חדשות כיפה

איך לדבר עם הילדים על הטרדה מינית

היום יש יותר מודעות לנושא, ורק גובר הצורך לדבר עם ילדינו על הטרדה מינית ואיך למנוע אותה, ובמידת הצורך להיאבק בה. מיכל כרמי נותנת לנו קווים מנחים ומקווה שנצליח למנוע את המקרה הבא

הטרדה מינית

צילום: shutterstock

ארבע פעמים הוטרדתי מינית: בכיתה א', בשירות הלאומי, כמורה צעירה ולצערי גם בשנה האחרונה. מתפלאים? גם אני. 

מי שמכיר אותי יודע שאני הדתייה הלאומית האידיאלית: צנועה, נחמדה, מגניבה כזו של בני-עקיבא, שמחה, לא טיפשה ולא "מושכת אש", בקיצור, רגילה לגמרי. בדרך כלל אני גם אדם פתוח ומשתף אבל בנושא הזה לקח לי הרבה זמן להיפתח. כיום, כשאני משתפת זה בעיקר כדי ללמד בני נוער להיזהר, להיות מודעים לכוח שלהם מצד אחד ולפגיעות שלהם מצד שני, וגם לעזור בהתמודדות שאחרי.

 לא אשכח לעולם את היום ההוא. הייתי בכיתה א'  בגינה שליד ביתנו, מתנסה בסקטים החדשים שקנו לי. לפתע נעצר לידי ואן לבן גדול והנהג שאל אותי : "ילדה את יודעת איפה יש כאן שירותים?" "בטח" עניתי לו והצבעתי לעבר בית הכנסת הסמוך . הגבר צחק, יצא מהרכב, ביקש שאשמור עליו, עמד מולי ולא התאמץ להגיע לשירותים. הרגשתי רע, לא בדיוק הבנתי מה קרה שם ורצתי הביתה. כשסיפרתי לאמא שלי היא צרחה. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש דברים שמפחידים את אמא שלי ושאסור לעזור לכל אחד.

כשקרה המקרה השני, התביישתי לספר והאשמתי את עצמי. מספר שנים אחר כך, כשלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה  הבנתי שהתגובות האלו לא היו ייחודיות לי. כמעט כל קורבן לתקיפה מינית עובר אותן: קפיאה, הכחשה, האשמה עצמית ועוד. אני בטוחה שאם הייתי יודעת מראש שאלו התגובות האופייניות היה קל לי יותר להגיב אחרת. 

הטרדה מינית

הטרדה מינית צילום: shutterstock

לכן כיום, כאשת חינוך וכאמא  אני מאמינה שצריך להעלות זאת למודעות ולדבר עם הילדים והנוער (כל אחד לפי רמתו) וגם עם עצמנו על  ארבע נקודות חשובות:

א: אשמה:

הקורבן לא אשם! לא עשיתי שום דבר כשהייתי בגינה כילדה- הגבר היה הבעייתי, לא עשיתי שום דבר כבת שירות צנועה כשנסעתי באוטובוס ומישהו ליטף אותי. האמת שלפעמים קשה לנו להבין אותה, אבל בא לי לצעוק אותה כדי שנפנים: גם אם הייתי לבושה בצורה חושפנית, אולי זה משפיע על הסביבה בצורה כזו או אחרת אבל,  זו זכותי! בניגוד למישהו אחר שאין לו שום זכות לגעת בי בלי רשות, לחשוף את עצמו מולי או לדבר אליי במילים בוטות ולא ראויות. הוא האשם!

י: ידיעה:

ילדינו צריכים לדעת שלא כל האנשים הם טובים. הרוב כן, אבל לא כולם, ולכן אני  מנחה את ילדיי בכל מצב בו הם לא מרגישים בנוח, לא יודעים מה להחליט, להגיד: "אני הולך לשאול את אמא" או "אמא לא מרשה לי". לדבר איתם בכל גיל על מגע, על כבוד לגוף שלהם ושל אחרים, על אנשים שיכולים לפגוע. זה מביך אותך כאמא לדבר על זה? בקשי מאבא או התייעצי עם איש מקצוע איך לעשות זאת.  אפשר תמיד גם להגיד: "זה מביך אותי לדבר על זה אבל זה חשוב ולכן..." . 

ש: שיתוף:  

אני אישית מדברת עם ילדיי על הכל בצורה יפה, מכבדת ופתוחה, כי אני מאמינה שהמידע שיבוא ממני באהבה יהיה נכון ומדויק ויעזור להם יותר מאשר אי ידיעה או מידע ממקורות אחרים. אני מלמדת אותם לשתף וחוזרת ומדגישה שגם אם קרה משהו שהם מתביישים בו או שהם חושבים שהם היו לא בסדר, אני אהיה שם לשמוע. אני שואלת אותם אם יש אנשים אחרים שהם משתפים בסודות ומכוונת אותם לשתף בעת צרה דמויות שאפשר לסמוך עליהן: סבים וסבתות, מורים, בני משפחה אהובים, מכרים ועוד. אגב, יצירת סביבה תומכת יכולה לסייע באופן כללי בהתמודדות עם מצבים שונים בחיים. 

ה:  העצמה:  

ה' נתן לכל אחד מאיתנו כוחות כדי להשתמש בהם. קרה משהו? אחרי ששיתפתם ואולי גם התחלתם תהליך טיפולי, זכרו כל הזמן שאתם מסוגלים לנצח! לנצח את הבושה, האשמה והפחד מהעתיד. אל תיפלו לייאוש, היעזרו בכל דבר שביכולתכם (טיפול, סביבה תומכת, כתיבה ועוד) כדי להצליח לצאת מזה. מי שפגע בכם לא ידע כמה מדהימים אתם. וכשההרגשה שלכם היא שהקושי חזק מדי, זכרו שזו "הרגשה שקרנית" = "סתם" רגש  שנראה אמיתי אבל אסור להקשיב ולהאמין לו. כהורים, הסתכלו על ילדיכם וראו את הכוחות שלהם, העצימו את הטוב בהם ודברו איתם על "הרגשה שקרנית" .

אני משוחחת גם עם בנות וגם עם בנים כדי להעלות את המודעות, ליצור מקום מאפשר לשיח ובמטרה להפחית את הסיכון שיימצאו בסיטואציה שכזו באחד הצדדים. נקודת המבט, לדעתי, צריכה להיות חיובית: העולם הוא טוב, האנשים טובים וגם הילדים, אבל יש גם רוע וממנו צריך להיזהר ולדעת שאפשר לנצח אותו בכל שלב. 

כשמעבדים את הדברים ומדברים בגובה העיניים ומתוך אהבה, מגלים שזה לא מביך ושפתאום הילדים שלנו רואים בנו דמות שאפשר להתייעץ איתה ולפנות אליה בעת צרה ואז (חוץ מזה שכבר הרווחנו) נפתח ערוץ שיכול לשמש לסיוע בכל מצב.

הלוואי ונצליח למנוע את המקרה הבא.


מיכל כרמי היא אשת חינוך, אמא לשבעה, מורה בתיכון, מנחת הורים בגישת "שפר", מעבירה שיעורים על החיים דרך פרשת שבוע, מרצה למבוגרים ונוער בנושאים של: העצמה, הגעה למטרות, עין טובה ועוד. מנהלת את דף הפייסבוק "שפר באהבה- מיכל כרמי"


 

29.10.2017

1. לא !! זו לא זכותך בכלל !!! (יהודי של אמת)

הכותבת הנכבדת כתבה: "גם אם הייתי לבושה בצורה חושפנית, אולי זה משפיע על הסביבה בצורה כזו או אחרת אבל, זו זכותי!" לא מבין מאיפה הטמטום מגיע !! אם את מודעת להשפעה ההרסנית של הלבוש החצוף, אז מאיפה הבטחון שזו זכותך ללכת כך??. מכלי התקשורת?.? מהעיתונים?? מי שקובע לנו את גבולות המוסר ניא התורה הקדושה שאוסרת ללכת חשוף וחצוף... ואידך זיל גמור

דווח על תגובה לא ראויה
31.10.2017

2. מקווה שתשכיל (ליהודי של אמת)

אם היית קורא את כל הכתבה ולא רק את המשפט שהוצאת ממנה הייתה מבין שהיא כותבת שבכל מקרה מטרידים א/נשים, בין אם הם/ן צנועים/ות ובין אם לא

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר