ג'יימס קמרון הוא במאי שאוהב את עצמו, ואפשר לומר גם בצדק. הבמאי המפורסם - שמאחוריו להיטי ענק כמו "טיטאניק", "שליחות קטלנית" וכמובן הסרט הראשון של "אווטאר" שהיה פורץ דרך בשנת 2008 בשימוש שלו בתלת מימד - יכול בהחלט להתהדר בקריירה מפוארת שגם הניבה מהצד התנשאויות שלו על סרטים אחרים בקולנוע, כמו הפעם בה ביקר בחריפות את סרטי מארוול או יצא נגד ענקית הסטרימינג נטפליקס.
עם זאת, החלק השלישי של טרילוגיית "אווטאר" של קמרון - שזכה לשם "אש ואפר" ויוצא היום (ה') לאקרנים - צריך לגרום לבמאי המוערך לחשב מסלול מחדש, כיוון שמדובר בסרט מרשים ויזואלית בכל קנה מידה, אבל חסר עלילה לגמרי ובעיקר כזה שיאתגר את צופיו להישאר לשבת בקולנוע לאורך שלוש שעות ורבע.
עלילה פשוטה ונופים מרהיבים
העלילה בסרט פשוטה. ג'יימס סאלי (סם וורת'ינגטון) - חייל המארינס שערק בסרט הראשון לשורותיהם של הנא'בי - החייזרים גדולי המימדים וכחולי העור - ושאיבד בסוף הסרט השני את בנו הבכור, מתמודד יחד עם משפחתו בעקבות האובדן. אשתו נייטירי (זואי סלדנה) לא מצליחה לתפקד בעקבות הכאב בעוד הוא עסוק בעיקר בכנה לקרב הבא ובכעס על בנו לוא'ק (בריטיין דלטון), כשבתו המאומצת קירי (סיגורני וויבר) מנסה יחד עם חברה בן האנוש ספיידר (ג'ק צ'מפיון) להבין את הקשר המסתורי שלה לאיווה - הדבר הכי קרוב לאלה בכוכב. במקביל, בני האנוש הרעים בהובלתו של קולונל קוואריץ' (סטפן לאנג) חוברים לבני נא'בי חדשים המקורבים לאש אותם מנהיגה ואראנג (אונה צ'פלין) כדי לנסות שוב לנצח את סאלי ומשפחתו.
הנופים מרהיבים. העלילה פחות. מתוך "אווטאר: אש ואפר" צילום: באדיבות פורום פילם
אם נתחיל בדברים הטובים, אלו ללא ספק הנופים, החיות והחייזרים שנראה על המסך. קמרון ברא עולם ומואחר יותר התאהב בו, והאהבה הזו ניכרת בכל פרט ופרט, במיוחד דרך משקפי תלת המימד. הויזואליה עוצרת נשימה, ואם תבואו לסרט עם ציפייה בשביל זה - כאנשים שכבר ראו סרט אווטאר אחד או שניים - לא תתאכזבו לרגע.
לא ראינו את זה כבר?
לעומת החלק המרהיב הזה, שאר הסרט הוגדר לצערי כאכזבה בלבד. לא רק שהעלילה פשוטה בצורה מביכה (בני האנוש הרעים רוצים להשמיד כוכב של חייזרים), אלא שהיא גם צפויה להחריד - ברמת לנחש בתחילת הסרט מה יקרה בסופו - קלישאתית (האויבים קוראים אחד לשני: "let's do this!" לפני שהם עושים דברים מרושעים) והגרוע מכל - פשוט מחזור של כל מה שראינו בסרטי האווטאר הראשונים. לא מדובר כאן רק בעלילה הגדולה, אלא אפילו בסצנות שיכולתי להישבע שכבר ראיתי בסרט השני, או מהלך תמתי גדול שפשוט חוזר על מה שכבר ראינו.
ג'יימס קמרון. תביא לנו שמהו חדש בבקשה צילום: Everett Collection,Shutterstock
בשלב מסוים בסרט מצאתי את עצמי מתחנן שקמרון יאזור אומץ. שיצא מאזור הנוחות ויציג לנו בני אנוש מורכבים מוסרית מעט יותר, ולא כאלו שרק רוצים להשמיד את הכוכב בגלל בצע כסף. שדמויות טובות שמתכוונות לעשות מעשה נוראי באמת יעשו אותו, ולא יתחרטו ברגע האחרון ויקוו לטוב לא הגיוני. וכמובן - שהעלילה לא תסתיים בדאוס אקס מכינה כואב לעיניים. אבל שוב ושוב מצאתי את עצמי יושב מאוכזב, כשעלילה לא העזה לסגת למקומות מקוריים יותר ואמיצים, ונשארנו עם סיפור ריק מתוכן שבא להעביר את אותם מסרים, ובעיקר - להצדיק את הויזואליה המרהיבה, שברור לכולם שזו הסיבה שקמרון בחרו לחזור לכוכב פנדורה בשלישית, ולא כי היה לו סיפור מדהים נוסף לספר.
הוליווד הולכת לכיוון לא טוב
וזה מאכזב, בעיקר כי כשאתה מגיע לסרט של 194 דקות, אתה מצפה לעלילה שתחזיק אותך במתח לכל אורך הזמן הזה כך שלא תשים לב שהוא עובר. בהתחלה, נראה שקמרון אכן ניסה לעשות זאת - לצפות בדמויות מתמודדות עם האבל כל אחת בדרכה, או להכיר נדבכים חדשים כדוגמת שבת "האפר" של הנא'בי הרעים או אפילו כאלו שמשתמשים בספינות אוויר - אבל מהר מאוד אנחנו חוזרים לנוסחה המוכרת, ולצופה הממוצע נותרו למשוך עוד שעתיים שלמות שבהן הוא בעיקר תוהה אם לא צפה בסרט הזה כבר.
מתוך "אווטאר: אש ואפר" צילום: באדיבות פורום פילם
"אווטאר: אש ואפר" משקף בעיניי את הרע אליו הגיע ג'יימס קמרון בפרט, ואת המקום הגרוע אליו הגיעה הוליווד בכלל - אפס רצון לספר סיפור חדש ומסעיר, ובמקום זאת לרכב על מותג קיים ומכניס בתקווה להכניס עוד כסף. קמרון עצמו כבר לא מספר סיפורים, אלא מתחזק אתר תיירות. אלא שהחלטות נטולות מעוף כאלו לא בטוח שיחזיקו עוד הרבה זמן (כבר עכשיו ניתן לראות זאת בהוליווד של היום). אבל אם בכל זאת תחליטו להגיע לסרט ברצון לחזור שוב לעולם המרהיב שיצר קמרון, תשתדלו לכבות את המוח למשך שלוש שעות ורבע ואלי תצליחו ליהנות. אה, וגם תקפידו לא לשתות הרבה לפני. מניסיון.