כשגבר אונס אשה, זו פגיעה אישית; כשראש עיר כופה את עצמו על מישהי הכפופה לו, זו שערוריה ציבורית; כשפלשתיני אונס יהודיה, זו כבר חרפה לאומית.
אני לא יודע מה עבר בראשו של אותו אנס שהתעלל בבני הזוג בתל-אביב, והאם הוא חשב על משהו מעבר למילוי תאוותו השפלה. אבל המציאות בה אנו חיים היא כזו, שכל עימות בין פלשתינים ליהודים, חורג אל מעבר למישור האישי, ומכיל בתוכו השלכות לאומיות נרחבות יותר. אם לא האנס עצמו, הרי שאחרים מבני עמו יראו במעשהו סוג של ניצחון על האויב הציוני, כאשר הצעירים המושפלים אינם אלא ייצוג למדינת ישראל וליהודים השנואים. בדומה לפיגוע טרור, כל פגיעה שכזו נתפסת כפגיעה בעם כולו, והכבוד שנרמס אינו רק כבודה של הנערה, אלא של כל עם ישראל.
מאז ומעולם היווה האונס, במסגרת מלחמות, יותר מאשר אמצעי לסיפוק יצרים משולהבים. אין השפלה גדולה יותר לגבר, מאשר לראות את אשתו ובנותיו נכבשות בידי האויב, מבלי שיש לאל ידו להושיע אותן. מעשה שכזה מסרס למעשה את הגבר, וגורם לו לתפוס את עצמו כחסר אונים ומשולל גבריות, ובכך מעורר רגשות נחיתות בקרב העם הנכבש ומונע התקוממות מצידם. במקרה של סוף השבוע האחרון, מי שהוצג כחסר אונים הוא לא רק בן זוגה של הנערה, אלא עם ישראל, שאינו מסוגל להגן על בנותיו מפני הזר המאיים.
ובמזרח התיכון, אסור לגלות חולשה; כל גילוי של חולשה ימשוך אליו בתגובה גילויים של אלימות, כמו נשרים העטים על חיה פצועה. אין ספק שהצלחתו של אותו פושע - שוודאי יזכה בכלא לכבוד והערצה מצד חבריו - תעודד גם אחרים שכמותו ללכת בדרכיו. אם כל כך קל לפגוע ביהודיות, לכבוש אותן, לכפות עליהן לעשות כרצונך - מי יוותר על טרף שכזה, ועל הזדמנות שכזו לפגוע באויב דרך בנותיו? את פירות הבאושים של אותה חולשה, נשלם כולנו.
וכאן באמת עלינו לשאול את עצמנו, איך התאפשר הדבר? איך הצליח פלשתיני נמוך ורזה, שלפי התיאורים נראה כמו ילד בן 14, להתעלל במשך שעות בזוג צעירים, מבלי שהצליחו הללו להיאבק נגדו או לברוח מפניו? הרי לא מדובר היה באיזה בריון ענקי ואימתני, או בהתקפת פתע מהירה שתפסה אותם ללא הכנה, אלא באירוע ממושך ביותר. האם יתכן שהפחד ששיתק אותם כל הזמן הזה, לא היה רק הפחד מהסכין הקונקרטית שאיימה עליהם, אלא הפחד הלא-רציונאלי מהאויב הערבי, הזר והמאיים? אני נזכר באותן תמונות מימי השואה, בהם שומר גרמני אחד על קבוצה של עשרות יהודים, שאינם מעלים בדעתם אפילו להתקומם מולו, בשל הפחד שהושרש בהם מפני "גזע האדונים". האם הגענו פה בארצנו למצב שכזה, שהערבי מהלך עלינו אימים עד כדי כך, שאין ביכולתנו להתגונן מפניו?
יש הרואים בישראל ובצה"ל כובש אכזרי, המדכא את הפלשתינים חסרי האונים. אולם באופן פרדוקסאלי, ובניגוד לצבאות כובשים אחרים, לא אירע כמעט מעולם מקרה של אונס פלשתינאיות בידי חיילים, או של ערביות בידי יהודים בכלל - עד כדי כך שהועלו תיאוריות הזויות למיניהן, לפיהן הסיבה לכך היא "גזענות" מצד היהודים... לעומת זאת, כל מי שמכיר את תולדות המאבק בין היהודים לערבים בארץ ישראל, יודע שגורלה של בת ישראל שנפלה בידי האויב היה תמיד ברור וחד משמעי. ואין צורך להרחיק למחוזות היסטוריים; תשאלו כל מי שגר בערים המעורבות, אם בחברון או בלוד, כמה מקרים של הטרדה, וגרוע מכך, מתרחשים שם מידי יום ביומו - ותמיד באופן חד סטרי בלבד.
עלינו להכיר בכך שהמאבק הלאומי שלנו אינו ממצה את עצמו בשדה הקרב או בסמטאות של מחנות הפליטים, אלא גם במישור הפרוידיאיני והייצרי הגלוי, במאבק על גופן של נשותינו ובנותינו. ואם אנו אכן רוצים להגן עליהן מפני האיום, עלינו להתייחס לאירועים שכאלה כאל פגיעה לאומית, ולהגיב עליהם בהתאם.