לא כולם מקבלים את הילדים שלי באהבה

"כשאסף חזר ממפגש עם השבט שלו ועם החברים מהעבר. למי שהתעניין הוא סיפר על המשפחה שלנו, על הילדים המקסימים שלנו ואיך הגיעו אלינו, והוא לא דילג על צבע העור והגיור. אחת התגובות שם היממה אותו לרגע: 'אבל למה להכניס גויים לעם ישראל?!' שאלה אותו מישהי".

חדשות כיפה תהילה מגן 28/05/18 09:55 יד בסיון התשעח

לא כולם מקבלים את הילדים שלי באהבה
המסע למשפחה

אנחנו מאוד פתוחים עם הנושא של האימוץ, לפעמים נדמה לי שאנחנו פתוחים מדי. איפה עובר הגבול בין הסוד הטובעני והמזיק לבין החופש לפרטיות?

הכי חזק הרגשתי את זה, כשאסף חזר ממפגש עם השבט שלו ועם החברים מהעבר. למי שהתעניין הוא סיפר על המשפחה שלנו, ועל הילדים המקסימים שלנו, ואיך הגיעו אלינו. הוא לא דילג על צבע העור כמובן והגיור. והייתה שם תגובה שהיממה אותו לרגע: '' אבל למה להכניס גויים לעם ישראל?!''.

מעבר לזה שיש בשאלה הזו הרבה חוסר רגישות, הדומה למצב בו היו שואלים הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, למה להכביד על המדינה בהבאת ילד מיוחד לעולם. יש בשאלה הזו התעלמות כלפי העובדה שהם ילדים שלנו לכל דבר. מעבר לזה, יש פה צרות ובורות. לא הייתי במפגש של השבט, אז יש לי הזדמנות לענות עכשיו על השאלה:

הילדים האלה נולדו כאן, הילדים האלה נולדו למציאות של יתמות. הנשמות האלה הופיעו כאן בתכנונים וחישובים שהם הרבה למעלה מאיתנו, והם יגדלו כאן בכל מקרה. יש דעות בהלכה שרואות בגיור ילד מאומץ עדיפות שפותרת בעיות הלכתיות. בית דין גייר אותם כדת משה וישראל ומתוך נקודת הנחה שהם יגדלו בבית שלנו. בית שמשתדל לעבוד את ה' באהבה. בעיניי, הגיור הוא חלק מהמסע שהתחיל עוד בלידה- נקודת ציון ללא אפשרות בחירה. אני גאה בזה, לא חיה ולו לרגע בתחושה של שונות או זרות שמורגשים בשאלה של הבחורה מהשבט. אבל גם יכול להיות שזה טו מאצ' בשביל הסביבה שאנחנו חיים בה, יכול להיות שזה מרחיק אוטומטית, מתייג אוטומטית ויכול להיות שלא חייבים לספר את זה כחלק מהסיפור. זה לא סוד, זו הזכות הטבעית לפרטיות, וכשיהונתן ושחר יגדלו הם יבחרו מה לספר ולמי לספר ובאילו נסיבות. אז זהו, חוץ מגולשי אתר כיפה, אני לא מספרת יותר לאף אחד. 

 

לטורים קודמים, היכנסו!