אתמול פורסמו ב'כיפה' דברים חריפים מאד של הרב קלנר שליט''א, מבכירי רבני 'הקו', כנגד 'הבית היהודי' ובעיקר כנגד היו''ר נפתלי בנט. האמת? מסובך. בנט לא טלית שכולה תכלת, ממש לא. בעדינות אפשר לומר שהוא קצת מורח אותנו. כשעולים על הפרק נושאים העומדים בראש מעייניו, הוא יודע טוב מאד להילחם. הוא יודע להציב אולטימטום קשוח לראש הממשלה; הוא יודע לקדם סדר יום מדיני משלו למרות הסביבה העוינת; והוא מצליח לנצל עד תום, ואף יותר מכך, את הכוח האלקטוראלי שלו, "12מנדטים שמתפקדים כמו 30", כדבריו.
אך כשמגיעים לנושאי דת, פתאום אנחנו שומעים מבנט שיש אילוצי קואליציה, שאנו בסה''כ 12 מנדטים, ושאי אפשר להשיג הכול בחיים. הנחישות והעוצמה שבנט משפריץ בענייני בטחון, חסרים כל כך מול המתקפה הליברלית חסרת הרסן שמשתוללת בימים אלו. מה שכמעט מכריח אותנו להגיע למסקנה העגומה שהכול עניין של סדר עדיפויות, מה עומד בראש סולם הערכים שלך. אם בנט איים לפרק את הקואליציה בעילה של שחרור מחבלים, אין שום סיבה שבעולם שהוא לא יפרק כבר, למען ה', את השותפות המקרטעת והרת האסון שלו עם לפיד, בגלל הדאגה לענייני הדת במדינה. השותפות הזו, לא טובה ליהודים. לא עושה טוב לעם ישראל, לתורתו ולארצו.
אז בנט לא מושלם, נכון.
אך, במחילה מכבוד הרב שליט''א, מכאן ועד להצגתו כאויב הראשי של העם היהודי בדורנו, הדרך עוד רבה. בנט הוא לא רשע. באמת ובתמים אכפת לו מהדת. כנראה הרבה פחות ממה שאכפת לרב קלנר וחבריו, אך אי אפשר לומר שהוא אנטי תורה. זהו עוול וחוסר צדק להציג את הדברים בצורה כזו. כל מי ששומע אותו בעקביות, לדוגמה בדבריו במכינה בעלי, נוכח לדעת שאכפת לו מאד מתורת ישראל, מעם ישראל. אמנם הוא טועה טעות טראגית בכך שהוא ממשיך את השותפות עם מפלגת יש עתיד, שכל מטרתה להציב אלטרנטיבה ליברלית, על גבול הרפורמית, ליהדות האורתודוכסית, אך אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים. בנט עשה, עושה ועוד יעשה בעז''ה המון דברים חשובים בשלל תחומים. בהרבה מישורים הוא פועל נפלאות למען עם ישראל בכלל והציונות הדתית בפרט. הוא נכס יקר ערך למגזר שלנו. מותר, אפילו חובה, למתוח ביקורת נוקבת כשהיא נדרשת, אך לא ראוי לעשות לו דמוניזציה בסגנון חרדי מקומם.
מי שרואה את עצמו, אם הוא רואה את עצמו, חלק מהציונות הדתית, לא יכול למחוק את הבית היהודי, לרצות 'שהוא יתאדה'. ואולי באמת, עוצמת המתקפה שמנהלים רבני הר המור כנגד הבית היהודי, מלמדת על ניתוק גובר והולך בין אחת הישיבות החשובות של המגזר לבין רוב רובה של הציונות הדתית. הם אולי מעריכים את הר המור, אך פעמים רבות מדי מתקשים להבין אותה, וחבל. לשני הצדדים.