היום (א') פרסמה הרבנית מלכה פיוטרקובסקי טור מיוחד ב'כיפה' שמעביר ביקורת על מנהיגי ומובילי הדעה בציונות הדתית, מדוע אינם משמיעים קול זעקה על המתרחש במחלקה ההמטואונוקולוגית בהדסה עין כרם, בדומה לאופן שבו היו נוהגים אם היה מדובר בפינוי יישוב יו"ש.
הרב יובל שרלו פרסם שאלה שנשלחה אליו ותהתה מדוע לא נשמע קולו בסוגיה, בהמשך למאמרה של פיוטרקובסקי.
בתשובה לשאלה ענה הרב שרלו: "קולי נשמע. אבל כנראה הוא אמר משהו שלא רצית לשמוע. סוגיית המחלקה היא סוגיה שצריך להשתחרר ממאבקי ה"שטן" מול ה"צדיקים". יש בה טיעונים כבדי משקל לכל הצדדים.
הניסיון לצייר את הרופאים שעזבו כבוגדים, כנוטשים, כאכזרים – הוא מעשה ציני ולא צודק. הניסיון לצייר את הנהלת הדסה ואת שר הבריאות כאטומי לב, כחושבים רק על כסף ולא על בריאות, כאכזרים – הוא מעשה ציני ולא צודק.
התורה הזהירה פעמיים "ודל לא תהדר בריבו". התורה מחייבת לסייע לחלש, והחלש בסיפור הזה הם ההורים. אולם התורה מחייבת להתייצב לימין הצודק, וכאן יש יותר מתשובה אחת.
כבר בפעם הראשונה שהרבנית מלכה יצאה וקראה את הקריאה שלה – לפני כמה שבועות, כתבתי לה שהיא עושה מעשה לא נכון, ולדעתי גם מעבר לזה. היא לא קיבלה את עמדתי, וזו זכותה המלאה, ולמעשה חובתה המלאה.
אולם לדעתי, וזה מה שאני מנסה לעשות כבר כמה זמן, הקריאה הבלתי מתפשרת צריכה להיות לשני הצדדים לשים את טובת הילדים נגד פניהם, במובן הרחב של המילה, ולהסכים לשכח מהמוחלטות של כל צד.
מעבר לכך-
לעולם צריך לזכור שהאויב של הטוב הוא הטוב יותר.
ואף על פי כן, רק להזכיר שבעיות יסוד בתחום הרפואה, לא פחות חמורות, ובעיקר בתחום חלוקת המשאבים בין מרכז ופריפרייה – רובצות לפתחנו. כל הזמן. כל השנים.
ועל כן, המחליט להקדיש את מאבקיו המוסריים לנושא הבריאות – מתחייב לעשות זאת גם בנושאים שאינם עולים לכותרות, ויש להם השלכה בדיני נפשות לא פחות מנושא המחלקה ההמטאולוגית.
אפשר שעמדתי לא פופולרית, אך זה מה שאני מבין בעוניי. ומה שאני יכול לעשות אני עושה במידת יכולתי.
ואחרים מבינים אחרת".