חדשות כיפה

רבקה הישראלי על ההחלטה להתגרש: "זו בחירה בחיים"

בראיון ראשון מאז שהחליטה להתגרש מבעלה שנפצע באורח אנוש בצוק איתן, מספרת הישראלי על הצעד שעשתה. על התגובות הקשות למהלך אמרה כי היה לה "עצוב שאנשים הרשו לעצמם לשפוט בלי שנחשפו לכל מה שעבר עלינו"

רבקי ויהודה הישראלי לפני הפציעה

צילום: מתוך דף הפייסבוק

יותר משלוש שנים לאחר שבעלה נפצע באורח אנוש מפגיעת רסיס בראשו במבצע צוק איתן, ומספר חודשים לאחר שהחליטה להתגרש ולהמשיך הלאה, סיפרה רבקה הישראלי על תקופת הפציעה, החששות, הלבטים, האכזבות ולבסוף על הכיוון החדש שבחרה והתגובות שקיבלה על כך.

הישראלי סיפרה בראיון ל'ידיעות אחרונות' בסוף השבוע כי היה שלב במהלך הפציעה שבו האופטימיות חצתה גבולות. זה קרה כשראש הישיבה של בעלה לשעבר יהודה, הגיע לביקור, "הוא ניגש למיטה ושאל רטורית, 'יהודה, מה נשמע? ויהודה ענה, 'בסדר'. היינו בשוק. הרב שאל בזהירות, 'יהודה, אתה דיברת כרגע?' ויהודה ענה לו, 'כן'".

למרות השמחה הגדולה על התקדמותו של הישראלי, אצל רבקה החחששות לא התפוגגו, "אני ראיתי אותו באמת, והוא לא היה יהודה שלי, יהודה שאני מכירה. אם אתה כבר בהכרה, למה אתה לא חוזר לגמרי? יש לך ילדים, יש לך אישה, למה אתה לא חוזר אלינו? ואז גם מחלחלת ההבנה שזה לא תלוי בו, שזה חלק מהפגיעה שלו".

על הרגעים שבה התבשרה עך הפציעה הקשה היא אמרה: "הייתי בחודש תשיעי, בבית של ההורים שלי, ופתאום התחילו להגיע שמועות על גולדין. כששמעתי את שמו, נלחצתי, כי אמנם יהודה היה מרימון והדר מהפלס"ר, אבל שניהם היו שייכים לגבעתי, ובחדשות זה ממש לא נשמע טוב. פתאום הייתי מאוד לחוצה. הבנתי שזה לא משחק ילדים. ניסיתי להתקשר לשלישה של יהודה והיא לא ענתה לי, אז נלחצתי עוד יותר. הרדמתי את צוריה בחדר ופתאום אמא שלי נכנסה וקראה לי לסלון. ראיתי את הפנים שלה ומיד הבנתי. הלכתי אחריה, ראיתי את הקצינים במדים וחשבתי שיהודה מת. הם אמרו שהוא פצוע, אבל לא האמנתי להם. היו כמה דקות של משא ומתן, של 'אתם עובדים עליי, הוא לא בחיים', כי ממתי מגיעים הביתה להודיע על פצוע? רק כשהם אמרו, יש מונית שמחכה למטה כדי לקחת אותך לבית החולים סורוקה, התחלתי להאמין".

לדבריה, זה שיהודה נפצע מאש כוחות צה"ל לא היווה גורם משמעותי בכאב הגדול, "זה לא משנה. מבחינתנו זו מלחמה, ובמלחמה גם דברים כאלו קורים".

על הקושי הגדול שחוותה בהמשך ניתן ללמוד מהרגשתה בימי הזיכרון לחללי צה"ל, "ביום הזיכרון הראשון הרגשתי שהמשפחות השכולות מקבלות מקום והכרה לבטא את האובדן שלהן, ולי אין מקום לבטא את האובדן שלי. הרגשתי שאני נדחפת, שיום הזיכרון שייך לאלו שלא חזרו במובן אחר. אבל גם אני רציתי לזכור את יהודה כמו שהיה לפני כן, וגם אני רציתי שיהיה מקום לכאב מהסוג שלי. הרגשתי שאיבדתי, ומצד שני לא העזתי להגיד את זה למישהו. היום אני מעזה להגיד, אבל אז אנשים אמרו, תגידי תודה שהוא פצוע, שהוא לא מת. הם לא הבינו שזה הרבה מעבר לזה. הכל היה כרוך בהמון כאב ותסכול ובעיקר חוסר אונים".

