מעט יותר משלוש שנים לאחר שאחיו נאיל נחטף ונרצח, יחד עם גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, סיים אסף יפרח טירונות בחטיבת הצנחנים.
"בערב ההשבעה בכותל הרגשתי שאיל מלווה אותי ברוחו", הוא סיפר ל'ישראל היום' בכתבה שהתפרסמה היום (חמישי ) לקראת פרסומה המלא בסוף השבוע.
איל נרצח מספר חודשים לפני שהיה אמור להתגייס ובקיץ האחרון התגייס אחיו הצעיר ממנו בשנה. לדבריו בחלקים גדולים מהדרך שעבר מאז הרצח הוא הרגיש כי אחיו הגדול מלווה אותו, "עמדתי עם הנשק ב'הצג', ופתאום שמעתי את אחי אלחנן קורא לי. סובבתי את הראש וראיתי אותו מחייך בגאווה. ואז היכתה בי ההכרה שאיל היה אמור לעמוד במקום הזה שנתיים לפניי, ואני הייתי זה שצריך לשבת בקהל ולהשוויץ בו".
אסף סיפר בהתרגשות על הקשר הקרוב והאמיץ שהיה לו עם איל, "עוד בתור תינוק זחלתי אחרי איל לכל מקום", הוא תיאר בקושי רב, "כמו תאומים, אני לא זוכר רגע אחד שלי בילדות בלעדיו. עד ליום מותו ישנו שנינו על מיטה נפתחת, מתוך בחירה, ומעולם לא נרדמנו לפני שסיפרנו אחד לשני מה עבר עלינו באותו יום".
הוא למד שנתיים במכינה הקדם צבאית עצמונה ולאחריהן שנה נוספת בישיבת שבי חברון שבה למד גם אחיו, "רציתי להשלים שנה של לימודי תורה כדי לפתח את האישיות, ואין טוב יותר מהמקום שבו איל הספיק ללמוד רק חודש וחצי". לדבריו גם הוא נסע בטרמפים אך את צומת אלון שבות הוא ראה רק מבעד לחלון, "ההורים דאגו. גם כשנסעתי בטרמפים, זה אף פעם לא היה דרך צומת אלון שבות. עברתי שם רק בנסיעה באוטובוס, ותמיד הסתכלתי על המקום וחשבתי על איל עומד שם בלילה ומחכה לטרמפ".
על השאלה כיצד הגיבו הוריו על החלטתו להתגייס ליחידה קרבית הוא אמר: "לאמא לא היה קל. היא שאלה אותי אם לא עדיף שאהיה תומך לחימה, והיה לי קשה לראות אותה מתחבטת ככה עם עצמה. גם אבא התלבט, אבל אמר שחשוב לו שאשרת את המדינה, למרות האסון. היססתי לא מעט, ובסופו של דבר הלכתי עם הלב שלי"
"באיזשהו מקום", הוא הוסיף, "אני מרגיש שאני משרת עבור שנינו. העובדה שאני בצנחנים כאילו מָחיה אותו. ארבעת החודשים בטירונות לא היו קלים לי, ואחטא לאמת אם אומר שחשבתי עליו כל יום. אין זמן לחשוב על כלום עם ההקפצות, המסעות והאימונים האינטנסיביים. רק אחרי שהגעתי לשם גיליתי שבבית הכנסת של הבא"ח יש ספר תורה על שמו. אפילו מביאים את הספר לשטח, כשלחיילים אין אפשרות להתפלל בבסיס".