לוח השנה העברי ציין בסוף השבוע את טו' באב, חג האהבה העברי, עליו אומרים חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב [משנה תענית ד, ח] בתלמוד הטעימו חז"ל וביארו שמדובר בימים שמאופיינים כימי פיוס אהבה ושלום. אלא שסוף השבוע הביא עמו את במקום אהבה שנאה ובמקום פיוס איבה, כאשר את כותרות סוף השבוע תפסו אירועי הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, והשלכת בקבוע תבערה לבית פלסטיני בכפר דומא שגבה את חייו של תינוק בן שנה וחצי, והביא לפגיעה באורח קשה בארבעה מבני המשפחה ששהו בבית. זהות המפגע במצעד הגאווה בירושלים ידועה, אך זהות המפגעים בכפר דומא עדיין אינה ידועה וההשערה, אשר לצורך רשימה זו אבקש להיבנות עליה, שמדובר בפעולת תג מחיר של יהודים. מעשים אלו הביאו לתחושות קשות אצל לא מעט אנשים דתיים וחילוניים, אצל אנשי ימין ואצל אנשי שמאל. ולדידי מעשים אלו הינם אנטי תיזה מובהקת ליהדות, ניגוד מוחלט לערכי התורה, וקריאה מעוותת של מקורות חז"ל. עד כי אלוקם אינו אלוקיי ותורתם אינה תורתי.
התורה אשר ניתנה לנו מסיני מושתת על העיקרון שכל 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום' בניו של אלוקים שכל חותמו הוא ב'שלום' ולמען השלום מוכן הוא ששמו ימחק, האל אשר שולח את הנביא יונה אל אנשי נינוה שרעתם רבה וזאת מהטעם שגם הם זכאים להזדמנות נוספת, ואף לרחמים" [יונה ד, יא], ואף עוד קודם לכן אברהם אבינו, איש החסד, היה זה ששימש סניגור ומליץ טוב על אנשי סדום, אשר במעשיהם הרעים ובפחיתותם המוסרית הפכו למשל ולשנינה של אנשים מושחתים, רעים וחטאים. בהגנה על אנשי סדום קובל אברהם בפני האל וזועק את הקריאה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" [בראשית יח, כה]. אברהם אבינו, מהאבות המייסדים של האומה הישראלית, הורה לנו מהי הדרך הראויה שיש לנהוג באנשים מושחתים רעים וחטאים, כאשר קובלנתו מוסבת כלפי שמים, לא כלפי שופט בשר ודם, כלפי האל שחוקר כליות ולב ואין דבר שנעלם מנגד עיניו.
מרתקים בהקשר זה דבריו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, בהקדמתו לספר בראשית "הקדוש ברוך הוא ישר והוא אינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות, אף על גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה." מסביר הנצי"ב שהאל אינו סובל צדיקים שבמעשיהם סוטים הם מדרך הישר בהליכות עולם גם כאשר מדובר במטרה עליונה של שם שמים, לא זו הדרך והדרך הראויה היא דרך הישר גם מקום שמדובר 'בעובדי אלילים מכוערים' או אם תרצה לומר גם אם מוצא אתה הצדקה למעשה זה מכח השכל, עדיין אין זה דרך הישר. במסכת אבות מורה לנו הלל: "הוי מתלמידיו של אהרן...אוהב את הבריות..." עומד על משמעות הדברים ר' יעקב עמדין, היעב"ץ ומבאר "הבריות - גם העכו"ם בכלל, ומה שאמר הכתוב: הלא משנאיך ה' אשנא" [תהילים קלט, כא] אינה אלא שנאת מעשיהם".
זוהי דרכינו זוהי תפיסת התורה כפי שהיא באמת, עלינו כחברה להוקיע, לגנות ולהחרים, ביתר שאת התנהגות מעין זו, עלינו לקרוא, לשנות ולשלש בקול רם ומעל כל גבעה את המושג של אהבת הבריות, אהבה שבמשמעותה "צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות, דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים" [הראי"ה קוק, מוסר אביך, אהבה, ה, י] ובמילים פשוטות "חביב אדם שנברא בצלם - חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם"[אבות ג, יד].
אלישי בן-יצחק, עורך דין ומרצה במרכז האקדמי 'שערי משפט'