לדבריה, היא קיבלה לא מעט תמיכה מהסביבה, אך לצד זה היא ציינה כי כמעט אף אחד לא באמת הבין אותה, "קיבלתי הרבה תמיכה, אבל לפעמים הרגשתי שאנשים לא מבינים מה אני חווה. היו כל כך הרבה מושגים שהייתי צריכה להגדיר לעצמי כי אף אחד לא מצא את המילים הנכונות והתגובות לא תאמו את מה שהרגשתי. הסביבה לא הבינה את התהליכים שאני עוברת. את האובדן שאני חווה. האנשים לא הבינו. הם אמרו, הרי בעלה חי. הם לא יכלו להבין שאני הולכת לישון לבד וקמה בבוקר לבד ורק אני אחראית לשני ילדים קטנים, ואני לא יכולה לצפות שמשהו ישתנה, כי אף אחד לא מבטיח לי שמשהו ישתנה".

הישראלי לא משווה בין הכאב שהיא חוותה לזה של הורי יהודה, ""אישה חווה משהו אחד, והורים חווים משהו אחר. כל אחד מביא תפיסות חיים וסגנון התמודדות משלו. קשה לערוך השוואה בין מה שהמשפחה חווה לבין מה שהאישה מרגישה".

לפני מספר חודשים החליטה רבקה שעם כל הצער והכאב העצון, היא מעוניינת להמשיך את חייה ולחפש כיוון מעט יותר "נורמלי". בגילוי לב היא אמרה כי מרגישה "שזו בחירה בחיים. בחרתי לא להישאר במקום של העצב ושל ההישרדות. בחרתי להעניק לילדים שלי ושל יהודה חיים של שמחה ואמא שקמה בבוקר עם חיוך והולכת לישון בלילה בידיעה שהיא עושה את הכי טוב שאפשר בשבילם. בחרתי עבורם חיים נורמליים בתוך מציאות לא נורמלית".

צילום:

"המשפחה שלי תמכה בי מאוד", היא סיפרה על הזמן שלאחר הגירושין, "היו שלבים שהיא התקדמה עם זה בלעדיי, ואני הייתי כמה שפחות מעורבת, כי גם ככה זה היה כל כך מטלטל. אמא שלי והרב של יהודה וכמה חברים השתדלו לעשות את כל מה שאפשר כדי להגיע למקום הזה בצורה הנכונה ביותר. בהתחלה היו השלבים שיהודה בכלל לא היה יכול לתת גט, ויש לי המון הכרת תודה לאלוקים שיהודה בכלל הצליח להגיע למקום הזה של מסירת הגט. הרבה שערים נפתחו לי בדרך. גם מול בית הדין. לפעמים כותבים על דיינים שהם מנסים לעשות חיים קשים, אבל אני הרגשתי שישבו שם אנשים טובים שרצו לעזור כמה שאפשר במסגרת ההלכה. הם כל כך הלכו לקראתי ועשו את זה בצורה הכי מבינה ורגישה".

על השאלה האם היא שוחחה על החלטתה עם יהודה היא אמרה: "כן, אבל לא יותר מדי, כי זה היה קשה. כי כל הזמן הייתי שם בשבילו, והייתי מגייסת שמחה והרבה אנרגיות טובות למפגשים איתו, ופתאום הייתי צריכה להציג לו גם את הקושי שלי, את הבדידות, את הכאב. זה לא היה פשוט. אבל היה לי חשוב לדבר איתו, גם בשביל עצמי".

בעקבות המהלך ולאחר שפרסמה על כך פוסט בפייסבוק, קיבלה רבקה תגוהבות תמיכה רבות לצד כאלה שהעבירו עליה ביקורת, לעתים בוטה מאוד. לטענתה, היא לא לקחה את התגובות בצורה קשה אך היא הוסיפה כי היה לה "עצוב שאנשים העזו לשבת בבית ולהגיב בלי שום הבנה שהם בעצם לא מבינים כלום. היה לי עצוב שאנשים הרשו לעצמם לשפוט בלי שנחשפו לכל מה שעבר עלינו. אבל אני לא כועסת או פגועה. אני נושאת באחריות על הבחירה שלי ועל המשמעויות שלה. היו אנשים שלקחו קשה את הקטע של אלוקים בפוסט. הם שאלו, למה הפלת את זה עליו? הרי לא התגרשת בגלל אלוקים אלא בגללך. ואני לוקחת את זה על עצמי כמובן, אבל מאמינה שאלוקים היה איתי גם ביכולת לבחור. כאדם מאמין לא יכולתי שלא לראות את אלוקים בכל הסיפור הזה".

מאז שהתגרשו ההורים של יהודה לקחו על עצמם באופן בלעדי את הטיפול בבנם, "המשפחה של יהודה מאוד תומכת ומחבקת את הילדים. הם מזמינים אותם לשבתות, מביאים אותם ליהודה. במשך השבוע הוא באשפוז יום בדירה עם אבא שלו ומלווה, ובסופי שבוע הוא נוסע לבית הוריו בעפרה. יש לי המון הערכה על שהם נושאים עכשיו בנטל הליווי של יהודה. ויש בי הרבה הכרת הטוב ליהודה על הזכות להיות לצידו ועל פרק החיים המשמעותי שהוא העניק לי. אין לי ספק שהוא ימשיך ויהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו".

לסיום היא דברה על העתיד ואמרה: "כל מה שאני יודעת כרגע הוא שהקדוש ברוך הוא פתח לי פתח. הלכתי דרכו, ומפה והלאה הדרך ארוכה. אחרי שלוש שנים של קושי וכאב, יש בי מקום שרוצה לחזור לשמחת החיים הפשוטה, התמימה. לפעמים אני מסתכלת על הילד הקטן שלי ואני אומרת לעצמי, אם הוא יכול להיות בסיטואציה הזו עם כזו פשטות, כזו שמחת חיים, גם אני יכולה".

10.09.2017

1. וואלה , דבורה הנביאה נהיית (איכפתניק)

רבקה
או שמא צריך לכנות אותך רבקה הנביאה.
לא מנסה להיכנס לתחושות האישיות.
אבל מספיק עם כל הבלה בלה בלה האלו...
מאיפה את יודעת מה רצה אלוקים?
אולי הוא רצה שתתנהגי כאשה העומדת לצד בעלה בטוב וברע?
מה את מקשקשת מ
" מה עובר עלינו"? מה עבר עלינו" .. "אנשים לא מבינים"?... רק לך יש צרות בעולם את חושבת ?
איפה את חיה?
את פשוט עוד לא עברת את הרוביקון האמיתי של אהבה ללא קבלה את צעירה שעוד אוהבת באמת את עצמה יותר מאשר כל אחד אחר...

מספיק לכתוב ,מספיק לשתף דיי לכאבים... סעי לך לדרך חדשה ותעזבי את כולם עם המחשבות שלך ...שבאמת לא מענינות אף אחד.

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

2. האמת יש בזה משהו מעיק בניסיון מתמיד להכניס את כולם לחיים שלך (תמר)

בהתחלה הסברתי את זה בכך שבחברה הדתית מקובל להיכנס לקרביים של הסובבים שלך בלי שהתבקשת ולכן רצית להקדים את התרופה למכה ולהסביר לכולם למה נהגת כך או אחרת. אבל את בעצמך עושה אותו דבר, אני מבינה שיש לך צורך לשתף אבל אנחנו לא חברים ולא משפחה שלך, את לא חייבת לנו דין וחשבון, מספיק עם הסטריפטיז הרגשי הפושה בכל אמצעי התקשורת ומכניס את הקוראים לחלקים הכי אינטימיים של חיי הבן אדם. זה קצת מביך. עברת הרבה, צאי לדרך חדשה, מי שמבין שיש בחיים דברים מורכבים לא מתחיל להאשים ולשפוט אותך אבל מספיק. קחי אחריות, תעזבי את האלהים בשקט, אף אחד לא יודע לא רק מה הוא רצה אלא אם הוא קיים בכלל אז שוב, קחי אחריות ותלכי איתה עד הסוף. מאחלת לך שלווה בחיים, לך ולילדים שלך וגם לבעלך לשעבר.

