בין הנוכחים הערב (חמישי) בטקס ההשבעה של טירוני הצנחנים בכותל, עמד אדם אחד שהמתחם ההיסטורי ותפקיד הצנחן מהווים עבורו ציון דרך משמעותי ומרגש בחיים. אהרון אטינגר לא רק היה מהלוחמים על ירושלים, אלא שהוא גם זכה לצפות בנכדו עומר נשבע להגן על המדינה שבה נולד וגדל.
עומר אטינגר מכפר אדומים, התגייס בחודש מארס האחרון לגדוד 202 של הצנחנים. בכך הוא המשיך את שושלת הצנחנים המשפחתית, לאחר שאביו רפי שירת באותו הגדוד וסבו אהרון לחם כאיש מילואים על שחרור העיר העתיקה בירושלים וגם נפצע אנושות.
50 שנה לאחר ששכב במצב אנוש בבית החולים הדסה עין כרם כתוצאה מפגיעת שני קליעים בחזהו, התאשפז אטינגר באותו מקום בדיוק כשמצבו הרפואי נגזר באופן ישיר מאותה פציעה. למרות שמאז אותו אישפוז הוא ממעט לצאת מביתו, את טקס ההשבעה של נכדו הצנחן הוא לא תכנן לפספס. ובכל זאת, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא יצא מהבית, כפי שיתברר בהמשך.
על אהרון אטינגר שמענו לראשונה כשראיינו את ינקי נייהוז לקראת יום ירושלים האחרון. נייהוז, שנחשפנו לסיפורו המרתק מימי השואה ועד למלחמת ששת הימים ולדמותו המרתקת לא פחות, סיפר לנו כיצד פגש לראשונה במי שהפך לחברו בלב ובנפש.
חברו הטוב של אטינגר, ינקי נייהוז:
השנה 1957,"היה אתי בחור צבר ירושלמי מבית מסודר בשם אהרון אטינגר", סיפר נייהוז לפני מספר שבועות ל'כיפה' על פגישתם בטירונות שעברו השניים בנח"ל המוצנח, "יום אחד ראיתי אותו בחדר אוכל יושב נסער על זה שהאחראי על המטבח לקח לו את הסכו"ם. אז היינו טירונים וכולם פחדו ממת"ש (משפטים צבאיים על ציוד שנעלם. מ"ו). אמרתי לו: 'סמוך עלי'. ניגשתי אל הבחור מהמטבח שהיה דרגה מעלינו ואמרתי לו: 'כהן, אם אתה לא מחזיר את הסכו"ם אני אסרס אותך'. הוא היה בהלם החזיר את הסכין אך הגיש נגדי תלונה".
בהמשך הם שמרו על קשר הדוק שנמשך בזמן שירותם במילואים ועד למלחמת ששת הימים. אז, כמה שעות לפני שנכנסו לעיר העתיקה, שוחחו הלוחמים עם בני משפחותיהם ועדכנו אותם במצבם. שם ביקשה אשתו של אטינגר לשוחח עם נייהוז וביקשה ממנו שישמור על בעלה,. "אטינגר דיבר עם אשתו אסתר בטלפון. והיא ביקשה לדבר אתי ואמרה לי: ינקי תעשה לי טובה, אתה יודע להסתדר אז תשמור לי על אהרון' ואני למרות שמה כבר אני יכול לעשות, אמרתי לה בביטחון: 'בטח! אני אשמור עליו".
זמן קצר לפני הפריצה לכותל המערבי, כשהם בפאתי העיר העתיקה, נפצע אטינגר באורח אנוש מירי צלף ירדני שפגע בחזהו בזמן שהוביל אוטובוס של לוחמים. כעבור זמן קצר נוסף, דקות בודדות לפני הכניסה המיוחלת, נודע לנייהוז שחברו הטוב נהרג. לאחר שהגיע לכותל ונעמד מול אבניו, פרץ ינקי בבכי כשהבין "שאטינגר איננו" וחשש: "מה אני אגיד לאשתו אסתר".
יומיים לאחר מכן, בעודו מעכל את הבשורה על מות חברו הטוב וכשהוא מנסה למצוא את המילים בהם ינחם את אשתו ויתנצל בפניה, הוא קיבל פתאום הודעה: "אטינגר חי! מיד נסעתי להדסה, שם פגשתי אותו ואז התפרקתי לגמרי ואמרתי לו 'פרא אדם. אתה חי למה בכיתי?". מאז הם ממשיכים לשמור על קשר חם ואף נפגשים מידי פעם באירועים שונים. אחת מהן הייתה לפני יומיים.
כאמור, אטינגר שהה לאחרונה זמן מה בבית החולים, תוך שהוא נאלץ לוותר הטקס בגבעת התחמושת ובטקס המיוחד שהיה בכותל, לכבוד לוחמי ירושלים לציון היובל למלחמת ששת הימים. "ינקי נייהוז", מספר בנו של אהרון, העתונאי יאיר אטינגר, ל'כיפה', "התייצב שלשום בבוקר בבית הוריי ופשוט פקד על אבא שלי לבוא איתו. הוא לא אמר לו לאן הולכים וזו היתה אחת הפעמים הראשונות שהוא יצא מהבית מאז האשפוז בבית החולים".
בסיפורו, מעיד אטינגר הבן על החברות האמיצה שיש בין השניים, "ינקי הסיע את אבא שלי מביתו בירושלים ונעצר מחוץ לש"ג של בסיס פיקוד מרכז. ואז יצאה חיילת משער הבסיס ויחד עם ינקי הם ערכו לו טקס קטן והעניקו לו את האות המיוחד שלוחמי ששת הימים קיבלו בטקס בכותל. הם חזרו הביתה נרגשים וזה ינקי, החבר הטוב שדאג שאבא שלי יקבל את האות ואת ההכרה בצורה ראויה".
שלושה דורות של צנחנים בכותלצילום: באדיבות המשפחה
עם המטען הגדול הזה התייצב הערב אטינגר בטקס ההשבעה של עומר נכדו, שמהווה דור שלישי למשרתים בצנחנים, לאחר שגם בנו רפי שירת בסדיר ובמילואים כצנחן. "אני מרגיש בסדר גמור", הוא אומר ל'כיפה' בצניעות על התחושה עמה הוא הגיע לטקס המרגש במקום שמסמל עבורו כל כך הרבה.
"זה דור שלישי", הוא מסביר, "גם הבן שלי רפי שירת בצנחנים בגדוד 202 וכעת בנו עומר עובר את ההשבעה שלו כצנחן. זו התרגשות עצומה, כי אני הייתי בכותל עוד לפני מלחמת השחרור בתור ילד קטן ואני זוכר זאת היטב". בהתייחס לחברו הטוב נייהוז הוא אמר כי הם מקפידים להיפגש פעם בשבועיים ללימוד משותף, "אין כמו ינקי".