התורה לא מספרת עליהם. מדוע אפוא חשוב לנו לקרוא את הפרשה הזאת דווקא? מדוע סיפר משה לעם ישראל על מה שקרה שם?
כמדומני שהאירועים הקשים האחרונים שחווינו כעם מסוגלים לספק את התשובה. ספר במדבר עשיר בתלונות ועונשים על ישראל. החל מבפרשת בהעלתך אנו קוראים כמעט מדי פרשה על מריבות ותלונות ועונשים. רבים מעם ישראל מתים וגם המנהיגים נענשים בעקבות חטאיהם (האחרון היה משה שנענש באי-הכניסה לארץ). דבר זה יש בכוחו לרפות את ידי עם ישראל. לכאורה עולה הרושם שעם ישראל הוא עם מקולקל ובעייתי. אבל אז, באמצע התלונות והבעיות, שולח אותנו הקב"ה לקבל תמונת מצב עלינו מבחוץ. למשך פרשה אחת הוא מראה לנו כיצד אנו נראים בעיני האחרים, כמה עוצמה יש בנו (ויקץ מואב מפני בני ישראל), כמה ברכה יש בנו (כי ברוך הוא), כמה צניעות וטהרה יש בנו (מה טבו אהליך יעקב וכו'). לעתים, מרוב ויכוחים פנימיים ומריבות, אנו שוכחים שעם אחד אנחנו, עם עוצמות וגדלות נפש. לשם כך, התורה לוקחת אותנו לרגע החוצה, מספקת לנו פרספקטיבה על מי שאנחנו באמת. כך חוזרת האמונה שלמרות כל הבעיות בדרך, אנו עם מיוחד ומבורך.
עברנו השבוע חוויה קשה ביותר. שלושה מילדינו נטבחו על ידי רוצחים שפלים. כמובן שאיננו יודעים מדוע זה קרה, אבל כשאנו רואים את הסולידריות שצמחה בעקבות כך בעם ישראל, וההזדהות עם המשפחות, אנו יכולים לראות כיצד במותם, העניקו לנו שלושת הטהורים את המתנה היקרה מכל: אהבת חינם. כיצד הם הזכירו לנו שעם אחד אנחנו - דתיים, חילונים, מתנחלים ותל אביבים. למשך 18 יום, כולנו קבלנו מבט מבחוץ על עצמנו. תפסנו פרופורציה. גילינו שלמרות כל המחלוקות בתוך העם, אחים אנחנו. כתף אל כתף אנו עומדים יחד אל מול האויב שמחוץ.
מעט חבל שהמסר הזה הגיע בצורה כה כואבת. עדיף היה אילו היה הופך הקב"ה את כוונת המחבלים לטובה, כפי שעשה אצל בלעם, והנערים היו ניצולו. אבל הדבר נעשה. המועט שביכולתנו לעשות כעת הוא להמשיך את אותה רוח של סולידריות ואהבת ישראל. להרבות באחדות ובחסד. לשים את המחלוקות מאחור ולזכור שלמרות הכל - עם ישראל ברוך הוא.
הכותב הוא רב קהילת ישראל הצעיר, רמת פולג, נתניה