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

3. ריבקי מרגשת ומדהימה! מגיע לך רק טוב! (תתעלמי מכל הסתומים) (מירי)

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

4. אל תדון אדם עד שתגיע למקומו (אפי)

לכל היוצאים נגד רבקי, איך אתם מעיזים לדון אותה לכף חובה? אף אחד לא היה במקומה ושלא יהיה. מגיע לה חיים טובים ונורמאלים

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

5. לכל המגיבים (מרדכי )

חז"ל אמרו אל תדון את חברך עד תגיע למקומו הרב'ה מגור אמר היות ולא תגיע אף פעם למקומו אז על תדון.
הדברים מורכבים ולא פשוטים זה שכל אחד חושב שיודע הכל הבעיה היא קודם כל שלו
כל מה שנותר זה להתפלל להצלחת כולם לרפואת יהודה יצחק
להצלחה לרבקה בדרכה שתדע רק שמחה וטוב
בהצלחה לילדים המתוקים
ולכל השאר שחושב שיש לו זכות לדון ולשפוט לא יזיק קצת ענווה ובעיקר תפילה של לא להגיע לנסיון

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

6. רבקי יקרה (( אל תתייחסי לכל התגובות המרושעות))

זכותך להתגרש ואת לא חייבת דין וחשבון לאף אחד.
אף אחת לא רוצה להיות נשואה לאדם סיעודי. זה ברור.
את בחורה צעירה, כל החיים לפניך.
מאחלת לך שהקב"ה ישלח לך חתן מצויין ותזכו להקים משפחה לתפארת.

ובאמת שאל תתייחסי לתגובות המרושעות. אנשים יודעים להתחבא מאחורי המקלדת אבל בחיים לא יהיו מוכנים להתנדב להתחלף איתך.

שתהיה שנה של בשורות טובות.

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

7. אף גבר לא חוזר משדה הקרב כפי שהוא יצא אליו (רעיה ואם של הלומי קרב)

המקרה של רבקי ויהודה הישראלי, הפיל אצלי אסימון נוסף, כנראה שיש אלוהים בשמים, אחרת לא היה מזמן לדפי העיתון את המקרה.

אתייחס אליו רק כמשל.

כל עוד אמהות לבנים ורעיות (באופן כללי ציבור הנשים) יתחמקו מלשלם את מחיר המלחמה, הן תשלחנה לשם את הגברים. מעולם לא היו בשדה קרב, הם לא יודעים את מוראותיו. הן לא יודעות שמלחמה היא לא משחק ילדים. הפקדת זרע בידי חיילים סדירים עם גיוסם, שתאפשר להוריהם את שמחת הסבתאות....והיה אם חו"ח...או היכולת לאם שכולה להרות "תחליף", לבנה שנפל, בזכות טיפולי הפריה, והקלות ההלכתית לשחרר רעיה מנישואיה לנכה צה"ל.....כל אלה הופכים את הגבר בגיל השירות הצבאי לאמצעי לחימה, כשהדגש הוא על אמצעי, במקום להיות תכלית חיי הוריו ו/או רעיתו. לאמצעי, יש תחליף. כך אני רואה את הקלות בה שיחררו הדיינים את רבקי מלטפל באישה, אותו שלחה לשדה הקרב במו ידיה.....איך במו ידיה? על דרך הייצוג. הזוג שייך לקהילה הדתית לאומית שמפלגתה היא הבית היהודי בראשו של בנט, קהילה שנטלה לעצמה את הזכות המפוקפקת לנשל מכל ארץ ישראל המקראית את יושביה הלא יהודים. אותה קהילה המעדיפה אדמה על פני אדם (יהיה הלוחם היהודי המוקרב על קידוש השם, יהודה הישראלי,למשל, ואויביהם הגויים). קהילה שמנהיגיה הרבניים והפוליטיים, נושאים את שם השם לשווא בהקריבם את בנינו ובני זוגנו במדיניות פשיסטית אימפריאליסטית. יהודה נפל קורבן להגדרת המלחמה כמלחמת מצווה......ופה נשאלת השאלה: הוא מסר את נפשו, פשוטו כמשמעו, עשה את מה שמנהיגיו שכנעו אותו שזה רצון השם. (שזה חילול השם גדול, להתיימר לדעת את מעשה המרכבה)....איזה תפקיד מצווה האישה במגזר הדתי-לאומי למלא כשבן זוגה חוזר מהקרב שבר כלי?

אין לי אלא להגיע למסקנה: כדי שהעם ימשיך לתמוך במלחמה שרק מנהיגיו מרוויחים ממנה הון פוליטי והון כלכלי (מבלי לשלם את מחירה....ובהקשר זה......היכן בניו של נתניהו שירתו), צריך לשכנע אותם שברצות אלוהים, במלחמה צודקת הצד הצודק לא נפגע. ואם הוא כן נפגע, זה בגלל שבניגוד לרצון השם, אנחנו אנושיים כלפי האויב. מילה אחת לגבי זה. גם אם לא היינו אנושיים כלפי האויב והיינו מבצעים פשעי מלחמה רבים ממה שאנחנו מבצעים בפועל, אין דבר כזה שהצד (גם אם הוא צודק, וגם אם מדובר במלחמת אין ברירה) המנצח לא מפסיד (לא משלם מחיר כלשהו).

