"בוכה מתחת לשמיכה", זה מה שאסתי גרינברג, השדרנית המוכרת מ"כאן מורשת" ואמא לחמישה, עונה לי כשאני מציפה את הנושא הכי בוער כרגע - גיוס חרדים. כשאני שואלת אותה איפה היא בתוך כל עניין חוק הגיוס וההפגנות, היא משתפת בכאב: "מאוד מורכב ומאוד קשה להיות חרדית בימים אלה. לעמוד מהצד ולראות את התהום שנפערת בינינו לבין שאר הציבור, ושאלות קשות שלא תמיד יש לי עליהן תשובה. אני מבינה את הקושי של שני הצדדים, אני מבינה מאוד את הקושי של המגזרים ששולחים את הילדים שלהם להילחם בקרב".
כמי שרגילה להוביל בעצמה את השידור בתוכניתה "תדר משלה", גרינברג מודה כבר בהתחלה שקשה לה לשבת בצד השני. אנחנו חוזרות אחורה בזמן, אל הימים שבהם הייתה בכלל מורה ומחנכת של כיתת בנים. היא מספרת שמאז ומתמיד נמשכה לבמות, עוד כילדה בבני ברק, עד שהחליטה לממש את התשוקה וללמוד תיאטרון כשהיא כבר אמא לשניים.
"אני לא יודעת כמה זה מעניין את הציבור החרדי, אני לא חושבת על זה"
מהלימודים האלה נולדה הצגת התיאטרון המקצועית שלה לנשים, "אצלי הכל בסדר", שבה שש שחקניות מביאות אל הבמה את הסודות והדרמות של נשים במגזר - מהחוזרת בתשובה ועד המורה בסמינר. כשאני שואלת אותה כמה תרבות מעניינת את הציבור החרדי, היא משיבה: "אני לא יודעת כמה זה מעניין. כשאני יושבת מאחורי המיקרופון ומדברת בתשוקה גדולה על הדברים האלה אני לא יודעת כמה אנשים שומעים. אבל אני בטוחה שלאט לאט אנשים מבינים גם אצלנו כמה בסוף זה ציפור נפשנו, וקשור לאושר שלנו ולסיפוק ולמשמעות שאנחנו מחפשים בחיים האלה".
גרינברג מנתחת את מה שהיא מכנה "האביב של התרבות החרדית" ומסבירה שההצגה שכתבה באה לנפץ את התדמית המושלמת שבמגזר מקפידים לתחזק. היא טוענת שאורח החיים המושלם מייצר שקר וכאב, ודווקא בגלל זה היא מצאה את מקומה ברדיו הציבורי, המאפשר לה להביע ביקורת נוקבת - כמו למשל בראיון שערכה עם חרדי לשעבר שדיבר על אלימות בחיידר. היא מדגישה בפניי שלא צריך ללכת להתראיין בחוץ כדי להציף ביקורת על המגזר, ואפשר לעשות זאת מבפנים.
"כולם החמיאו לאבי תפילינסקי על 'בהסתורה'. לי היה חשוב להביא את הצד השני"
המסלול שלה לתקשורת לא היה מובן מאליו. היא נרשמה לכאן בית הספר לתקשורת במחזור הראשון שלו, כשהיא כבר אמא לארבעה ובהריון חמישי. הלימודים שנדחו בגלל השבעה באוקטובר התחילו חודש בלבד אחרי שילדה, והיא מצאה את עצמה מגיעה עם תינוקת בת חודש "זקנת השבט" בין סטודנטים צעירים, בתוך קבוצה מגוונת. לקראת סוף הלימודים השתחלה למערכת והחלה להגיש פינת תרבות בתחנה, ולאחר מכן קיבלה תוכנית משלה.
אחת מנקודות המפנה בקריירה שלה הייתה כאשר התבקשה לקדם את הסדרה "בהסתורה" שעלתה בתאגיד, ובמקום לראיין את היוצר אבי תפילינסקי היא התעקשה להשיג דווקא את גרושתו רוחמה שנותרה מאחור. "הסדרה הזאת זכתה להמון תשבחות, והיוצר שלה קיבל חיבוק. ולי משהו בפנים, תחושת בטן כזאת, כיווץ אותי. אמרתי: רגע, כולם מוחאים כפיים לבן אדם שעזב משפחה מאחוריו, שיצא מהעולם החרדי והשאיר אישה וילדים להתמודד עם הכל".
עוד חמש שנים? "קצת להרפות מהלחץ"
בתוכניתה היא נהנית מחופש פעולה כמעט מוחלט, שם היא משלבת בין חלקיה השונים ומראיינת דמויות מגוונות כמו גיא הוכמן ונועה ירון דיין. למרות הניסיון היא מודה שהשידור החי, שנמשך שעה שלמה ללא פרסומות, עדיין מלחיץ אותה בכל פעם מחדש. כשאני מנסה לברר איתה אם מזהים אותה ברחוב החרדי, היא צוחקת ומספרת שלרוב אנשים רק שואלים אותה מאיפה היא מוכרת להם. הילדים הגדולים שלה, אגב, פחות אוהבים שמדברים איתם עליה ומעדיפים שהיא לא תתחייב לכלום.
לסיום, אני שואלת אותה איפה תהיה בעוד חמש שנים, והיא עונה בתשובה שמאפיינת את השיחה בינינו: "אני חושבת שאעשה את מה שאני עושה היום, רק אולי בתדירות גבוהה יותר. בעיקר מקווה להגיע להבנה שכשאת עושה את מה שאת טובה בו - קצת להרפות מהלחץ להתקדם, להגיע למקום יותר גדול, יותר מרכזי, יותר מפורסם. בעיקר למצוא, לדייק, ולעשות את מה שאני יודעת לעשות טוב".