בכי שלא הכרתי ורגע שלא דמיינתי

לאחר תהליך ארוך, קשה ומרגש, הגיעה העת למול את בננו. לא נשאלנו היכן נרצה לבצע את ההליך ובעזרת מי, וכך, מצאנו עצמנו ב-8.00 בבוקר במרפאת עיניים ברמת-גן. תהילה מגן משתפת בהליך המוזר וכיצד הכל התגמד לנוכח רגע אחד, קסום, של לידה מחודשת.

חדשות כיפה תהילה מגן 22/01/18 14:39 ו בשבט התשעח

בכי שלא הכרתי ורגע שלא דמיינתי
המסע למשפחה, צילום: כיפה

אחרי מעמד בית הדין לגיור קטינים, הגיעה העת למול את בננו יהונתן. מאחר ולמדינה יש הסכם עם מקומות מסויימים למילת הגרים, ומאחר וצריך לבצע את ההליך בהרדמה מלאה, לנו לא הייתה בחירה של מקום או מוהל. זה היה מעמד הזוי. ב-8.00 בבוקר הצטופפו במרפאת עיניים ברמת גן 8 מתגיירים, 4 מתוכם פעוטות. כולם בצום וכולם נרגשים ומבולבלים. למה מרפאת עיניים? כי זה המקום שזכה במכרז מול המדינה ואין לי שום דרך להסביר את זה. התנאים היו הזויים אבל הצוות היה מאוד חביב ובהמשך התברר כמקצועי. דיינים שנשלחו מהרבנות ניסו להנעים את האווירה אבל אני הייתי היסטרית. ברוך ה' יהונתן עבר גם את זה בשלום ואסף אמר שאליהו הנביא מגיע למקומות יותר גרועים. מנהל המרפאה סילק אותנו מהר מאוד אחרי ההליך כי הבכי של יהונתן הפריע לשכנים. הזיה אחת גדולה ומלחיצה. מה שכן, זכיתי לראות במו עיניי מסירות נפש למען מצוות המילה בימינו מהי.  אחרי הברית נשארנו כולנו להתאוששות של יומיים בבית. כעבור חודש הגיע השלב האחרון בתהליך הגיור – הטבילה. האמת, לא התכוננתי לחוויה שהייתה צפויה לי. הגענו למקווה שהמדינה קבעה לנו במבשרת ציון, הדיינים והבלנית המיוחדת היו מאוד נחמדים ומסבירי פנים. אנחנו עם יהונתן ועוד מספר מתגיירות בגילאים שונים ומארצות מוצא שונות קיבלו את היחס הכי סבלני ואדיב שאפשר במעמד כזה. לבשתי חלוק מבד עבה מאוד שקיבלתי מהבלנית, אחזתי ביהונתן וירדנו ביחד למי המקווה כשמעלינו שלושה דיינים, הבלנית ואסף עם המצלמה. בהינתן הוראה מלמעלה, טבלתי את יהונתן לשבריר שנייה במים, ומה שקרה אחר כך לא ציפיתי לו בכלל.. יהונתן פרץ בבכי שלא הכרתי. מן צרחה חזקה כזו שלקחה אותי מיידית לסרטים שראיתי על לידות. בחוויה שלי, ללא כל הכנה מוקדמת היה זה בכי של הרך הנולד. וכך, במדרגות העולות ממימיי המקווה זכינו לחוש גם אנחנו קצת לידה. יהונתן נרגע כעבור דקה וקיבל שלל של סוכריות ומתנה מיוחדת מהדיינים. אסף זכה להיות עד בחתונה שהתקיימה בחצר המקווה לזוג גרים נרגשים בני 70, ואנחנו המשכנו לחגיגה משפחתית קטנה לכבוד האירוע. ולמען הסר ספק- יהונתן לא צריך לתקף את גיורו בגיל 13, אנחנו המשפחה שלו, אלה החיים שלו וזו המתנה המושלמת שלנו.

 

לכל הטורים של תהילה