וזה כנראה הצדק האלוהי: בניגוד לאמרה הרומאית "אלוהים הולך עם החזקים", מי שמשתמש בכוחו הצבאי העדיף כדי להכניע חלש ממנו.....ישלם מחיר.

כאמור, ההשקפה הדתית לאומית (בעזרת השם) והחילונית (בכוחנו הצבאי) הפשיסטית המעודדת מדיניות התפשטות (מה על המשפט החכם של חז"ל: שניים אוחזים בטלית. ויחלוקו), "כולה שלי מהים ועד הנהר הגדול", מנסה ליצור מצג שווא, שניתן להשיג את המטרה מבלי לשלם מחיר. מלחמה בחינם? אין דבר כזה. על העדר אנושיות כלפי היריב, ישלמו חיילי צה"ל בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג.......יתרה מכך, וזה כבר לקראת סוף דברי......הגברים במדינת ישראל, גם אם הם תמימים ומסורים, הם לא עד כדי כך מטומטמים: לא לנצח יסכימו שיתייחסו אליהם כאל אמצעי יצור וכאמצעי לחימה, ואמצעי רביה.....וזאת כבר ראיתי בתגובות של טוקבקיסטים גברים לנושא הנדון (יש אלוהים בשמיים).....לשאת במחיר הכלכלי של המלחמה המתמשכת כמפרנסים, במדינה בה צריך שלוש משכורות למשפחה, ולא יהיו מוכנים לצאת אלי קרב, כשאין להם בית (הן כפשוטו והן כמשמעו) לחזור אליו.

וכהערה לסיום: אין גבר שחוזר משדה הקרב כפי שהוא יצא אליו. זה לא רק יהודה של רבקי, זה גם "א" שלי, בעלי, ו"ב" שלי, בני, ו"ג" שלי, חתני....הוא חוזר עם פגיעה נפשית כלשהי. כשנשאלה קצינת בריאות הנפש בצה"ל במיל' בועדת הכנסת שדנה בסוגיית הלומי הקרב, איך ניתן למנוע הלם קרב? תשובתה הייתה: אל תשלחו אותם לשדה קרב.
ואם בסוגיית מחיר המלחמה אנו דנים: שווה לחקור כמה מתוך המקרים של אלימות במשפחה היא תוצאה של שירותו הצבאי של הבעל (פגוע נפש בהכרח).

טוב עשו הדיינים שהכניסו גול עצמי לששים אלי קרב.

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

8. לא מקנא בה (מומו)

איזה מצב בלתי אפשרי...

כל החלטה שמקבלים במצב כזה ראויה להבנה ולהערכה.

ה' ישלח ברכה לך וגם ליהודה.

(וחבל שיש תגובות כל כך שיפוטיות ומטופשות)

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

9. למה מפרסמים תגובות כל כך נוראיות? (פניה לאחראים באתר)

למה אתם לא מוחקים תגובות כל כך מזעזעות שאנשים כתבו כאן?
איזה טוב זה מוסיף בעולם?
עם הכתבה הזו אנחנו מסיימים את תשע"ז ונכנסים לשנה חדשה? ככה?

דווח על תגובה לא ראויה
10.09.2017

10. התגובות המרושעות כאן גורמות לשיערותיי לסמור (נעמה)

רבקי יקרה, תהיי שלמה עם החלטתך, ואל תתני לאף אחד לגרום לך להרגיש רע עם עצמך. אף אחד לעולם לא ידע באיזה מצב את עומדת. רק את רואה את כל התמונה. לאף אחד אין זכות לשפוט. כל החלטה שלך ראויה להבנה. בהצלחה רבה לך, השם יהיה בעזרך.

דווח על תגובה לא ראויה
11.09.2017

11. לרבקי: חיבוק גדול. למגיבים: השתגעתם??? תכנסו בבקשה. (מיכל)

לרבקי: חיבוק גדול בשם עם ישראל השפוי שיודע מה את ומשפחתך הקרבתם בשבילו, ומאחל לכם מהיום חיים טובים ושמחה.

