זו תקופה שבה אסקפיזם שטותי נצרך מתמיד, וסדרה עם פרקים קצרים של שתי דקות שזמינים בקלות באינסטגרם יכולה הייתה להיות נקודת אור מנחמת - אם לא הייתה גרועה כל כך. אפתח בגילוי נאות: קראתי את הספר "כשהגלים מתחזקים" של שרון צוהר כבר לפני שנים, וכבר אז שנאתי אותו. העלילה צפויה מהעמוד הראשון, הדמויות שטוחות וחסרות אופי, והניסיון למסר פמיניסטי עם בחורה ראשונה ביחידת השייטת קורס כש(ספוילר לסוף הסיפור) בסופו של דבר היא מוותרת עליו למען האהבה.
ובכל זאת, החלטתי להגיע בראש פתוח לסדרת הדרמה החדשה של V1 מבית קשת 12, מתוך הנחה שסדרה אינה דומה לספר וייתכן שהעלילה המהירה מדי והאלמנטים המוגזמים שצרמו לי בספר יהיו דווקא מותאמים לקצב של סדרת רשת. התשובה היא לא. אותה אכזבה שחוויתי כשקראתי את הספר אחרי כל ההמלצות הייתה זו שהרגשתי כשסיימתי לצפות בשישה פרקים (כל אחד 2 דקות) של הסדרה שקודמה באינטנסיביות בשבועות האחרונים.
מישל מצחיקה וקריאייטיבית, אבל מה הקשר לסדרת דרמה?
הבעיה העיקרית של הסדרה היא באמינות. על הקצב המהיר עוד אפשר להתגבר, הוא חלק מהמהות של סדרת רשת, אבל אי אפשר לסלוח על רמת המשחק. גילוי נאות שני: אני עפה על מישל ("פרו"). כשגיליתי אותה לראשונה סיפרתי עליה לכל חברה ודרשתי שתשים לה עוקב. היא מצחיקה, חדה, קריאייטיבית בטירוף ולא מפחדת להשתטות מול המצלמות. מה הקשר בין כל זה לבין סדרת דרמה? שום דבר.
לשים שחקנית חובבנית כמו מישל ליד שחקן מצוין כמו ידין גלמן זה עוול עבורו. בעוד גלמן מצליח להיכנס לתפקיד כאילו נולד בשם הראל שי, מישל רחוקה משם שנות אור. כשצופים בסצנות שלה בלעדיו, מדברת עם חברה במטבח או עם מפקד השייטת, התחושה מזכירה צפייה בסדרות רשת קרינג'יות במיוחד של יוצרי תוכן עצמאיים - סרטונים שנוצרים עם תקציב דל, עם שחקן אחד או שניים, וסופגים מלא הייט בטיקטוק.
ידין גלמן, צילום: Jerry Meyer
עם המציאות אי אפשר להתווכח: אין שם כימיה
אבל הסצנות המשותפות של ידין ומישל חמורות אפילו יותר. למרות הניסיון של מכונת היח"צ בשבועות האחרונים ליצור תדמית של רומן מאחורי הקלעים, עם המציאות אי אפשר להתווכח: אין שם כימיה. הם אולי התחברו מאחורי הקלעים ומחבבים זה את זו, אבל אף צופה עם זוג עיניים לא יצליח להאמין שבין השניים האלה יש משיכה בלתי נשלטת.
הבעיה היא שעל המשיכה הזאת אמורה להתבסס כל הסדרה. כל העלילה עוסקת במערכת היחסים האסורה הזאת, שהייתה קורסת ברגע אם הם רק היו מצליחים. אבל כשאני צופה בידין ומישל אני לא מסוגלת להאמין שקשה להם לעצור את עצמם, אני בכלל לא מסוגלת להאמין שהם מעוניינים זה בזו, ולמישל אני לא מאמינה שהיא רוצה להילחם בשייטת.
זאת סדרת רשת בינונית מינוס, אבל בניגוד למתחרות שלה המצולמות בסלון הביתי בסדרה הזאת הושקע תקציב ענק של הפקה, צילום, בימוי, עריכה וכמובן השחקנים. האם באמת לא היו יכולים למצוא ליהוק מוצלח יותר לתפקיד של מורן? כנראה שההפקה בנתה על הפופולריות של מישל ברשת שתמשוך את הצופים, אבל לא לקחה בחשבון שדווקא העוקבים שמכירים אותה לא יצליחו לקחת אותה ברצינות.