ירושלים הפסידה מטובי בניה

לאחר 4 שנים של נציגות ציונית דתית בעירייה הגיע זמן בחירות לנציגות מתחדשת- הנציגות הנוכחית עשתה ועושה למען ירושלים אך יחד עם זאת זו נציגות  שנשמעות ביקורות רבות על התנהלותה כגוש אחד מאוחד. 

המחלוקות הן לגיטימיות אך הדרך שבה חולקים דורשת עבודת מידות גדולה מאוד. אי אפשר לבטל את הטוב שקיים אצל היריב כדי לעקוף אותו באהדת הציבור.

לאחר מלחמות הסיעות בעירייה במשך ארבע שנים האחרונות, לצערי גם הבחירות לסניף הבית היהודי בירושלים הביאו איתן עוד מלחמה ירושלמית. שני המתמודדים המרכזיים וקבוצותיהם - הרצל יחזקאל יועץ השרה שקד, וחגית משה סגנית ראש העיר יחד עם בעלה איציק משה - הציגו תחרות שלא תבייש את מיטב המצביאים מרומא העתיקה (זו מחמאה כי בכל זאת מדובר במצביאים ששלטו 400 שנים בעולם).

כל אחד משך לכיוונו תוך ביטול השני. רבנים ואנשי ציבור סייעו לבני חסותם הפוליטיים בכל הכח,  ולבסוף התוצאות הושגו תוך שריקות ניצחון רמות. שר החינוך הגיע להצטלם וכמוהו חכ"ים נוספים.

הדילים שנסגרו בין הקבוצות השונות תוך הוצאת אחרים שלא רצו בהם מרשימת הסניף הובילה למצב שבו ירושלים הפסידה מטובי בניה, תוך שמי שנכנס לקבל החלטות הרות גורל לעתיד הציונות הדתית הם גם בני משפחה וחברים אנונימים שיהוו קול אוטומטי למנהיגי המחנות.

כשישבתי עם אחד ממובילי המחנות הוא ניסה להסביר את הדרך להפיל את היריב ולא הציג לי חזון.  זו לא דרכי ובטח לא דרכם של הוגי הציונות הדתית. גם מהמחנה השני שמעתי כל הזמן רצון לבטל את היריב. צריך לציין שזה לא כולם ויש בתיאור קריקטורה מסוימת.

אז לאן הנהגת הציונות הדתית בירושלים הולכת? לאן פניה?

ביציאתי את מלון רמדה אתמול דאג לשאול אותי אחד המועמדים המרכזיים "האם הצבעת לי?". השאלה המביכה עוררה אצלי את השאלה "מתי ישאל אותי מי שמתאמץ לשרת את הציבור – 'איך אני מסייע לך לדברים שחשובים לשנינו?'".

זה לא קל להיבחר וזה לא קל להתחרות גבוה ובהחלט אין בדברים הללו רמז לשדר שאם הייתי במקומו הייתי טוב יותר, אך יש בזה לפחות מן השאיפה שיותר טוב היה אילולא כך נשאלתי. לאלה שנבחרו נאחל בהצלחה לטובת ירושלים - ברור שהם בני מעלה מאחר שמקומם משמעותי וחשוב לעתיד ירושלים.

הנהגתו של הרב קוק

הרב קוק שכיהן כרב העיר יפו והמושבות, לונדון, ירושלים וארץ ישראל, דאג לכתוב שהוא "עבד לעם קדוש על אדמת הקודש". מעשיו היוו מודל מנהיגותי לדורות ומשנתו נלמדת לעומק מאז חייו ופטירתו יותר ויותר.

לאחרונה עברתי על מסמכים במרכז התיעודי בבית הרב, והרושם המרכזי מכתבי הרב היו שהוא דאג לעתיד העם ולבעיות קטנות ואישיות שהציגו בפניו אנשים פרטיים.

המנהיג הדגול הזה ביקש לברר האם מינויו כרבה של ירושלים ייצר מחלוקת, ואם כן אולי לא טוב מינויו. אך לבסוף קיבל את המינוי מתוך הבנה שדרכו תאחד יותר מאשר תחלק.

המודל המנהיגותי של הרב יכול לסייע למי ששואף להנהגה ולהשפעה בפוליטיקה, להצליח לעשות וגם להוביל את הציונות הדתית להצלחה.