למגיבים: השתגעתם??? מה עובר עליכם?? בכל יום מתגרשים כאן אנשים מסיבות שונות ומשונות, ואף אחד לא מכסח אותם ומשמיץ אותם. אנחנו לא חברה קתולית.ברור לכולם שמותר להתגרש.

ודוקא את הצעירה הזאת - שהקריבה הכל בשבילכם, שסובלת כל כך הרבה, אותה אתם משמיצים? מנסים לחנך בלי להבין כלום??
תכניסו לראש - לא מדובר פה סתם במישהו שבעלה פצוע קשה או נכה.כל עוד היתה תקוה שזה המצב, היא היתה צמודה אליו.
למרבה הטרגדיה, ברור כיום שאין לה את בעלה. הוא אינננו. במקומו יש מישהו ברמה מנטלית של ילד קטן שלא מסוגל לתפקד כבעל או כאבא. הייתם נשארים בגיל 26 "נשואים" למישהו כזה?? הייתם רוצים לראות את הבת שלכם ככה? האם לילדים הקטנים שלה לא מגיעים חיים נורמלים? האם יהודה - כפי שהיה, היה רוצה את זה בשביל אשתו והילדים שלו??
אז תשתקו, תבקשו סליחה עכשיו לפני ראש השנה, תנו לה חיבוק גדול ותשאלו מה אפשר לעזור. המעט שאתם יכולים לעשות למען אנשים שהקריבו את כל היקר להם בשביל המדינה הזאת.

דווח על תגובה לא ראויה
11.09.2017

12. לרבקי, מקווה שאת לא קוראת את התגובות פה (איתן)

אבל אם כן, התעלמי מהתגובות המכוערות, הטפשיות והשופטות.
יישר כח וחזקי ואמצי!!

דווח על תגובה לא ראויה
11.09.2017

13. אז אפשר להבין (אחת העם)

מכל התגובות הסכריניות המאוסות שתומכות ברבקה, שיש כאן הרבה אנשים שיעיפו לכל הרוחות את בן זוגם או את ילדם, אם יחלה או יפצע.
"טוב לב" יהודי אמיתי.
לא פלא שהעם היהודי הוא העם השנוא בעולם. ואין ספק שהנוצרים עולים עלינו בהרבה.

דווח על תגובה לא ראויה
11.09.2017

14. לבחור בחיים במצב של מלחמה, זו עריקה. (אישה ואם לפגועי נפש ממלחמות ישראל)

יהודה מסר את נפשו (פשוטו כמשמעו כי הראש הוא משכנה של הנפש) על מזבח אמונתו......לא בגלל שקץ בחייו, אלא זה מה שכל גבר או אישה נדרשים לעשות בעת מלחמה, בהתאם למה שמנהיגיו שקרו לו. הם גם שיקרו לו באמרם, שזה רצון השם.

בגלל זה אני פציפיסטית. לא מוכנה שאף אחד ישלם מחיר כזה בשום מקום בשום מצב, על שום דבר ללא הבדל דת, גזע מין ולאום. לרבקי, לצערי, יש מוסר כפול. בעד המלחמה (דתיה-לאומית) אבל שאת המחיר ישלמו אחרים. במקרה הזה בעלה, אבי ילדיה.

גם הוא אוהב את החיים, גם הוא רוצה לשמוח ולהינות, גם הוא רוצה להוליד ילדים, גם הוא רוצה את מגעה המנחם ותמיכתה של רעיתו......הוא מסר את נפשו, כי כך צווה. רעיתו לא רוצה גבר ללא נפש.



דווח על תגובה לא ראויה
14.09.2017

15. אלהים רצה? (אהרן)

עם כל הצער שבמקרה, למה מאשימים תמיד את אלהים?

הוא רצה? מאין לה? מישהוא דבר איתה?

לפני 70 שנה הוא גם כן נעדר מהזירה באירופה.



אז למה להאשים מי שלא היה במקרה ההוא ואחרים

שנה טובה לכולם

דווח על תגובה לא ראויה
17.09.2017

16. רבקי מהממת (ליאת)

מאחלת לך שנה טובה ומתוקה
שהקדוש ברוך הוא יפתח לך השנה פתח והתחלה חדשה וטובה
לריפוי הנפש והגוף
ותזכי להקים בית חדש, בית של חום ופשטות ואהבה ואופטימיות לך ולילדים
למרות המשא הכבד והמורכבות הלא פשוטה
חיים של צמיחה מחודשת
כמו ניצן ירוק אחרי שריפה.

מחבקים ואוהבים

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר