הייתי רוצה להניח כאן רצף של גידופים ואת כל מילות הזעם שאני מכירה, ובכך לסיים את הטור שלי על הסערה המגזרית שחולל ינון מגל. כמו רבים מהצופים הדתיים של ערוץ 14 אני בעיקר רותחת. כועסת. לא מאוכזבת, כי לא ציפיתי ממנו לדבר, אבל בהחלט זועמת. אך מאחר שאני אדם בוגר ושקול, אגיב לטענות של מגל ברצינות האפשרית.
למי שלא מעודכן: במהלך ויכוח נוסף על גיוס חרדים בתכנית "הפטריוטים" אתמול (שבת) המגיש מגל צעק "אל תדברו על החרדים כשהבנות שלכם לא עושות צבא", והצליח להקפיץ לא מעט דתיים-לאומיים וביניהם גם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. אגב, זו לא הפעם הראשונה שמגל משתמש בטיעון הזה - כבר בנובמבר 2025 הוא כתב ברשת: "אני מאחל לכם שאחרי שהחרדים יפרשו מהממשלה תקימו ממשלה חדשה של ברית המשרתים, ותגייסו מיד את כל החרדים. מה שכן, קצת חסר לי תמיכה שלכם בגיוס הבנות שלכם לצה"ל - אם שוויון אז עד הסוף". כפי שהבטחתי, זעם בצד, הנה תשובה עניינית.
אני לא התגייסתי לצבא. בכיתה י"ב נסעתי עם חברה למועצה הדתית בחיפה והצהרנו שלא נוכל להתגייס מטעמים דתיים. ועכשיו לשאלתך מגל, מדוע משתמטת כמוני מרשה לעצמה לדרוש מחרדים שיתגייסו ולכעוס עליהם עד כאב כשהם לא עושים זאת. יש לי בשבילך 5 תשובות.
1. התשובה הראשונה היא הפשוטה ביותר: עשיתי שירות לאומי. תאמין לי, מגל, שאם החרדים היו מסכימים לפחות לעשות שירות לאומי הזעם כלפיהם היה הרבה פחות עוצמתי. זה אולי לא היה מוריד מהנטל של הלוחמים ולא מגן על מדינת ישראל, אבל זה היה מראה שאכפת להם. כי בזמן שבני ה-18 שלהם פותחים עסקים ומתחילים לגלגל כסף (אף אחד מזמן לא מדבר על לומדי התורה האמיתיים), אני לימדתי לבגרות נערים ונערות בסיכון במשך שנתיים, הקשבתי לסיפורי הזוועות שלהם וקיבלתי 500 שקלים לחודש. אין ספק שלא תרמתי למדינה כמו לוחם בסיירת מטכ"ל, אבל אל תעז להגיד לי שלא תרמתי.
2. ואם דיברנו על אכפתיות, זו אולי הבעיה הגדולה ביותר של הציבור החרדי. תסתכל מסביבך ושים לב כמה מבנות המגזר הדתי מצרות על הבחירה שלהן לא להתגייס בעבר, שנבעה פעמים רבות מהלך הרוח באולפנה או בסביבה בה גדלו. תראה כמה מהן בוחרות להתגייס מאוחר יותר, כמה מהן מתביישות בהחלטה הזאת ומנסות לשנות אותה בקרב הדור הבא. עכשיו תסתכל על הציבור החרדי המהלך ברחובות עם שלטים "נמות ולא נתגייס", ושולח מרואיינים שמתבכיינים על העסקים שעלולים להיפגע להם אם יתגייסו. עוד לפני שאנחנו מדברים על בקו"ם, הציפייה מצידם היא לפחות להראות רגישות אחרי שנתיים וחצי של מלחמה.
3. הלוואי שישראל הייתה כה מאוחדת, אבל אנחנו עדיין מחולקים למגזרים. וגם אם אני בעצמי לא התגייסתי, המגזר שלי חטף בענק במלחמה הזאת. זה אומר שאני וכל אחת מהחברות שלי מכירות לפחות בן דוד/חבר/שכן או קרוב-רחוק שנהרג במלחמה. זה אומר שאח שלנו נעדר מהבית לחודשים של מילואים, שאמא שלנו לא ישנה שנתיים, שאחותנו גידלה ילדים בזמן שבעלה נלחם בעזה, שאנחנו בעצמנו התגייסנו לעשות בייביסיטר ולתמוך ולבשל ולעודד ולהתפלל שיחזרו בבטחה. אתה באמת יכול להשוות את זה לחרדי שכל הסביבה שלו לא התגייסה?
4. מטומטם לשמוע טענה כזאת ממי שבעצמו מתנגד לגיוס נשים לצבא, ושרק לפני רגע הערוץ שלו הריץ קמפיין שלם בנושא. לפני פחות מחודש מגל אמר בתכנית: "צבא צריך להיות צבא גברי, לא לערבב ולא להכניס, אני מעדיף את החרדים ואני רוצה את הציונות הדתית ואני רוצה לוחמים גברים". נפלא ינון, ענית לעצמך.
5. נסיים בנתונים. על פי נתוני אכ"א, היקף הגיוס בקרב נשים דתיות זינק בעשור האחרון בכ-166%. מתוך 8,000-9,000 בוגרות החינוך הדתי, ההערכות מצביעות על כ-3,500 עד 4,500 מתגייסות בשנים האחרונות, כ-15% מהן משרתות בתפקידים קרביים. גם בציבור החרדי חלה עלייה בהיקף הגיוס בעשור האחרון, אך היא עומדת על 54%. מה אתה אומר, ינון מגל, עכשיו מותר לנו לדבר על החרדים?.