ערוץ 14 יצא מנצח מסערת הצניעות של נועה קירל

הצניעות יפה להם

נועה קירל ערכה השבוע מסיבת עיתונאים בביתה שברעננה לרגל ההופעה החמישית בפארק הירקון, אבל אף אחד לא חשב שכל מה שידברו עליו יומיים אחרי האירוע יהיה דווקא סערת הצניעות של ערוץ 14. תקציר: קירל לבשה לאירוע גופיה נוצצת, בערוץ 14 ביקשו שתלבש ג'קט בשביל הצופים הדתיים והזמרת נענתה בשמחה. כמה שעות אחר כך זה כבר הפך לאייטם וחילק את מדינת ישראל לשתיים - אלו שמברכים אותה על כך ואלו שזועקים "איראן זה כאן".

גם אם נניח בצד את העובדה שבתור דתייה אני לא רואה ערך גדול בבקשה הזאת של ערוץ 14, הרי אותם גברים דתיים שרוצים לשמור על העיניים שלהם כנראה לא מאזינים לקירל ולא אמורים להתעניין בכתבה עליה, יש הרבה משמעות לצעד הזה של הערוץ. זו הפעם הראשונה שיש ערוץ בישראל שלא רק פונה לצופים הדתיים אלא באמת רואה אותם. יש מחשבה על הערכים, על המצוות, על תוכן שיהיה מותאם לקהל שאפילו לא מעז לבקש שיתחשבו בו.

ערוץ 14 רואה את הצופים שלו, וזה לא דבר מובן מאליו. אם בערוצים האחרים משדרים תוכן להמונים ומצפים לזכות באהדת הקהל, בערוץ 14 מבקשים לדעת מי הקהל. מה הוא רוצה לראות. מה יגרום לו למחוא כפיים. זה בדיוק הדבר שהופך את הצופים שלהם למעורבים רגשית, כאלה שיכולים לכתוב לי הודעות זועמות באינסטגרם רק כי מתחתי ביקורת על הפטריוטים (תפסיקו לעשות את זה). לא צופים פסיביים ומרוחקים בבית, אלא כאלה שמרגישים חלק מהאולפן גם כשהם לא שם. ומהנקודה הזאת אפשר רק ללמוד מהם.

נועה קירל במסיבת העיתונאים בערוץ 14 צילום: אלוני מור, ערוץ 14

אין קונים

מכירים את התוכנית "הישראלים" בערוץ i24NEWS? אני צוחקת, ברור שלא. אלא אם אתם אחד מ-4,000 הצופים היחידים שראו את הפרק ביום שלישי בערב השבוע. תראו, אני לא מעוניינת לרדת עליהם (יש מספיק אנשים שעושים את זה) ואני בטוחה שלהניע ערוץ טלוויזיה חדש זו משימה שלוקחת יותר משנתיים, אבל הגיע הזמן שנדבר תכל'ס. באמת צריך אותם?

אפתיע אתכם ואגיד שהתשובה היא כן. צריך. בתכניות האקטואליה לאורך היום הם מצליחים להביא חדשות ענייניות שקשה למצוא בטלוויזיה וגם מחוץ לה. הם מבטיחים דעות מורכבות ואובייקטיביות, כאלה שלא מתמקדות רק בימין-שמאל וביבי-לא ביבי, ומקיימים. יש להם פרשנים מקצועיים, פרסומים חשובים, כל מה שמי שמתעניין אך ורק בחדשות טהורות ישמח למצוא. אך כמה אנשים כאלה יש? יעידו נתוני הרייטינג - לא הרבה.

ערוץ 15 בשלט מוזמן להסתכל על כנסת ישראל ולהבין עד כמה אין לו סיכוי בתחרות הזאת. במדינת ישראל מי שצועק יותר חזק - וכמעט לא משנה מה הוא צועק, העיקר שזה קרוב יותר לעמדה שלך מאשר לזאת המנוגדת לה - הוא זה שייבחר. כל מי שמציע דעה מורכבת או מתונה יותר מוצא את עצמו מהר מאוד בחוץ. אז האם העשייה של ערוץ i24NEWS היא חשובה? מאוד. האם יש לה תועלת? מעט. האם יש לה עתיד? הבנתם לבד.

אורי קואל, צילום: יורי סקוירסקי

אבירי הפרובוקציה

בכל שבוע בנוסף לסערות החדשות יש סערה אחת קבועה: זו שמחולל ינון מגל או אחת בחסות אייל ברקוביץ'. פעם זו אמירה על פסל של בודהה בנובה (מגל), פעם מתקפה על פדוי השבי איתן מור (ברקוביץ'), בכל שבוע פנינים חדשות שגוררות מאות תגובות. השבוע היה זה ברקוביץ' שתפס את הפוקוס עם מתקפה חסרת מעצורים כלפי החרדים בבני ברק ועל הדרך גם כלפי השותפה לתוכנית מוריה אסרף. בשבוע שעבר, למי ששכח, היה זה ינון מגל שהצליח לעצבן את כל הציונות הדתית.

אבל שימו לב להבדל מהותי בין השניים: בעוד מאחורי ינון מגל משתרך קהל אוהד, חלקם אף מורכב מאלו שתקף בשבוע שעבר, מאחורי אייל ברקוביץ' אין אף אחד. יש מי שצופה בתוכנית בשביל השטויות שלו, אבל אין מי שיצא לרחובות אם בערוץ 13 יחליטו להעיף אותו (בניגוד למגל, שהחלפתו יכולה לטלטל את מדינת ישראל). חשבתם פעם למה? שני מגישים, שניהם פרובוקטיביים, כל אחד בעל דעה פוליטית מובהקת.

אייל ברקוביץ'/ינון מגל צילום: צילום מסך רשת 13/תומר שלום

הסיבה לכך לא קשורה לעובדה שרוב הציבור הוא ימני - לא רק, בכל אופן - אלא בעיקר לכך שברקו מתאמץ. התחושה היא שבכל שבוע ברקו מתחנן להיות זה שיופיע בכותרות ולא משנה באיזה דרך יעשה זאת ואיזו פרה קדושה ישחט, הוא יצעק ויביא אזיקים לאולפן ויריץ דאחקות על חתן בבית חולים, העיקר שידברו עליו. מגל, לעומתו, הוא פשוט איש טלוויזיה מבריק. הוא לא מתכנן שידברו עליו, הוא פשוט יודע איך לעשות את זה. הוא אומר הרבה שטויות, אין ספק, אבל ההבדל בינו לבין ברקו זה שהוא באמת מתכוון אליהן. זה כנראה יותר חמור, אבל גם הרבה יותר אותנטי. ובבחירה בין דעות שנעים לשמוע לבין עממיות, אתם יודעים מה הבחירה האוטומטית של הצופים ישראל.