ב- 24 ביולי 2017, א' באב תשע"ז, קיימה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, דיון בנושא הטיפול הניתן לגברים נפגעי תקיפה מינית.
בחוקי מדינת ישראל, אונס הוא עבירת מין הכוללת בעילת אישה ללא הסכמתה החופשית (חוק העונשים, סעיף 345). לפי ההגדרה בחוק, פעולת האונס מופנית אך ורק כלפי נשים. תקיפה מינית של גבר אינה מוגדרת בחוק כאונס אלא כביצוע "מעשה סדום" (חוק העונשין, סעיף 347). תקיפה מינית של ילד/נער/גבר בידי אישה, יש דבר כזה, ויש סביבו קשר של שתיקה.
נכון, ברובם המכריע של המקרים מבצע האונס הוא זכר, אך נרשמו מקרים רבים, שבהם נשים אנסו, אך זה לא מוריד מעוצמת הפגיעה, העלבון והכעס של מי שהיה קורבן לסוג כזה של תקיפה. היום, נשים כבר יודעות שמותר להן להתלונן, לבקש עזרה. אצל גבר שעבר תקיפה מינית, תחושת הבדידות היא עמוקה מאוד. בגלל הדעות הקדומות, בדרך כלל אין לנפגע אומץ להתלונן ולדבר.
עו"ס אורי פריד, מתמחה בטיפול בגברים נפגעי תקיפה מינית, מתייחס ללקונה שפתית אשר לטענתו יוצרת בעיה תודעתית. כפי שתואר לעיל אונס מתייחס לפגיעה וגינלית ומעשה סדום מתייחס לפגיעה אוראלית או אנאלית. במקרה שבו אישה כפתה על נער לקיים אתה יחסי מין וגינליים, היא תואשם לא באונס ולא במעשה סדום אלא בבעילה אסורה בהסכמה ודינה 5 שנות מאסר (חוק העונשין, סעיף 346). במקרה זה יש פרצה בחוק ואין הגנה הולמת במקרה שאישה פוגעת מינית בגבר.
נשאלת השאלה מדוע עבירת האינוס אינה ניטרלית למגדר הקורבן ואינה חלה בהתאמה ללא הבדל גם על קורבנות ממין זכר בין אם נפגע על ידי גבר או אישה.
לפי נתוני הלמ"ס מ-2017 אחד מתוך שישה גברים עבר תקיפה מינית במהלך חייו. מניתוח נתוני דו"ח טריאנה (2016), המחקר המקיף ביותר שנערך בישראל בנושא תקיפה מינית, עולה כי התפלגות נפגעי תקיפה מינית בגילאי חטיבת ביניים ותיכון לפי מגדר כמעט זהים, כ-48% בנים, וכ-52% בנות וכי עד גיל 12 שיעור הפגיעות המיניות בקרב בנים ובבנות שווה. מנתונים שנאספו ב-13 מרכזי הטיפול לנפגעי תקיפה מינית, ילדים ובני נוער עולה כי בשנת 2016 שיעור הבנים מתוך כלל המטופלים עמד על 36% בלבד. מכאן ההנחה כי שיעור גבוה מקרב הנפגעים ממין זכר אינם פונים לקבלת עזרה וטיפול. אל מול האחוז השווה של בנים ובנות נפגעים קיים פער אדיר סביב פנייה לקבלת טיפול בקרב בגירים.
בישראל קיים ויכוח בשאלה אם עבירת האינוס צריכה להיות ניטרלית למגדר ולחול גם על קורבנות ממין זכר, או שיש להסתפק בעבירות אחרות לתיאור עבירות על גברים? אם אנו יודעים שבנים רבים נופלים קורבן לעבירות מין, אין סיבה שלא להגן עליהם ואין סיבה לא לספק להם הגנה הולמת יותר מאשר עבירה פחותה של מעשים מגונים כאשר מדובר למעשה באונס בכפייה.
לאור האמור, פגעיה מינית בקרב גברים נפוצה יותר ממה שאנו חושבים. בשונה מנשים, חוויית האונס אצל גברים מלווה גם בקריאת התיגר על הגבריות. נאנסים רבים חוששים להודות שזה קרה להם - גם מחשש שגבריותם תוטל בספק, וגם מפני שהמשטרה פשוט לא תחקור מקרים שיש עמימות בחוק וספק אם מוגדרים כעבירה פלילית. אילו היינו חיים בקנדה, באוסטרליה, באנגליה ובמדינות אירופיות רבות - זה לא היה קורה, כי שם חוק העונשין מגדיר אונס ללא קשר למינו של הקורבן.
הכותבות הן סטודנטיות לתואר שני בעו"ס האוניברסיטה העברית